בס"ד

דמיון מודרך: להיות בסוכה

בניית הסוכה שבחוץ ובתוכנו

על פי תפילת הרב משה ארמוני

עצמי לרגע את העיניים...

קחי נשימה עמוקה...

ועוד נשימה...

הרגישי את הגוף נרגע...

את יכולה להניח לרגע לכל מה שמחכה לך בחוץ.

אין עכשיו שום דבר שאת צריכה להספיק.

רק להיות.

להיות כאן.

להיות נוכחת.

ולהיכנס בדמיון אל הסוכה...

דמייני שאת עומדת מול סוכה.

היא עדיין בבנייה.

את רואה את הדפנות...

את העץ...

את הקרשים...

את הסכך שממתין להיות מונח במקומו.

את עומדת לפתח את הסוכה הזאת.

אבל הפעם...

את לא רק בונה סוכה בחוץ.

את עומדת לבנות סוכה גם בתוכך.

ריבונו של עולם...

כשם שאני בונה עכשיו סוכה בחוץ,

כך אני מבקשת ממך לבנות בי סוכה מבפנים.

מקום של אמונה.

מקום של שלום.

מקום של חיבוק.

מקום שבו הנשמה יכולה לנוח.

מקום שבו הבית כולו יכול לנשום.

קחי נשימה...

והרגישי איך נוצר בתוכך מקום.

מקום בטוח.

שקט.

מוגן.

ועכשיו דמייני שאת מביטה לאחור...

אל התקופה שעברת.

ראש השנה...

עשרת ימי תשובה...

יום הכיפורים...

הווידוי...

הסליחה...

הטהרה...

כל מה שביקשת לנקות...

כל מה שרצית להשאיר מאחור.

ועכשיו...

את כבר לא נמצאת בשלב הניקוי.

עכשיו הגיע הזמן לבנות.

מן הניקוי אל הבנייה.

מן הבקשה למחילה אל יצירת חיים חדשים.

מן הפחד אל האהבה.

מן הדין אל החיבוק.

מן השערים שנפתחו...

אל הבית שאת בונה בתוכך.

קחי נשימה עמוקה.

ובנשיפה...

שחררי משהו שאת מוכנה להשאיר מאחור.

עכשיו את נכנסת אל הסוכה.

את מתיישבת.

ומעלייך יש סכך.

את מביטה בו...

ויודעת:

זהו צילא דמהימנותא.

צל האמונה.

את לא חייבת להבין הכול.

את לא חייבת לדעת מה יהיה מחר.

את לא חייבת לראות את כל הדרך.

את רק צריכה לדעת...

שאת יכולה להמשיך ללכת.

דמייני שאת יושבת תחת צלו של הקדוש ברוך הוא.

מרגישה שמישהו מחזיק אותך...

גם כאשר הדרך אינה ברורה.

גם כאשר אינך יודעת מה יהיה.

גם כאשר עדיין אין תשובות.

אמרי בלב:

אני עושה את שלי...
ואת השאר אני משאירה בידיך.

קחי נשימה.

והרגישי איך משהו בתוכך משתחרר.

עכשיו הביטִי סביבך.

הסוכה היא דירת עראי.

היא אינה בנויה כדי להישאר לנצח.

וזה בדיוק הסוד שלה.

החיים זזים.

ילדים גדלים.

מצבים משתנים.

הגוף משתנה.

העולם משתנה.

אנשים משתנים.

ואת משתנה.

אבל בתוך כל השינוי...

את יכולה לבנות בתוכך מקום יציב.

מקום של אמונה.

מקום של ערכים.

מקום של אהבה.

מקום של קשר עם הקדוש ברוך הוא.

אמרי לעצמך:

אני יכולה להיות יציבה בלי להיות נוקשה.

אני יכולה להציב גבולות בלי לבנות חומות.

אני יכולה להיות חזקה בלי לשלוט.

אני יכולה להיות בית שיש בו סדר... וגם נשימה.

