מגילה מגלה את נוכחות השם בעולם

מגילה מגלה את נוכחות השם בעולם:

1. רעב בבית לחם וירידה למואב: "וַיְהִי, בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב–הוּא וְאִשְׁתּוֹ, וּשְׁנֵי בָנָיו". שם האיש אלימלך, אשתו נעמי, ובניו מחלון וכליון, מבית לחם יהודה.
2. מות הגברים במואב: "וַיָּמוּת אֱלִימֶלֶךְ, אִישׁ נָעֳמִי; וַתִּשָּׁאֵר הִיא, וּשְׁנֵי בָנֶיהָ". הבנים נושאים נשים מואביות – ערפה ורות. "וַיָּמֻתוּ גַם-שְׁנֵיהֶם, מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן; וַתִּשָּׁאֵר, הָאִשָּׁה, מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ, וּמֵאִישָׁהּ".
3. נעמי מחליטה לשוב ליהודה: "וַתָּקַם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ, וַתָּשָׁב מִשְׂדֵי מוֹאָב: כִּי שָׁמְעָה, בִּשְׂדֵה מוֹאָב–כִּי-פָקַד יְהוָה אֶת-עַמּוֹ, לָתֵת לָהֶם לָחֶם".
4. פרידת נעמי מכלותיה, ורות דבקה בה: נעמי אומרת לכלותיה לשוב לבית אמן. ערפה נושקת לחמותה ושבה. "וְרוּת דָּבְקָה בָהּ".
5. הצהרת הנאמנות של רות: רות אומרת לנעמי: "אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ: כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין–עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי". ומוסיפה: "בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר".
6. הגעה לבית לחם ותגובת העיר: "וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם, עַד-בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם; וַיְהִי, כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם, וַתֵּהֹם כָּל-הָעִיר עֲלֵיהֶן, וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי". נעמי אומרת להן: "אַל-תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי: קְרֶאןָ לִי מָרָא, כִּי-הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד". רות מזוהה כרות המואבייה השבה עם נעמי.
7. רות הולכת ללקט ומגיעה לשדה בועז: רות המואבייה מבקשת ללכת לשדה ללקט שיבולים אחר הקוצרים. "וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה, אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים; וַיִּקֶר מִקְרֶהָ–חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז, אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ".
8. בועז מגיע לשדה ושואל על רות: "וְהִנֵּה-בֹעַז, בָּא מִבֵּית לֶחֶם". בועז שואל את נערו הנציב על הקוצרים: "לְמִי, הַנַּעֲרָה הַזֹּאת". הנער משיב: "נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא, הַשָּׁבָה עִם-נָעֳמִי מִשְׂדֵי מוֹאָב".
9. חסדי בועז עם רות בשדה: בועז אומר לרות: "אַל-תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר… וְכֹה תִדְבָּקִין, עִם-נַעֲרֹתָי". הוא מוסיף: "הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר-עָשִׂית אֶת-חֲמוֹתֵךְ… וַתֵּלְכִי, אֶל-עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם". הוא מברך אותה: "יְשַׁלֵּם יְהוָה, פָּעֳלֵךְ; וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה, מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". הוא אף מצווה את נעריו לא להכלימה ולהפיל לה שיבולים בכוונה.
10. רות ונעמי מזהות את בועז כמוּדָע גואל: רות חוזרת לנעמי ומספרת לה. נעמי אומרת לרות: "בָּרוּךְ הוּא לַיהוָה… קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ–מִגֹּאֲלֵנוּ, הוּא".
11. הליכה לגורן והפגישה הלילית: נעמי מייעצת לרות ללכת לגורן ולהיחשף בפני בועז לאחר שיאכל וישתה. רות עושה ככל שציוותה חמותה, ושוכבת למרגלותיו. בחצות הלילה, בועז נבהל ומגלה את רות. רות אומרת: "אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ, וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל-אֲמָתֶךָ, כִּי גֹאֵל אָתָּה". בועז מברך אותה ומציין שיש גואל קרוב ממנו.
12. בועז גואל את רות בשער העיר והולדת עובד: בועז עולה לשער העיר ופוגש את הגואל הקרוב. בועז מציע לו לגאול את חלקת השדה של אלימלך. הגואל אומר שלא יוכל לגאול כדי לא להשחית את נחלתו. בועז מכריז בפני הזקנים וכל העם: "כִּי קָנִיתִי אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ… וְגַם אֶת-רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה, לְהָקִים שֵׁם-הַמֵּת עַל-נַחֲלָתוֹ… עֵדִים אַתֶּם, הַיּוֹם". העם והזקנים מברכים את בועז ואת רות שתבנה את בית ישראל. בועז לוקח את רות לאישה, "וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן, וַתֵּלֶד בֵּן". השכנות קוראות לו עובד, והוא מזוהה: "הוּא אֲבִי-יִשַׁי אֲבִי דָוִד". המגילה מסתיימת בייחוס פרץ עד דוד המלך.

 יֻלַּד-בֵּן לְנָעֳמִי; וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד, הוּא אֲבִי-יִשַׁי אֲבִי דָוִד.  {פ}
ד,יח וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן.  ד,יט וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב.  ד,כ וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה.  ד,כא וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד.  ד,כב וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד.  {ש}

שאלות מיוחדות על מגילת רות-שיעור אינטראקטיבי