הִנֵּה סִפּוּר הַבֵּן וְהַמַּאֲפִיּוֹת:

גְּבִיר יְהוּדִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵקִים עֵסֶק מַצְלִיחַ מְאוֹד בַּעֲמַל כַּפָּיו. הָיָה לוֹ בֵּן שֶׁחַי כְּ"בֵן שֶׁל גְּבִיר" – הוּא לֹא עָבַד, יָשַׁן עַד שָׁלוֹשׁ בַּצָּהֳרַיִם וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכַרְטִיס הָאַשְׁרָאי שֶׁל אָבִיו. הָאָב הִפְצִיר בּוֹ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ עִם חַיָּיו, אַךְ הַבֵּן בָּחַר לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת בְּכַעַס וְהִשְׁאִיר פֶּתֶק: "אַבָּא, אַל תְּחַפֵּשׂ אוֹתִי, אֲנִי אֶסְתַּדֵּר לְבַד".

הַבֵּן מָצָא אֶת עַצְמוֹ יָשֵׁן עַל סַפְסָל בָּרְחוֹב כְּהוֹמְלֶס, בַּקֹּר, בָּרוּחוֹת וּבַגֶּשֶׁם. לְאַחַר שְׁבוּעַיִם, נִגַּשׁ אֵלָיו אָדָם וְהִצִּיעַ לוֹ לָגוּר בַּמַּרְתֵּף (בֵּיְיסְמֶנְט) שֶׁלּוֹ תְּמוּרַת נִקּוּי הֶחָצֵר. הַבֵּן שָׂמַח לִמְצֹא קוֹרָת גַּג וּמִטָּה,. כַּעֲבֹר חֲצִי שָׁנָה, הֶחְלִיט הַבֵּן לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ עִם עַצְמוֹ וְהָלַךְ לַעֲבֹד כְּעוֹזֶר קוֹנְדִיטוֹר בְּמַאֲפִיָּה בְּקַנְיוֹן. הוּא הֵכִין מַאֲפִים יָפִים וְצִבְעוֹנִיּוֹת וְהִצְלִיחַ מְאוֹד בִּמְלַאכְתּוֹ.

יוֹם אֶחָד, עָבַר שָׁם אָדָם שֶׁהִתְרַשֵּׁם מֵעֲבוֹדָתוֹ וְהִצִּיעַ לוֹ שֻׁתָּפוּת: "אַתָּה תַּעֲבֹד, וַאֲנִי אָבִיא אֶת הַכֶּסֶף". הַבֵּן פָּתַח חֲנוּת רִאשׁוֹנָה, וּבְתוֹךְ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים הֵקִים רֶשֶׁת שֶׁל שֵׁשׁ מַאֲפִיּוֹת בְּכָל רַחֲבֵי הָעִיר. בִּנְקֻדָּה זוֹ, הֶחְלִיט הַבֵּן לִכְתֹּב מִכְתָּב לְאָבִיו: "אַבָּא, חָלְפוּ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים, עָשִׂיתִי חֶשְׁבּוֹן שֶׁהִרְוַחְתִּי מִילְיוֹן שֶׁקֶל בִּלְעָדֶיךָ. אַתָּה גָּדוֹל, אֲבָל גַּם אֲנִי גָּדוֹל",.

לְאַחַר שְׁבוּעַיִם קִבֶּל הַבֵּן מִכְתָּב תְּשׁוּבָה מֵאָבִיו: "בְּנִי הַיָּקָר, כְּשֶׁעָזַבְתָּ אֶת הַבַּיִת וְיָשַׁנְתָּ עַל הַסַּפְסָל, הָאָדָם שֶׁהִצִּיעַ לְךָ מַרְתֵּף הָיָה שָׁלִיחַ שֶׁלִּי, וַאֲנִי שִׁלַּמְתִּי לוֹ אֶת הַשְּׂכִירוּת. כְּשֶׁעָבַדְתָּ בַּמַּאֲפִיָּה, הָאָדָם שֶׁהִצִּיעַ לְךָ שֻׁתָּפוּת וּמִמֵּן לְךָ אֶת הַתַּנּוּרִים וְהַשְּׂכִירוּת הָיָה עֹרֶךְ הַדִּין שֶׁלִּי. בָּדַקְתִּי כַּמָּה הִשְׁקַעְתִּי בְּךָ בְּשָׁלוֹשׁ הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה – וְזֶה הָיָה בְּדִיּוּק מִילְיוֹן שֶׁקֶל".