ועכשיו דמייני שאת מרימה את אחת מדפנות הסוכה.

את מניחה אותה במקומה.

והיא הופכת בדמיון לגבול בריא בתוכך.

גבול בין מה ששייך לך...

לבין מה ששייך לאחר.

גבול בין אהבה לבין שליטה.

בין נתינה לבין ביטול עצמי.

בין הקשבה לבין נשיאת כל הכאב של אדם אחר.

הגבול הזה אינו חומה.

הוא שומר על האהבה.

הוא מאפשר לאהבה לנשום.

אמרי בלב:

מותר לי לומר כן מתוך רצון.

מותר לי לומר לא מתוך בהירות.

מותר לי להתקרב מתוך אהבה.

ומותר לי להתרחק מתוך שלום כאשר צריך.

הרגישי איך הדופן עומדת במקומה.

יציבה.

מגינה.

אך אינה חונקת.

ועכשיו הניחי בדמיון את הדופן הבאה.

"וימינו תחבקני".

הרגישי שכל דופן שאת מעמידה היא חלק מהחיבוק של הקדוש ברוך הוא.

כל קרש שאת מחברת...

עוד תזכורת לכך שאת עטופה.

מוגנת.

אהובה.

דמייני אור רך מקיף את הסוכה.

אור של חסד.

אור של רחמים.

אור של אהבה.

והרגישי:

אני לא לבד.

עכשיו הכניסי בדמיון אל תוך הסוכה את המשפחה שלך.

את האנשים היקרים לך.

דמייני אותם יושבים סביב השולחן.

כל אחד במקום שלו.

וכל אחד מרגיש:

יש לי מקום.

שומעים אותי.

רואים אותי.

אני רצוי.

אני אהוב.

דמייני שאת פורשת על המשפחה שלך חיבוק של אמונה.

חיבוק שנותן ביטחון...

אבל גם חופש.

חיבוק שמגן...

אבל מאפשר לצמוח.

ועכשיו הביטִי למעלה.

הסכך מונח מעלייך.

אבל הוא אינו סוגר את השמים.

את עדיין יכולה לראות אור.

אולי אפילו לראות מעט שמים וכוכבים.

וזה הסוד:

הגנה אמיתית אינה חייבת לסגור את השמים.

היא יכולה לתת ביטחון...

ובו בזמן להשאיר אופק.

שייכות...

וחופש.

מסגרת...

ונשימה.

דמייני שאת מרימה את הראש.

ומביטה דרך הסכך אל השמים.

אמרי בלב:

גם בתוך הצל אני יכולה לראות אור.

גם בתוך אי ודאות אני יכולה לחיות באמונה.

גם בתוך שאלה אני יכולה להרגיש עטופה.

ועכשיו דמייני אור גדול שמגיע מלמעלה.

אור מקיף.

אור שאינו דורש ממך להבין הכול.

אור שמחזיק גם את המקומות שעדיין לא התבהרו.

אור של רחמים.

אור של חסד.

אור של השגחה.

תני לעצמך להסכים להיות מוקפת בברכה...

עוד לפני שאת רואה את התוצאה.

להיות אהובה...

עוד לפני שאת מרגישה מושלמת.

להיות בדרך...

עוד לפני שהגעת.

ועכשיו דמייני עננים.

ענני כבוד.

כמו העננים שליוו את עם ישראל במדבר.

הביטי בהם...

וחשבי על ה"מדבר" שלך.

על המקומות שבהם לא ידעת לאן הדרך הולכת.

על התקופות שבהן לא הבנת למה משהו קורה.

ועכשיו...

במבט לאחור...

נסי לזהות:

איפה שמרו עלייך?

מי נשלח אלייך?

איזו דלת נפתחה?

איזו דרך נוצרה?

איזה כוח קיבלת דווקא בתוך הקושי?

הביני:

לא כל הגנה נראית כמו ביטול הקושי.

לפעמים ההגנה היא הידיעה:

אני לא הולכת לבד.

