לְכַבֵּד וּלְהוֹקִיר

רוּתִי הַקְּטַנָּה יָשְׁבָה בַּמִּטְבָּח וְרָאֲתָה אֶת אִמָּהּ מְכִינָה אֲרוּחַת עֶרֶב. הִיא הִבְחִינָה שֶׁאִמָּא נִרְאֵית עֲיֵפָה מְאוֹד אַחֲרֵי יוֹם עֲבוֹדָה אָרֹךְ. "אִמָּא," אָמְרָה רוּתִי, "אַתְּ רוֹצָה שֶׁאֲעַזֹּר לָךְ?" אִמָּא חִיְּכָה חִיּוּךְ גָּדוֹל וְאָמְרָה "תּוֹדָה רַבָּה, מְתוּקָה."

לְמָחֳרַת בַּבֹּקֶר, רוּתִי קָמָה מֻקְדָּם בִּמְיֻחָד. הִיא הֶחְלִיטָה לְהַפְתִּיעַ אֶת אִמָּא וְאַבָּא בְּסִדּוּר הַחֶדֶר שֶׁלָּהּ לִפְנֵי שֶׁהֵם מֵעִירִים אוֹתָהּ. כְּשֶׁאִמָּא נִכְנְסָה לְהָעִיר אוֹתָהּ, הִיא כְּבָר הָיְתָה מְלֻבֶּשֶׁת וְהַחֶדֶר הָיָה מְסֻדָּר לְמִשְׁעִי.

בְּשַׁבָּת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁאַבָּא רָצָה לָנוּחַ קְצָת, רוּתִי שָׁמְרָה עַל הַשֶּׁקֶט בַּבַּיִת. הִיא לָקְחָה אֶת הַסְּפָרִים שֶׁלָּהּ וְיָשְׁבָה בִּפְנַת הַקְּרִיאָה בִּשְׁקִט. אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה רָצְתָה לְשַׂחֵק, אָז רוּתִי לָקְחָה אוֹתָהּ בִּשְׁקִט לַחֶדֶר הַשֵּׁנִי כְּדֵי שֶׁאַבָּא יוּכַל לָנוּחַ.

בָּעֶרֶב, לִפְנֵי שֶׁהִיא נִרְדְּמָה, רוּתִי חָשְׁבָה לְעַצְמָהּ: "אֵיזֶה כֵּיף זֶה לִרְאוֹת אֶת אִמָּא וְאַבָּא מְחַיְּכִים בִּגְלַל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי. אוּלַי זֶה הַסּוֹד שֶׁלִּי, הַסּוֹד שֶׁמְּמַלֵּא לִי אֶת הַלֵּב בְּשִׂמְחָה. כְּשֶׁאֲנִי עוֹזֶרֶת לָהֶם, זֶה כְּמוֹ מַתָּנָה שֶׁאֲנִי נוֹתֶנֶת לָהֶם וְגַם לְעַצְמִי. אוּלַי כָּכָה ה' רוֹצֶה שֶׁנִּהְיֶה – כָּאֵלֶּה שֶׁמְּנַסִּים לְשַׂמֵּחַ אֲחֵרִים." הִיא חִיְּכָה לְעַצְמָהּ וְנִרְדְּמָה בְּיְדִיעָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה דָּבָר טוֹב.