הַמָּשָׁל מַמְחִישׁ כִּי גַּם כְּשֶׁאָנוּ בְּטוּחִים שֶׁאֲנַחְנוּ פּוֹעֲלִים בְּכֹחַ עַצְמֵנוּ בְּתוֹךְ הַטֶּבַע ("אֱלֹקִים"), בֶּאֱמֶת מֵאֲחוֹרֵי הַכֹּל עומֶדֶת הַבְּרָכָה הָאֱלֹקִית ("הֲוָיָ'ה") שֶׁמְּמַמֶּנֶת וּמְנַהֶלֶת אֶת הַכֹּל מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים,.

מצגת על עשרת המכות

מקורות המידע לשיעור זה: שיעורו של הרב שניאור אשכנזי על יציבות בחיים ועלון משכן שלה לפרשת וארא ושיעורו של הרב ראובן ששון על עשרת המכות ושיעורו של הרב חיים לנגר מטעמי תורת חיים.

סיכום גלגולו של פרעה/הרב חיים לנגר

הִנֵּה הַהֶסְבֵּר הַמְּפֹרָט עַל עִקָּרוֹן "מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה" בַּיַּחַס שֶׁבֵּין עֲשֶׂרֶת הַמַּכּוֹת לְבֵין מַעֲשֵׂה קַיִּן, כְּפִי שֶׁעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַמְּקוֹרוֹת ("יַד מֵאִיר"):

הַיְסוֹד לַהֲבָנַת הַקֶּשֶׁר הוּא הַזִּהוּי הַנִּשְׁמָתִי: **פַּרְעֹה הוּא גִּלְגּוּלוֹ שֶׁל קַיִּן**, וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ הוּא גִּלְגּוּלוֹ שֶׁל הֶבֶל. הַמַּהֲלָךְ הָאֱלֹקִי בְּמִצְרַיִם לֹא הָיָה רַק שִׁחְרוּר פּוֹלִיטִי, אֶלָּא "גְּבִיַּת חוֹב" הִיסְטוֹרִית עַל הָרֶצַח הָרִאשׁוֹן בַּהִיסְטוֹרִיָּה.

### **1. הַחֵטְא: עֶשֶׂר נְשִׁיכוֹת הַנָּחָשׁ**
הַמְּקוֹרוֹת מְתָאֲרִים כִּי קַיִּן נוֹלַד מִ"זֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ" וְהָיָה בְּמַהוּתוֹ בְּנוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ (רוּחַ הַטֻּמְאָה) וְלֹא רַק בְּנוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן.
כַּאֲשֶׁר קַיִּן קָם לַהֲרֹג אֶת הֶבֶל, הוּא פָּעַל בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַשֹּׁרֶשׁ הָרוּחָנִי שֶׁלּוֹ – הַנָּחָשׁ:
* קַיִּן קָפַץ עַל הֶבֶל בְּאַכְזָרִיּוֹת.
* הוּא הָרַג אוֹתוֹ בְּאֶמְצָעוּת **נְשִׁיכוֹת בְּשִׁנָּיו**, כְּמוֹ נָחָשׁ הַנּוֹשֵׁךְ וּמֵמִית בְּפִיו.
* הַמְּקוֹרוֹת מְצַיְּנִים בִּמְפֹרָשׁ כִּי קַיִּן נָשַׁךְ אֶת הֶבֶל **עֶשֶׂר נְשִׁיכוֹת** רָעוֹת וּמְמִיתוֹת עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ.

