סרטון 5 האירועים שארעו בתשעה באב:

בס"ד

חמישה דברים שאירעו לעם ישראל בתשעה באב:
תקנו לומר את הקינה הראשונה "בליל זה יבכיון וילינו בניי" ושמה מוזכרים חמשת הדברים הללו, כפי שהם מוזכרים בגמרא בתענית דף כו.
1. נגזרה על דור המדבר שלא ייכנסו לארץ ישראל. כל אותו דור שראה את משה יוצא ממצרים, למעט יהושע בן נון וכלב בן יפונה, נגזר עליו למות במדבר ולא להיכנס לארץ.
2. חורבן בית המקדש הראשון.
3. חורבן בית המקדש השני.
4. לכידת (נפילת) העיר ביתר.
5. חרישת העיר ירושלים, ובפרט מקום המקדש, ובכך התקיים הפסוק "ציון שדה תחרש".

פירוט על חורבן העיר ביתר:
ביתר הייתה עיר גדולה מאוד, ויש אומרים שהיו בה 400 ישיבות (או 400 שכונות), ובכל שכונה 400 רחובות, בכל רחוב 400 בתים, ובכל בית 400 איש – מה שמצביע על מיליוני תושבים. היא הייתה קרובה למודיעין העתיקה, ששרידיה נמצאים עד היום ליד כביש 443.

בעיר זו שהה בר כוכבא, שבתחילה טעו בו חכמים וחשבו אותו למשיח, ולכן קראו לו בן כוזיבא.

אחד מגדולי הדור באותה תקופה היה רבי אלעזר המודעי. הוא היה מתענה ומתפלל מדי יום לאלוהים שישמע בקולו ולא ישב על כסא דין באותו יום. הקדוש ברוך הוא אכן היה שומע בקולו.

הקיסר אדריאנוס התקשה לכבוש את ביתר, וזה היה עבורו ביזיון גדול. אז הגיע אליו זקן יווני רשע בשם מרקם והציע לו לטפל בעניין. מרקם התחפש, נכנס לבית הכנסת ועמד ליד רבי אלעזר המודעי, כשהוא מעמיד פנים שהוא לוחש לו משהו.

מישהו הלך וסיפר לבר כוכבא שמרגל רומאי בא לדבר עם רבי אלעזר המודעי. בר כוכבא ניגש לרבי אלעזר ושאל אותו מה אמר לו הרומאי. רבי אלעזר השיב שלא ראה או דיבר עם איש. בר כוכבא, בכעסו, דחף את רבי אלעזר, והוא נפל ומת במקום*. מיד יצאה בת קול ואמרה שבר מינן הלך לעולמו.

לאחר מותו של רבי אלעזר המודעי, העיר ביתר נכבשה. זה קרה בשנת תת"ף (135 לספירה), 52 שנים לאחר חורבן בית המקדש השני. המקור מציין שהיו תושבי ביתר שמחים על חורבן ירושלים, ואז הגיע תורם. הרומאים שחטו את כולם בביתר. באותה שנה, ביום הכיפורים, גם רבי עקיבא נהרג בביתר על ידי הרומאים.
 רצף ההלכות וההנהגות לתשעה באב/הגאון בן ציון מוצפי

1. לימוד תורה בשבת שלפני תשעה באב:
מותר ללמוד תורה אחרי הצהריים.
מומלץ ללמוד: הלכות תשעה באב, ענייני חורבן וגאולה.
הסיבה לאיסור אצל תלמידי חכמים גדולים: יש פוסקים שכתבו שתלמידי חכמים לא יעסקו בתורה אחרי הצהריים בשבת זו, מכיוון שלימוד תורה משמח את הלב ("פיקודי השם ישרים משמחי לב"), והם עלולים להסיח דעתם מהאבלות. אך מדרגה זו אינה נוגעת לכל אדם.

2. סעודה שלישית בשבת שלפני תשעה באב:
יש לעשותה סמוך לשקיעה.
יש לסיים את הסעודה בדיוק ב-19.30 בערב.
לאחר מכן: יש לעשות מים אחרונים, לברך ברכת המזון, ולשבת ללמוד מעט כדי להכין את עצמו לתענית.