לפעמים הנס הוא הכוח להמשיך.

ולפעמים הענן...

הוא עצם הנוכחות של הקדוש ברוך הוא בדרך.

ועכשיו דמייני שכל חלק בסוכה הופך למידה בנפשך.

חסד – היכולת לתת באהבה.

גבורה – היכולת להציב גבול.

תפארת – היכולת לאזן בין אמת לרחמים.

נצח – היכולת להתמיד.

הוד – היכולת להודות ולהתכופף בענווה.

יסוד – היכולת להיות נאמנה בקשר.

מלכות – היכולת להיות נוכחת.

להיות בית.

להיות מקום לאחר.

דמייני שאת מחברת קרש לקרש...

וכל חיבור כזה מחבר בתוכך חלק נוסף.

כל מסמר הוא החלטה טובה.

כל פעולה בבניית הסוכה הופכת לבנייה פנימית.

ועכשיו...

הכניסי אל הסוכה את עץ הדורות שלך.

את אבא.

את אמא.

את הסבים והסבתות.

את הדורות שקדמו להם.

דמייני את הבתים שבהם חיו.

את האתגרים שלהם.

את האמונה שלהם.

את הכוחות שלהם.

את החסדים שלהם.

את הדברים הטובים שהם העבירו אלייך.

ועכשיו דמייני שאת בונה בתוך העץ הזה בית חדש.

בית של אמונה.

בית של שקט.

בית של דיבור טוב.

בית של גבולות בריאים.

בית של שמחה.

בית שבו מותר להרגיש.

מותר לדבר.

מותר לבקש עזרה.

מותר לטעות.

ומותר לשוב.

אמרי בלב:

אני מעבירה הלאה יותר ביטחון.

יותר חום.

יותר מילים טובות.

יותר אהבה.

יותר אמונה.

יותר שקט פנימי.

יותר חופש להיות מי שאנחנו.

ועכשיו הסתכלי על הידיים שלך.

הידיים שבונות.

והזכירי לעצמך:

הכוח שלי נועד לבנייה.

שהידיים שלי יבנו.

שהפה שלי יבנה.

שהעיניים שלי יבנו.

שהנוכחות שלי תבנה.

כל כעס יכול להפוך לגבול נכון.

כל עוצמה יכולה להפוך להגנה.

כל סערה יכולה להפוך לבהירות.

כל קושי יכול להפוך לאנרגיה של יצירה.

והזכירי לעצמך:

הכוח הגדול ביותר שלי הוא היכולת לבנות.

לבנות קשר.

לבנות אמון.

לבנות שלום.

לבנות בית.

לבנות אדם.

לבנות דור.

ועכשיו חזרי אל הסוכה.

הקשיבי לרוח העוברת בין ענפי הסכך.

תני לה לעבור.

את לא צריכה להחזיק כל דבר.

יש דברים שיכולים להיכנס...

ויש דברים שיכולים לעבור.

דמייני שכל רעש מיותר עובר כמו רוח בין ענפי הסכך.

ואת משאירה בלב רק את מה שמזין את הנשמה.

האהבה נשארת.

האמונה נשארת.

הדברים הטובים נשארים.

והמתחים...

יכולים לעבור.

הפחדים...

יכולים לעבור.

המילים שאינן צריכות להישאר...

יכולות לעבור.

ועכשיו דמייני נהר זורם ליד הסוכה.

מים בתנועה.

לא נאבקים.

לא נעצרים.

פשוט זורמים.

הרגישי את הזרימה.

למדִי ממנה להתגמש.

למצוא דרך.

להשתנות.

לגדול.

לתת לכל יום להיות חדש.

לתת לאנשים שאת אוהבת לנוע ולהתפתח.

לאפשר לבית להיות מקום חי.

ועכשיו...

מגיעים האושפיזין.

דמייני שהם נכנסים אל הסוכה בזה אחר זה.

אברהם נכנס...