### **2. הַתִּקּוּן: עֶשֶׂר מַכּוֹת**
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִסְבִּיר לְמֹשֶׁה כִּי הוּא חַיָּב לְהַעֲנִישׁ אֶת פַּרְעֹה בְּעַצְמוֹ, מִשּׁוּם שֶׁעָלָיו לִגְבּוֹת אֶת הַחוֹב הָעַתִּיק. הַמִּדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה הִיא מְדֻיֶּקֶת:
* **הַמִּסְפָּר 10:** פַּרְעֹה הָיָה צָרִיךְ לְקַבֵּל בְּדִיּוּק **עֶשֶׂר מַכּוֹת**, כְּנֶגֶד **עֶשֶׂר הַנְּשִׁיכוֹת** שֶׁנָּשַׁךְ קַיִּן אֶת הֶבֶל בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם.
* **הַהַשְׁלָמָה לְעֶשֶׂר:** זֶהוּ הַהֶסְבֵּר לְכָךְ שֶׁלְּאַחַר שֶׁבַע מַכּוֹת, ה' מְצַוֶּה אֶת מֹשֶׁה "בֹּא אֶל פַּרְעֹה" כְּדֵי לְהָבִיא עָלָיו אֶת שְׁלוֹשׁ הַמַּכּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת (בְּגִימַטְרִיָּה "בֹּא" = 3), כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַמִּנְיָן לְעֶשֶׂר וְלִסְגֹּר אֶת הַחֶשְׁבּוֹן הַמָּלֵא שֶׁל הַנְּשִׁיכוֹת.
* **הַמַּטֶּה:** הַמַּכּוֹת הָיוּ חֲקוּקוֹת עַל הַמַּטֶּה שֶׁל מֹשֶׁה (דצ"ך עד"ש באח"ב) כְּדֵי לְהַזְכִּיר לְקַיִּן/פַּרְעֹה אֶת עֶשֶׂר הַנְּשִׁיכוֹת שֶׁהוּא חַיָּב עֲלֵיהֶן תַּשְׁלוּם.

### **3. סִמְלִיּוּת הָאוֹת יוֹ"ד (10)**
הַמִּסְפָּר עֶשֶׂר קָשׁוּר גַּם לְ"אוֹת קַיִּן" שֶׁקִּבֵּל בֶּעָבָר:
* קַיִּן קִבֵּל אֶת הָאוֹת **י'** (שֶׁעֶרְכָּהּ הַמִּסְפָּרִי 10) כְּהֲגָנָה.
* פַּרְעֹה הִתְגָּאָה בְּאוֹת זוֹ (הַמּוֹפִיעָה בְּשֵׁם "פַּרְעֹה" בְּיַחַס לְ"מֹשֶׁה" שֶׁחָסֵר אוֹתָהּ, אוֹ כְּכֹחַ הַכְּשָׁפִים שֶׁלּוֹ) וְחָשַׁב שֶׁהִיא תָּגֵן עָלָיו. היתרון המספרי (גימטריה) על משה המיקום המרכזי שבו נמצאת ה-י' הוא בהפרש המספרי שבין שמו של פרעה לשמו של משה.
• השם מֹשֶׁה עולה בגימטריה 345.
• השם פַּרְעֹה עולה בגימטריה 355.
* **הַהִיפּוּךְ:** עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת בָּאוּ לְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁהָאוֹת י' (הַמְּסַמֶּלֶת אֶת כּוֹחוֹ וְאֶת הַנְּשִׁיכוֹת) הָפְכָה לוֹ לְרוֹעֵץ, וּבִמְקוֹם לְהָגֵן עָלָיו הִיא הֵבִיאָה עָלָיו עֶשֶׂר מַכּוֹת. זֶהוּ גַּם הַטַּעַם שֶׁהַתּוֹרָה מְסַדֶּרֶת אֶת הַמַּכּוֹת בִּקְבוּצָה שֶׁל עֶשֶׂר דַּוְקָא, גַּם אִם בְּפֹעַל הָיוּ יוֹתֵר מַכּוֹת (כְּדַעַת רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיוּ 50), כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ אֶת הַתִּקּוּן שֶׁל הָאוֹת י'.