3. המעבר ממוצאי שבת לתשעה באב:
החלפת בגדים: אין להחליף בגדים מיד עם השקיעה. יש להמתין כרבע שעה עד 18 דקות מהשקיעה (בסביבות השעה 8:00) ורק אז להחליף בגדים.
איסור מלאכה: יש להודיע לבני הבית שלא יעשו מלאכה עד שיאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לחול".
הנאה מאש: אסור ליהנות מאש (כולל אור חשמל) לפני שמברכים "בורא מאורי האש".
זמן ברכת הבדלה (בורא מאורי האש) בבית: בסביבות 8:10 במוצאי שבת. יש לעמוד, להדליק נר, ולברך "בורא מאורי האש" לפני שמדליקים אותו, ורק לאחר מכן לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול".
תפילת ערבית: לאחר מכן, הולכים לבית הכנסת ומתפללים תפילת ערבית.

4. תפילת ערבית של תשעה באב:
"אתה חוננתנו": בעמידה, יש לומר "אתה חוננתנו" כמו בכל מוצאי שבת.
"עננו": יש לומר "עננו" בתוך ברכת "שומע תפילה", כיוון שהתענית מתחילה מערב.
ברכת "נחם" ב"תשכון":
נוהגים לומר בתוך ברכת "תשכון" (בונה ירושלים) את התוספת "נחם ה' אלוקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים ואת האבלים המתאבלים…".
חותמים: "ברוך אתה ה' מנחם ציון".
אין לומר "בונה ירושלים" בחתימה: אין לחתום "בונה ירושלים" לאחר "מנחם ציון", מכיוון שאין חותמים בשתי חתימות. הסדר הנכון הוא לומר "מנחם ציון בבניין ירושלים" בתוך הברכה.

5. לאחר תפילת העמידה:
הדלקת נר לקינות: הגבאי מדליק מיד נר ומברך "בורא מאורי האש" כדי ליהנות מהאש לצורך קריאת הקינות.
ישיבה על הארץ: לאחר מכן, יושבים על הארץ ומתחילים את סדר הקינות.
קדיש תתקבל:
אין אומרים "קדיש תתקבל" אחרי הקינות, כיוון שאין עניין לומר "תתקבל" על קינות.
מנהג ארץ ישראל: בארץ ישראל נוהגים לומר "קדיש תתקבל" (על פי הקבלה) מיד לאחר תפילת העמידה, לפני הקינות.
"ואתה קדוש": אומרים "ואתה קדוש" אחרי הקינות.
קדיש מיוחד אחרי קינות: לאחר הקינות, אומרים קדיש ארוך המזכיר את חידוש העולם ותחיית המתים ובניין ירושלים.

6. תוכן הקינות וזכר החורבן:
חמישה דברים שאירעו בתשעה באב: בקינה הראשונה "בני", מוזכרים חמישה דברים שאירעו לאבותינו בתשעה באב:
1. נגזר שלא יכנסו לארץ: הגזירה על הדור שיצא ממצרים (פרט ליהושע וכלב) שלא יכנסו לארץ ישראל.
2. חורבן בית ראשון.
3. חורבן בית שני.
4. כיבוש העיר ביתר: העיר ביתר נכבשה (על ידי אדריאנוס), והיא מוזכרת בגמרא בתענית.
סיפור חורבן ביתר: העיר הייתה גדולה מאוד ובה ישיבות רבות. בר כוכבא שהיה בה נלחם ברומאים. חכמים קראו לו בן כוזיבא, כי טעו וחשבו שהוא המשיח. רבי אלעזר המודעי היה צם ומתפלל מדי יום להצלתה. מרקוס (יווני אחד) עשה מעשה תכסיס שגרם למות רבי אלעזר המודעי, ובעקבותיו נפלה העיר. חורבן זה התרחש 52 שנים לאחר חורבן ירושלים, בזמן שתושבי ביתר שמחו על חורבן ירושלים.
5. חרישת העיר ירושלים ומקום המקדש: נחרשה ירושלים, ובכך התקיים הפסוק "ציון שדה תחרש".
קריאת מגילת איכה:
חובה לקרוא: יש חובה לקרוא את מגילת איכה פעם בלילה ופעם ביום.
חשיבותה: קריאת איכה חשובה יותר מהקינות האחרות.
ברכה: אשכנזים מברכים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה" (ולא "שהחיינו"). ספרדים אינם מברכים.
אמירת "האזינו" בבוקר: אומרים "האזינו" בבוקר לפני הקינות.
הסיבה: במקום "שירת הים" שהיו נוהגים לא לומר, ואילו הקבלה הצריכה לומר "שירת הים" כרגיל, ולכן "האזינו" הפכה לתוכחה העיקרית הפותחת את הקינות.

