רותי הקטנה יצאה מביתה בשמלתה הארוכה החדשה לקנות לחם במכולת השכונתית. אמא נתנה לה מטבע של 10 שקלים וביקשה שתביא עודף. רותי הלכה בזהירות, אוחזת במטבע בחוזקה

בדרך פגשה רותי את חברתה שרה, והשתיים התחילו לשוחח בהתלהבות על המבחן בחשבון שהיה להן באותו יום. תוך כדי שיחה, המטבע נשמט מידה של רותי מבלי שהרגישה. רק כשנפרדה משרה והמשיכה בדרכה, גלתה שהמטבע נעלם.

רותי נבהלה מאוד והתחילה לבכות. היא חזרה על עקבותיה וחיפשה בכל מקום אפשרי. "ריבונו של עולם," התפללה בלב, "בבקשה עזור לי למצוא את המטבע." פתאום ראתה את המורה חנה מתקרבת אליה.

המורה חנה, שראתה את רותי הבוכה, שאלה מה קרה. רותי סיפרה על המטבע האבוד. "אל דאגה," אמרה המורה חנה בחיוך, "ראיתי מטבע על המדרכה ליד בית הכנסת. בואי נלך לחפש יחד." ואכן, שם היה המטבע.

רותי הודתה למורה חנה בהתרגשות, אך המורה אמרה: "אל תודי לי, תודי לקדוש ברוך הוא ששלח אותי בדיוק ברגע הנכון. זוהי השגחה פרטית – ה' משגיח על כל אחד מאיתנו ודואג לכל הצרכים שלנו, גם הקטנים ביותר.

שאלות לדיון משפחתי: 

• האם קרה לכם פעם מקרה דומה שבו ראיתם השגחה פרטית בחיי היומיום?
• למה חשוב להתפלל לה' גם על דברים קטנים?
• מה אפשר ללמוד מתגובתה של המורה חנה כשרותי רצתה להודות לה?
•