### **4. הַסִּיּוּם: מַכַּת בְּכוֹרוֹת וּבִיזַת הַיָּם**
הַמַּעְגָּל נִסְגָּר בִּשְׁתֵּי נְקֻדּוֹת נוֹסָפוֹת שֶׁל "מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה":
* **מַכַּת בְּכוֹרוֹת:** פַּרְעֹה הֻכְנַע דַּוְקָא בְּמַכָּה זוֹ מִשּׁוּם שֶׁהוּא הָיָה "**בְּכוֹר**" פַּעֲמַיִם (גַּם כְּקַיִּן וְגַם כְּפַרְעֹה), וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחַ זֶה לְרָעָה כְּדֵי לִגְזֹל וְלַהֲרֹג. הַמַּכָּה הָיְתָה גַּם נְקָמָה עַל הֶבֶל שֶׁהֵבִיא קָרְבָּן מִ"בְּכֹרוֹת צֹאנוֹ".
* **לְקִיחַת הָרְכוּשׁ:** מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל לָקְחוּ אֶת כֶּסֶף מִצְרַיִם כְּתַשְׁלוּם "שִׁבְעָתַיִם" עַל מָה שֶׁקַּיִּן גָּזַל מֵהֶבֶל (צֹאן, צֶמֶר וְכוּ') לְאַחַר הָרֶצַח.

אמרו חכמים : עשר שירות נאמרו לפני ה' מאז בעולם ואילו הן:

1.השירה הראשונה, נאמרה על ידי אדם הראשון, ברגע שנתכפר לו עוונו, ביום השבת, בגן עדן, מייד פתח ואמר: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת: טוֹב לְהֹדוֹת לַה'"( תהלים צ, א).

2.השירה השנייה, נאמרה על ידי משה ובני ישראל על ים סוף, בשעת קריעת ים סוף, ועברו בו בתוך הים ביבשה, מייד פתחו ואמרו :"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' "(שמות טו א).

3.השירה השלישית, אמרו אותה בנ"י במדבר, בזמן שניתנה להם במתנה מן השמים, באר מרים, שנאמר: "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ" (במדבר כא יז).

4.השירה הרביעית, אמרה משה רבינו, כאשר הגיע זמנו להפטר מן העולם הזה, שכן כתוב :"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי:"(דברים ל"ב,א).

5.השירה החמישית, אמרה יהושע בן נון, כשערך את הקרב והמערכה על גבעון, ויהושע ציווה על השמש ועל הירח לעמוד דום, ולהפסיק מללכת במסלולם הרגיל עד יקום ה' נקמת עמו ישראל באויביו, והם פסקו ועמדו מללכת. ופירש המלבי"ם ,שהם פסקו מלומר שירה,

ואז יהושע פתח פיו ואמר שירה במקומם, ככתוב:" אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיקֹוָק בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן : הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר …".(יהושע י', יב-יג).
6.השירה השישית, נאמרה על ידי דבורה הנביאה והשופטת ,אשת לפידות וברק בן אבינועם, כשיר הודאה ושבח לפני ה' ,שנתן את יבין מלך הכנעני לפני בני ישראל. ככתוב:" וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר"( שופטים ה' א).

7.השירה השביעית, אמרה אותה חנה, אשת אלקנה ואם שמואל הנביא, בזמן שנתן ה' לה בן, והיא אמרה שיר תפילה, כשיר תודה ושבח לה'. ככתוב:" וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּה' רָמָה קַרְנִי …"(שמואל א. ב', א).

8.השירה השמינית, אמרה דוד המלך, נעים זמירות ישראל, על כל הנסים שעשה לו הקב"ה ולעם ישראל, ככתוב: "וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה' אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל: " (שמואל ב. פרק כ"ב, א).

9.השירה התשיעית, אמרה שלמה המלך, ואמרה ברוח הקודש לפני ה', בעת שזכה להדבקות בה' בזמן חנוכת המקדש שבנה לה', ואחר שאמר תפילה וברכה לפני ה' על כלל ישראל, אז שרתה עליו רוח הקודש, ואמר את מגילת " שיר השירים" , ככתוב:" שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" (שיר השירים א א). אמרו רבותינו:" כל הכתובים קודש, ושיר השירים הוא קודש קדשים "(עפ"י מסכת ידיים, פרק ג', משנה ה').

10.השירה העשירית, עתידים לאומרה ישראל בעת בוא הגואל, כדברי הנביא, "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר ה' אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל"(ישעיה ל', כט). בשעה שהעם עולים להראות פני ה', שלוש פעמים בשנה, במיני זמר, קול, תוף ועוגב לעלות להר בית ה', לעבוד לפני ה'.

קישור להסבר וקלפים על עשר השירות

עשר מלאכות נעשות בלחם:

עשרת הרוגי מלכות.

עשרה ניסיונות של אברהם אבינו.

עשרה למנין.

