לטבילת הכרפס במי מלח טמונים סודות היסטוריים ורוחניים עמוקים/הרב מוצפי:
- המתקת הדין (הפיכת הדין לחסד): המלח מסמל את מידת הדין ואת הדמעות, בעוד המים מסמלים את מידת החסד והרחמים. כאשר אנו מערבבים מים עם מעט מלח ומטבילים בהם את הכרפס, אנו יוצרים "מיתוק הדין" – הפיכת הדינים והגזירות הקשות לחסדים וביטול מידת הדין מעלינו.
- הכנעת חרטומי מצרים: החרטומים במצרים פחדו מאוד ממלח (בדומה לאמונה שזה מגן מפני עין הרע), ולכן נמנעו מלשים מלח במים. השימוש שלנו במי מלח בא כניגוד לאמונתם.
- זכר לברית המילה והטבילה בנילוס בליל יציאת מצרים: המדרש מספר שבליל פסח משה רבנו צלה את גדי קורבן הפסח, וריחו הטוב התפשט למרחקים. בני ישראל רצו לאכול ממנו, אך משה אמר להם ש"כל ערל לא יאכל בו". בעקבות כך, 600,000 גברים עברו ברית מילה באותו הלילה. כדי שיוכלו לאכול מהקורבן, הם היו צריכים גם לטבול כדי להיטהר ("להתגייר"), והלכו לטבול בנהר הנילוס שמימיו היו מתוקים. הזיעה והדם מברית המילה שלהם הפכו את מי הנילוס לאכורים ומלוחים. טבילת הכרפס במי מלח היא זכר לאותה מסירות נפש, ונועדה להזכיר לקדוש ברוך הוא את 600,000 היהודים שמלו את עצמם לכבודו, מתוך בקשה שיגאל אותנו.
- סוד הכרפס עצמו: המילה "כרפס" היא נוטריקון של האות ס' והמילה פרך, כרמז ל-60 ריבוא (600,000) בני ישראל שעבדו בפרך במצרים. בנוסף, "כרפס" עולה בגימטריה 360, בדומה למילה "שטן" (שעולה 359, ויחד עם המילה עצמה – "הכולל" – זה 360). טבילת הכרפס ואכילתו נועדו להכניע ולסלק את השטן.
סודות הכרפס המלאים
כל המידע הרוחני, הסגולות וההלכות למעשה
הכרפס מזכיר את מרירות הגלות בפה ולא רק בשכל. סגולה עתיקה: לוחמים היו תולים ענף כרפס על ראשם כדי לנצח בקרב ולהבטיח הצלחה.
הכל התחיל מהקנאה בכותונת הפסים (כר-פס) של יוסף. זהו שורש הירידה למצרים – המריבה והפירוד בין האחים.
כר (כ' ר') = כיכר לחם משובחת לעני. פס = פרוסה לעצמך. לעני תיתן את הטוב ביותר ואתה תסתפק במועט.
במילה 'כרפס' חבויה המילה 'פרך' והאות ס' (בגימטריה 60), רמז לשישים ריבוא בני ישראל שעבדו בפרך במצרים.
כרפס (360) = "ה' מעוז חיי". האר"י מלמד שזהו זמן להפוך "צרה" ל"רצה" (רצון) ולהמתיק את כל הדינים ברחמים.
דמעה = 119. שתי עיניים = 238, גימטריה "רחל" המבכה על בניה. מי המלח ממתקים את הדין כמו שהדמעות מנקות את הנפש.
האר"י הקדוש מיקם את הכרפס בספירת ההוד. המסר: גם כשקשה, להודות להשם "על הרעה כשם שעל הטובה".
חילוף אותיות כרפס = כספר. מצוות הלילה היא לספר ביציאת מצרים, והכרפס מתחיל את הסיפור כי לא ניתן להגיע לגאולה בלי לעבור דרך הגלות.
נוטלים ידיים (בלי ברכה, כי טובלים במשקה). לוקחים פחות מכזית, טובלים במי מלח או לימון, מברכים "בורא פרי האדמה" ומכוונים לפטור את המרור.