ומביא איתו לב של הכנסת אורחים.

יצחק נכנס...

ומביא איתו גבורה פנימית.

יעקב נכנס...

ומביא איתו אמת ואיזון.

משה נכנס...

ומביא איתו תורה.

אהרן נכנס...

ומביא איתו אהבת שלום.

יוסף נכנס...

ומביא איתו קדושה ונאמנות.

דוד נכנס...

ומביא איתו לב של מלכות, שפלות ושמחה.

הרגישי איך הסוכה מתמלאת.

לא רק באנשים...

אלא במידות.

בכוחות.

בברכה.

ועכשיו הביטִי בשולחן.

יש בו מקום.

מקום לעוד אדם.

לאורח.

לעני.

למי שבודד.

למי שזקוק למילה טובה.

זכרי:

כשאני בונה לעצמי צל...

אני יכולה לזכור את מי שזקוק לצל.

כשאני מכינה שולחן...

אני יכולה לזכור את מי שצריך שמישהו יזמין אותו.

דמייני שאת פותחת את דלת הסוכה.

והלב שלך נפתח יחד איתה.

ועכשיו...

דמייני אור גדול המקיף את כל הסוכה.

הוא מתרחב...

ומקיף את הבית שלך.

את המשפחה.

את הילדים.

את הנכדים.

את עץ הדורות.

והאור ממשיך להתרחב...

ומקיף את עם ישראל.

אמרי:

ריבונו של עולם, פרוש עלינו סוכת שלומך.

תן שלום בין איש לאשתו.

בין הורים לילדים.

בין אחים.

בין משפחות.

בין קהילות.

בין כל חלקי עמך.

ותן לי שלום גם בתוך עצמי.

שלום בין הראש ללב.

בין הרצון למציאות.

בין העבר להווה.

בין מי שהייתי...

לבין מי שאני נעשית.

ועכשיו חזרי אל יום הכיפורים.

הוא טיהר.

הוא פינה מקום.

ועכשיו...

סוכות ממלא את המקום.

באהבה.

בשמחה.

באמונה.

בחסד.

בנוכחות שלך.

דמייני את המילים:

אחרי "סלח לי" בא "בוא".

אחרי הטהרה...

בא החיבוק.

אחרי הדין...

בא הצל.

אחרי הווידוי...

בא הבית.

ועכשיו הסתכלי סביבך.

הסוכה שלך שלמה.

הדפנות עומדות.

הסכך מעלייך.

השולחן ערוך.

יש מקום לאורחים.

השמים פתוחים מעלייך.

ואת יושבת.

פשוט יושבת.

נושמת.

ומרגישה:

שייכת.

עטופה.

אהובה.

מוגנת.

פתוחה.

שמחה.

ומחוברת.

קחי נשימה עמוקה...

והרגישי את הסוכה שבתוכך.

היא נשארת איתך גם כשתצאי מכאן.

את יכולה לחזור אליה בכל פעם שתצטרכי.

כשאת מפחדת...

כשאת מבולבלת...

כשאת צריכה גבול...

כשאת צריכה חיבוק...

כשאת צריכה לזכור:

אני לא לבד.

יש בי אמונה.

יש בי בית.

יש בי יכולת לבנות.

ריבונו של עולם...

כשאני בונה את הסוכה הזאת בחוץ...

בנה בי סוכה מבפנים.

תן לי בית שיש בו גבולות של אהבה.

סכך של אמונה.

דפנות של חסד.

שולחן של שמחה.

שער פתוח לאחר.

ושמים פתוחים מעל הראש.

פרוש עלינו סוכת שלומך.

תן לי לגור בצילך באהבה.

תן לי לשבת בסוכה הזאת...

ולהרגיש שייך.

עטוף.

אהוב.

מוגן.

פתוח.

שמח.

ומחובר אליך.

אמן.

להמשך הקריאה:

• היי שמחה!
• האם יש לך עין טובה?
• לחיות בשלום עם עצמי