עשרה ימי תשובה

ועשרה דורות מאדם ועד נח. 

עשרה סוגי ניגון לפרקים שבתהילים: אשרי האיש – בעשרת לשוני זמר נאמר ספר זה: בנצוח, בנגון, במזמור, בשיר, בהלל, בתפלה, בברכה, בהודאה, באשרי, בהללויה, כנגד עשרה בני אדם שאמרוהו, אדם, מלכי צדק, אברהם, משה, ודוד, שלמה, אסף, ושלשה בני קרח, וחלוקין על ידותון.

עשרה סוגי תפילה.

על פי המדרש המובא בדברי הרב (בשם רבי יהודה), יצחק אבינו בירך את יעקב בעשר ברכות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם./הרב מוצפי

עשר הברכות נמנות מתוך הפסוקים באופן הבא:

1. "ויתן לך אלוהים מטל השמיים".
2. "ומשמני הארץ" – תחילת הפסוק נספרת כשתי הברכות הראשונות.
3. "ורוב דגן" – הברכה השלישית.
4. "ותירוש" – הברכה הרביעית.
5. "יעבדו עמים" – הברכה החמישית.
6. "וישתחוו לך לאומים" – הברכה השישית.
7. "הווה גביר לאחיך" – הברכה השביעית.
8. "וישתחוו לך בני אימך" – הברכה השמינית.
9. "אורריך ארור" – הברכה התשיעית.
10. "ומברכיך ברוך" – הברכה העשירית.

בעקבות עשר הברכות הללו, מתאר המדרש כי יצחק ויעקב היו קשורים יחד "כמו חתן וכלה", ירד על יעקב טל מן השמיים אשר דישן את עצמותיו, והוא הפך לגיבור כוח ("מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל").

בס"ד

הרה"ג מוצפי שליט"א – פרקי אבות משנה אבות ה׳:א׳
(א) בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:

*בעשרה מאמרות נברא העולם….* עשרה דורות …עשרה נסיונות…עשר מכות הביא על המצרים… עשרה ניסים נעשו לרבותינו….
למה דוקא עשרה??? למה ליפרע מן הרשעים??? כי לא תחפוץ במות המת….

הגמרא שאלה יש רק 9?? ויהי אור, יהי רקיע, יקוו המים, תדשא הארץ, יהי מאורות, ישרצו המים…, תוצא הארץ דשא עשב.., נעשה אדם בצלמנו, לא טוב היות האדם לבדו… איפה העשירי?? *הגמרא משיבה שהמילה בראשית היא גם מאמר*.

למה דוקא עשרה?? מה הדיבור עושה?? ולמה צריך 10 דיבורים?? האחד לא מספיק?? מה צריכים אנו לעשות בעולם. קודם כל למה 10?? *כיון שיש לנו עשרת הדיברות. הזוהר אומר שבכל הדיברות כלולים כל התרי"ג מצוות. העולם עומד על קיום התרי"ג מצוות. **לימוד התורה ללא קיום המצוות לא מועיל*.

ולמה נתן לנו עשרת הדיברות?? *כיון שניסה את אברהם אבינו בעשרת ניסיונות*. לכן הביא על המצרים 10 מכות, כי גם במקדש היה 10 ניסים. וגם ניבראו בערב שבת בין השמשות בבריאת העולם ניבראו עשרה דברים.

איפה למדנו שבראשית זה מאמר?? הגאון חיד"א פתר את הבעיה שדיבור נקרא בראשית. על שם הפסוק וארשת שפתיו בל מנעת סלה. במילה ויאמר יש 5 אותיות ×9=45. כמנין אדם. ויאמר השם, יש כמה מילואים חשם השם. וזה באלפין יוצא 45. רבנו סעדיה גאון אומר *2 דיברות הראשונות כלולים כל התרי"ג מצוות*, וכך אןמר רשב"י הקדוש שבדיברה הראשונה כלולים כל הרמ"ח מצוות עשה, ובדברה השניה לא יהיה כלולים כל השס"ה מצוות לא תעשה.

למה 10 ולא 9 ולא 11?? בספר היצירה מביא תירוץ. כיון שהוא מספר שלם. *כל הבריאה תלויה בעשרה דברים*. אומר המהר"ל שכל בריאה יש ראש, תוך, וסוף. יש ימין, שמאל, ואמצע. 9 הוא מספר אמת. אם ניקח את כפולות 9 יצא לנו בכל כפולה 9. 2×9=18 וכן הלאה בכפולות. ראש דברך אמת. חותמו של הקב"ה אמת. לשקר אין רגליים.