7. מנהגי אבלות בתשעה באב:
כיבוי אורות:בליל תשעה באב אין מדליקים את כל האורות, אלא משאירים מעט אור כדי שיוכלו לקרוא את הקינות.
הסיבה: נמשל למלך שבנו יחידו מת, ומכבה את הפנסים כאות אבל. מי שמדליק את כל האורות עובר על דברי חכמים.
הסרת מפות: יש להסיר את כל המפות מעל השולחנות בבית.
הסיבה: כביטוי לאבל על חורבן בית המקדש, בדומה להסרת הפרוכת מעל ארון הקודש והתיבה בבית הכנסת.
חליצת נעליים: יש לחלוץ נעלי עור.
הסיבה (א): כדי להרגיש את הצער שבנגיעה בקרקע.
הסיבה (ב): כזכר לכך שהגולים הולכו יחפים.
הסיבה (ג): כדי לסלק את ה"קליפה" (כוחות טומאה) המרומזת בנעליים ביום זה.
נעליים מותרות: מותר ללכת בנעלי גומי או נעליים קשיחות שאינן עשויות מעור.
ישיבה על הקרקע: יש לשבת על הקרקע.
הסיבה: בדומה למלך שבנו מת, היושב על הקרקע.
פטורים: זקן או חולה שקשה לו לקום יכול לשבת על כיסא שונה מעט.
מתי יושבים: עיקר הישיבה על הקרקע היא בשעת אמירת הקינות, אך נהגו לשבת גם בתפילה כדי שעמי הארץ לא יזלזלו.
בכי וצער: יש לבכות ולהצטער על חורבן בית המקדש, כיוון שגם השכינה והעולמות העליונים בצער.
השכינה בוכה: הזוהר מביא שהשכינה בוכה בבית קודש הקודשים. יש עדויות על קולות בכי הנשמעים מקברי צדיקים בליל תשעה באב.
איסור דיבור בקינות: אסור לדבר כלל בשעת הקינות. מי שמדבר מחמיר את מצבו.
מעט דיבורים: יש למעט בדיבורים באופן כללי.
איסור אמירת "שלום": יש להימנע מאמירת "שלום".
הסיבה: מבוסס על מדרש שהמלך אמר "אין שלום".
הימנעות מיציאה לרחובות: יש להימנע מלצאת, לטייל או להסתובב ברחוב, במיוחד בלילה.
הסיבה: בדומה לאבל שאינו יוצא מביתו בשבעה ימי אבלות. זהו אבל ציבורי וחמור יותר.
עצרות קינה: ניתן לעשות עצרות קינה בבתי כנסת, אך יש לומר בהן דברי מוסר, אבל והספד, ולא סיפורים ואגדות שווא.
רגש דאגה ואבל: אדם חייב להיות דואג ואבל על חילול השם ועל הגלות הארוכה.
פעולה: לחפש ולחקור דרכים לקרב את הגאולה.
צדקה: זהו זמן מסוגל לנתינת צדקה לעניים אגונים.
הסיבה: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". החורבן נבע בין השאר מכיוון ש"גזלו מתנות עניים" (לא הפרישו מעשר עני). דאגה לעניים מכפרת על כך.

8. איסורים והלכות נוספות בתשעה באב (יום):
לימוד תורה: אסור ללמוד תורה כל היום.
מותר ללמוד: רק ענייני חורבן או דברי נחמה.
תפילה: יש להתפלל כסדר הרגיל שבסידור, ללא תוספות חיצוניות.
אין אמירת תהילים/שיר השירים: אסור לומר תהילים, שיר השירים, פתח אליהו וכדומה. גם נשים אסורות בכך.
אין "מי שברך" או ברכות מיוחדות: אין אומרים "מי שברך", "שכבות" או כל ברכה אחרת שאינה חלק מסדר התפילה הקבוע.
אין כיבודים מיוחדים לעולים לתורה: כאשר קוראים לעולה לתורה, אומרים לו "תעלה" ללא תוספת של "בכבוד" או כיבודים אחרים.
יציאה עם טלית ותפילין: אין ללכת ברחוב עם טלית ותפילין, מכיוון שרוב העולם אינו נוהג כך, ואף ספרדים בחוץ לארץ לא נהגו להניח תפילין בבוקר.
תינוקות של בית רבן: אין ללמד תינוקות של בית רבן ביום זה.
הסיבה: זכר לכך שהשכינה יצאה לגלות יחד עמהם.

9. הנחיות להוצאת ספר תורה בתשעה באב:
פסוקים בהוצאת ספר תורה: במקום לומר "גדלו לה' איתי…", אומרים "גדלה המנונו נפלה עטרת ראשנו" וקינות מיוחדות אחרות.
תפילין בעת הוצאת ספר תורה: מותר לומר את הקינה המיוחדת בעת הוצאת ספר תורה עם תפילין, גם אם נהגו להזיז מעט את של ראש.
הסרת מעילים וכיסויים: היה מנהג להוציא את הספר תורה ללא מעיל וללא כיסוי, ולעטוף אותו בבגד שחור.
הנחת הספר תורה על הקרקע: היה מנהג להניח את הספר תורה על הקרקע (או על אדם שרוע על פניו), כדי לשבר את הלבבות ולהראות שגם הספר תורה בצער. מנהג זה הופסק מאוחר יותר מכיוון שאין לנהוג כך בספר תורה.
ברכות רגילות: יש לברך את הברכות הרגילות על ספר תורה, אך אין לברך "דיין האמת" (מנהג שהופסק) ואין לעשות "מי שברך".

10. ענייני גאולה וביטחון בתשעה באב:
החלשת הסטרא אחרא: על ידי אבל ובכי על חורבן בית המקדש, מחלישים את כוח הסטרא אחרא ומחזקים את כוח הקדושה. בכך האדם מברר את ניצוצות הקדושה שבו ועולה מבחינה רוחנית.
הגאולה מובטחת: גם אם הדור אינו ראוי לגאולה, זכות האבות תביא אותה.
לא לפחד מאויבים: יש להיות חזקים ולא לפחד מגזרות ומהשמדות או מיד האויב. הקדוש ברוך הוא לא ישנה את בריתו עם ישראל. אהבת ה' לעמו חזקה מכל אומה ולשון.
הגאולה תהיה במהרה: סוף הגלות מובטח, ולא יהיה עוד שוד ושבר בגבולותינו.
השוואה לפסח: יום זה משול לליל פסח, שכן הגאולה העתידית תתרחש כמו יציאת מצרים.
לידת המשיח: המשיח נולד בתשעה באב בצהריים.
 ברכת הלבנה: יש לברך ברכת הלבנה מיד במוצאי תשעה באב.
הסיבה (א): לבשר לשכינה ולעם ישראל על בוא הגאולה וחידושם כחידוש הלבנה.
הסיבה (ב): מכיוון שהמשיח נולד בתשעה באב.
 לימוד תורה כהגנה: עיסוק בתורה גורם לאומות העולם "לקצוץ כמו עשב".

סרטון הסבר חורבן ביתר: