מילון 

🔥 כלי אש, אפר וניקיון המזבח

• מַחְתָּה: כלי בעל בית קיבול וידית מכסף. הכהנים השתמשו בה בכל בוקר כדי לקחת את הגחלים הבוערות ביותר מראש המזבח למצוות "תרומת הדשן".

• תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן: העבודה הראשונה של הבוקר, בה מרים הכהן באמצעות המחתה את הגחלים הבוערות מהמזבח ומניח אותן על הרצפה.

• מַגְרֵפָה (יָעִים): כלי נחושת דק בעל ידית (בצורת כיסוי קדרה), ששימש את הכהנים לגריפת הדשן (האפר) מצדי המזבח כדי להעלותו לערימה.

• תַּפּוּחַ: כינוי לערימת האפר הגדולה שהצטברה באמצע המזבח. בחגים (רגלים) לא היו מפנים את האפר משום שהתפוח נחשב לנוי למזבח.

• פְּסַכְתֵּר: כלי נחושת ענק דמוי סירה בעל גלגלים ושתי שרשראות (למשיכה ולאחיזה למניעת הידרדרות). תפקידו העיקרי היה לאסוף את הדשן מהמזבח כדי להוציאו מחוץ לעיר, וכן השתמשו בו לכסות גחלים בשבת.

• לֶתֶךְ: מידת נפח עתיקה. גודלו של כלי ה"פסכתר" היה לתך, שהוא חצי כור או חמש עשרה סאים.

🥩 כלי טיפול בבשר ודם הקרבנות

• צִנּוֹרוֹת (מִזְלָגוֹת): מוטות ברזל מעוקמים כעין מזלגות גדולים או ווים (אונקליות). בעזרתם תחבו הכהנים את איברי הקרבנות, הפכו אותם והזיזו אותם על גבי האש כדי לזרז את שריפתם.

• אֵימוּרִים: החלקים הפנימיים של הקרבן המיועדים להקטרה (שריפה) על אש המזבח.

• מִזְרָקִים: כלים עשויים כסף או זהב שנועדו לקבלת דם הקרבנות לאחר השחיטה. בניגוד לכוסות רגילות, לתחתית המזרק לא היו שוליים אלא סיומת חדה, כדי למנוע מהכהן להניח את המזרק על הרצפה ובכך לגרום לדם להיקרש.

• קְרוּמִית שֶׁל קָנֶה: חתיכה חדה של צמח קנה (עץ). ההלכה מזכירה שניתן לשחוט חולין אפילו עם קרומית של קנה, אך במקדש השתמשו בסכין שהיא כלי שרת.

🍷 מנחות, לחמים וניסוך נוזלים

• מְנָחוֹת: סוג של קרבנות המורכבים מחומרים לחים ויבשים, כגון סולת ושמן. תהליך הכנתן כלל את מדידת המרכיבים, בלילה ולישה בתוך כלי הנקרא "ביסא", ולאחר מכן אפייה או טיגון בכלים כמו "מחבת" או "מרחשת". לבסוף, המנחות הוגשו למזבח בתוך קערות וכפות. דוגמאות למנחות הן "מנחת מרחשת" ו"מנחת חביתים".

• נִסּוּךְ: מצוות שפיכת נוזלים על גבי המזבח. בכל יום ניסכו יין יחד עם קרבן התמיד, ובחג הסוכות הוסיפו גם ניסוך של מים.

• סְפָלִים: שתי כוסות מכסף שהיו קבועות על המזבח, ובתחתיתן היו נקבים (חורים דמויי חוטמים) לטובת ניסוך היין והמים. הנקב של היין היה מעובה (גדול) יותר משל המים הסמיכים פחות, כדי ששניהם יסיימו לרדת במקביל.

• שִׁיתִין: היסודות או המערכת התת-קרקעית של המזבח, אליה היו הנוזלים (יין ומים) יורדים לאחר הניסוך.

• צְלוֹחִית שֶׁל זָהָב: כד זהב גדול אשר שימש לשאיבת מים ממעיין השילוח לצורך ניסוך המים בחג הסוכות, ותכולתו הייתה שלושה לוגים.

• מַרְחֶשֶׁת: מחבת טיגון עמוקה בעלת שפה ומכסה המשמשת להכנת מנחות. מכיוון שהיא עמוקה, הבצק שנאפה בתוכה יוצא רך ו"רוחש".

• מַחֲבַת: כלי טיגון למנחות ללא שפה וללא מכסה. הבצק הנאפה בה יוצא קשה כדי שלא יגלוש לצדדים.

• חֲבִתִּין (מנחת חביתים): קרבן מנחה קבוע שכהן גדול מביא בכל יום, מטוגן ונאפה במחבת.

• בִּיסָא: כלי שרת ששימש במקדש ללישתן ובלילתן של המנחות.

• בָּזִיכֵי לְבוֹנָה: שני כלי זהב (בזיכים) בעלי שוליים תחתונים, שהכילו את הלבונה והונחו על השולחן בצמוד למערכות לחם הפנים.

⚖️ כלי מידה (יבש ולח)

• עִשָּׂרוֹן / חצי עשרון: כלי מדידה לדברים יבשים (כגון סולת למנחות).

• הִין: כלי מידה קדום לנוזלים, אשר במקור שימש את משה רבנו במדבר למדידת שמן המשחה.

• לֹג / חצי לוג / רביעית לוג: אחד משבעת כלי המדידה לנוזלים (מידות הלח) שהיו במקדש. הלוג שימש למדידת שמן המנחות, חצי לוג שימש למדידת השמן לכל נר במנורה, ורביעית לוג שימשה למדידת שמן לחביתים. לפי הנתונים המקובלים (ממידע ברשת), הלוג שווה לנפח של 6 ביצים. המרת מידת הלוג למידות ימינו (סמ"ק/מיליליטר) נתונה במחלוקת פוסקים: לפי הרב חיים נאה הלוג הוא 345.6 סמ"ק, לפי החזון איש הלוג הוא 597.2 סמ"ק, ולפי הרמב"ם הלוג הוא 300 סמ"ק.

• בֵּרוּצֵי מִדּוֹת: התכולה הגולשת ועולה על גדות הכלי במהלך המדידה.

🚩 כלי מוזיקה ואיתות

• מוּכְנִי: מנגנון שייצר בן קטין עבור הכיור במקדש. כשמוכני זה הופעל, היה נשמע קול של עץ שהתריע על הגעת הזמן.

• סוּדָרִים: בדים או דגלים ששימשו לאיתות למרחקים. סגן הכהנים הניף בסודרים כדי לסמן ללויים והתוקעים מתי להתחיל לנגן, וכן השתמשו בהם לאיתות שרשרת כדי להודיע למקדש שהשעיר לעזאזל הגיע למדבר.

• דַּרְכִּיּוֹת: התחנות והנקודות בדרך למדבר בהן עמדו האנשים שהניפו את הסודרים ביום הכיפורים.