איך מגיעים לעשר?? זאת אומרת 1. *שהקב"ה אחד ואנו אפס*. עשר מרומז לשבת. מעשרות סייג לעושר.

למה העולם צריך להברא בדיבור?? מה יש בדיבור, שכל הבריאה נבראה בדיבור. אומר רשב"י הקדוש ש*צריך ליזהר מאד בדיבור. צריך ביטוי שפתיים נכון*. שנברא שם הוי"ה. כנגדם אש, רוח, מים, עפר.

אומר רשב"י הקדוש כשמדברים בתפילה ובתורה שם הויה מאיר עליך. ובדיבור של שאר הארצות זה כציפצופי העופות. *שפת הקודש פועלת פעולות נפלאות*. ועכשיו מובן אגורה באהולך עולמים. בעולם הזה והבא. אין רגע בעולם שלא אומרים תהילים. כך אומר רשב"י הקדוש. וזכה דוד המלך ששיפתותיו דובבות בקבר כל היממה. בסוף כל בקשה יאמר את הפסוק יהיו לרצון אמרי….. יש בפסוק זה 10 פעמים י. תורה ניתנה בדיבור.

במילה ישתבח האדם מפעיל את כל מוצאות הפה. והם 22 אותיות. גם התוקע בשופר מפעיל את כל האותיות. הויה במילוי ס"ג. כי אתה שומע תפילת כל פה. כמה חמור עוון נדרים ושבועות. התקנה להפר נדרים. וההתרה נעשית בפה. *הפה שאסר הוא הפה שהתיר*. שנדע מעלת הדיבור.

הנדר למעלה, טוב שלא תידור, משתידור ולא תקיים. *צריך ליזהר מאד מאד בנדרי צדקה. וגם בנדרי מצוה. ביטוי שפתיים. ליזהר מאד. **ולשון הרע קשה יותר מ3 עבירות החמורות עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים*. לשון מדברת גדולות, כנגד כולם. יותר מרצח, ומעבודה זרה. צריך להתוודות מאד על זה.

וכי הקב"ה רוצה ליפרע מן הרשעים??? הרי כתוב כי לא תחפוץ במות המת. כי אם בשובו מדרכיו וחיה. אם היה רק מאמר אחד היה נחרב העולם. ועכשיו כשיש 10 מאמרות, צריך 10 פעמים. גדול אדונינו ורב כח. והקב"ה נוצר חסד לאלפים. ולך השם חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו. ולא יצדק לפניך כל חי. *יזהר האדם מאד בדיבורו לא לקלקל את צינורות השפע*.

אומר המדרש שמואל להרבות את שכר הצדיקים. כותב בעל התורת חכם ש*כל מצוה ולימוד תורה שמקיים כל השבוע בשבת קודש עד 170000000 עולמות*. שזה במנחה של שבת שעולים בחזרת הש"ץ לכתר העליון. אשרי העוסקים בתורה וצדקה כל השבוע ובשבת קודש.

אדם שנותן צדקה, *הקב"ה לוקח את הצדקה וזורע אותה בגן עדן, וכל שנה זה במיליונים*. והקב"ה יזכנו לביאת משיח צדקנו ובנין בית קודשינו ותפארתינו.

בפסוק הזה 10 תיבות, 10 י', מתחיל בי' ומסתיים בי': "יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ. ה' צוּרִי וְגואֲלִי"-אם אתה רוצה שתפילתך תתקבל תאמר את הפסוק הזה אחרי התפילה.

עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול.

עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל [עליו] שכר כולם.

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום.

עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים.

[עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשר על הים].

עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר, שנאמר (במדבר יד, כב), וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי.

עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש:

1. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש,
2. ולא הסריח בשר הקדש מעולם,
3. ולא נראה זבוב בבית המטבחים,
4. ולא ארע קרי לכהן גדול ביום הכפורים,
5. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה,
6. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן,
7. ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים,
8. עומדים צפופים ומשתחוים רווחים,
9. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם,
10. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים.