כאשר הנשמה גדולה מאוד, לפעמים אי אפשר להוציאה מן הקליפות (כוחות חיצוניים) אלא על ידי "מרמה ותחבולה"…. הלידות המופלאות בשושלת דוד (מואב מבת לוט, פרץ מתמר, עובד מרות, ודוד מסיפור השפחה) היו כולן תוצאה של "תכנון קפדני של מסובב הסיבות", ונועדו להביא לעולם את נשמות חשובות כמו דוד, שלמה, ומלך המשיח..
דוד המלך: עובדות מפעימות על דמותו המופלאה וסגולה מיוחדת
דוד המלך – מגדולי ישראל בכל הדורות. דמות מורכבת, סבלנית, עניו וקשורה עמוקות לתורה ולשירה. הכירו מקרוב את הסיפור הלא ייאמן של חייו, התכונות שהפכו אותו למלך הנצח, והסגולה המיוחדת הקשורה באמו.
לידה לא מובנת מאליה וסבל מילדות
הסיפור של דוד המלך מתחיל עוד לפני לידתו. על פי המקורות, דוד המלך היה אמור להיוולד נפל ולחיות רק שלוש שעות. אולם אדם הראשון, שזיהה את עוצמת נפשו ותפקידו הנצחי, ביקש מה' להחיותו והעניק לו במתנה 70 שנה מחייו.
אביו היה ישי, שנמנה על האנשים היחידים שמעולם לא חטאו. אמו הייתה ניצבת בת עדיאל, אישה צדקת גדולה. אביו של דוד היה מצאצאי רות המואבייה. בשל כך, התעורר ספק הלכתי לגבי כשרותו לבוא בקהל, ורבים חשבו שהוא ממזר. במשך עשרות שנים, אחיו של דוד נידו אותו ממשפחתם וראו בו זר ונוכרי, למרות שהיה עצמם ובשרם. הוא סבל צער, צרות וייסורים רבים מיום לידתו ועד יום מותו, אך קיבלם באהבה. אפילו בצירוף צומות וסיגופים, לא הצליח לטהר את עצמו בעיני אחיו. אנשים דנו בו בשער העיר, והיו שחיברו עליו שירי לעג במסבאות היין.
סגולה מיוחדת משם אמו: לפי "פחד יצחק", מי שמזכיר את שמה של ניצבת בת עדיאל, אמו של דוד המלך, 17 פעמים – תפילתו נשמעת.
הבחירה האלוקית: לא במראה עיניים
כאשר בא שמואל הנביא לבית ישי למשוח את המלך לפי ציווי ה', הוא לא ידע מי משבעת בניו של ישי נבחר. כשראה את אליאב הבכור, שהיה יפה וגבה קומה, חשב שהוא המיועד, אך ה' אמר לו את העיקרון המכונן: "אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ, כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם. כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה' ירְאֶה לַלֵּבָב". למרות שאליאב היה גבוה, מרשים, תלמיד חכם וירא שמים, הוא נפסל למלוכה בשל מידותיו – הוא היה כעסן וקנאי, כפי שראינו בתגובתו לדוד לפני המלחמה עם הפלישתים. חז"ל לימדו שכל הכועס, אפילו פוסקים עליו גדולה מהשמים, מורידים אותו.
ישי העביר את בניו בזה אחר זה, אך שמן המשחה לא נצק על ראשם. רק כאשר שמואל שאל האם "תמו הנערים", ישי הזכיר ש"עוד שאר הקטן", דוד, שרעה אז את הצאן. דוד, שהיה אז בן 28, הקטין את עצמו ונחשב כ"שיריים". שמואל התעקש שלא יסבו לאכול עד שיביאו אותו.
כשדוד הגיע, שמואל ראה שהוא "אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי", וחשש שמא האדמוניות מרמזת על שפיכות דמים. אך ה' אמר לו: "קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא!". במדרש מובא שהשמן רץ מעצמו ונצק על ראשו של דוד, וטיפותיו נקרשו עליו כאבנים טובות ומרגליות, והקרן התמלאה מחדש.
תכונותיו הנאצלות: ענווה, מסירות וכוח כפול
- ענווה: דוד המלך השפיל את עצמו תמיד לפני הקב"ה, ובזכות ענווה זו זכה ועלה לגדולה. הוא הכיר תמיד במצבו, גם כשהיה בתחתית. בזוהר מובא שכל המשפיל עצמו לפני ה' – ה' מגביה אותו על הכל. הענווה נחשבת כאילו הקריב את כל הקורבנות. דוד עצמו אמר על עצמו: "ואָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ" למרות שקיבל גדולה.
- מסירות: הקב"ה ראה את מסירותו של דוד לצאנו ואמר: "ראוי זה להיות רועה את עמי".
- רוח הקודש: מיום משיחתו למלך, צלחה על דוד רוח הנבואה ורוח הקודש, ובכוחה חיבר את ספר התהילים.
- "עדינו העצני": חז"ל ביארו שלדוד היו שני כוחות הפוכים ולכן נקרא כך. בשעה שהיה יוצא למלחמה – הקשה את עצמו כעץ. בשעה שלמד תורה – עידן את עצמו כתולעת.
- מראה חיצוני מול פנימיות: למרות מראהו האדמוני (כעשו האדמוני), שהיה יכול לרמז על שפיכות דמים, מראה זה היה סוד הסתרה אלוקית על נשמתו העצומה. האדם נקבע לפי פנימיותו ומידותיו, לא לפי מראהו החיצוני. דוד, למרות שהיה "על חרבו", נלחם רק את מלחמות ה'.
ספר התהילים: שירתו הנצחית של דוד
החיבור המפורסם ביותר של דוד הוא ספר התהילים. דוד ביקש מהקב"ה שגם לאחר פטירתו, כשיאמרו דברי תורה בשמו, שפתותיו ידובבו בקבר וילמד זכות על עם ישראל. חכמי הקבלה מלמדים שכשאומרים דברי תורה בשם צדיקים שנפטרו, הם מתעוררים ושפתותיהם דובבות.
דוד המלך זכה להיות "חי וקיים" בכך ששירותיו ותשבחותיו נאמרות בבתי כנסת ובתי מדרש לעולם. קולות דברי התורה של כל צדיקי ישראל נשארים בעולם, וכשאדם אומר מאמר בשם צדיק, קולו מתחבר לקול הצדיק והוא "חי".
התהילים משולבים עמוקות באורח חיינו היהודי. גדולי ישראל שילבו אותם בכל התפילות (שחרית, מנחה, ערבית, פסוקי דזמרה), בברכת המזון, קידוש, קריאת שמע על המיטה, הלל, סליחות, בימים נוראים, הגדה של פסח, בשמחות, בתפילה לרפואת חולה, בעת צרה, בהלוויות, בתעניות, ועוד.
שכר עצום על אמירת תהילים: דוד ביקש מהקב"ה שמי שיקרא תהילים ייחשב לו כאילו עסק בלימוד התורה במעלות הגבוהות ביותר, כמו מסכתות נגעים ואהלות, ששכר לימודן הוא העצום ביותר. לפי האר"י הקדוש, גם כשאומרים תהילים כתפילה (לצורך ישועה, רפואה, לעילוי נשמה וכו'), מקבלים שכר של עוסק בתורה כאילו למד נגעים ואהלות.
חמישה ספרי תהילים כנגד חמישה חומשי תורה מלמדים שכל שירת דוד היא בעצם התורה מסיני. הכוח לשירה זו בא לו מסבתו רות המואבייה. כשם שהיא עלתה ממעמקי הגיות לגבהי שחקים, כך שירת דוד חובקת את כל היקום, מן התהום ועד כסא הכבוד.
פטירתו של דוד המלך: תורה ומיתה
דוד המלך ביקש לדעת את יום מותו, וה' גילה לו שימות בשבת. משום כך, דוד הקפיד לשבת ולעסוק בתורה במשך כל יום שבת, שכן מלאך המוות אינו יכול לנגוע באדם בשעת לימודו.
שעתו הגיעה ביום שבת, שהיה גם חג השבועות. מלאך המוות לא יכול היה לנגוע בו כי לא פסק מלימודו. מלאך המוות גרם להפרעה בגן שמאחורי ביתו, ודוד יצא לראות מה קרה, וכך פסק לרגע מלימודו. בעלותו במדרגה, היא נשברה תחתיו והוא נפל, נשמתו יצאה והוא מת. דוד נולד בעצרת (שבועות) ונפטר בעצרת, בזמן מתן תורתנו. ביום פטירתו נוהגים לקרוא את כל ספר התהילים.
לסיכום, דוד המלך הוא דמות מופלאה, שמסיפור חייו אנו למדים על סבלנות, ענווה, מסירות, אמונה עמוקה, וקשר בל יינתק לתורה ולתפילה דרך ספר התהילים.
:
סיפור משיחת דוד והתמיהות העולות ממנו/אליעזר שלוסברג
סיפור משיחתו של דוד למלך על ידי שמואל הנביא מעורר מספר שאלות קשות, בעיקר בנוגע להתנהלותו של ישי אביו. המאמר דן בשאלות אלו ומביא הסברים שונים ממקורות ישראל.
שאלות ותמיהות עיקריות מסיפור משיחת דוד והסברים מהמקור:
- שאלה: המילים בפסוק "ויקדש את ישי ואת בניו" מרמזות שכל בניו של ישי הגיעו עמו לזבח. מדוע, אם כן, נראה שדוד לא הובא עם שאר אחיו בתחילה?
- תשובה: שמואל ראה את כל הבנים שישי הביא עמו לזבח ואף אחד מהם לא נבחר. רק לאחר ששמואל שאל במפורש "התמו הנערים?" ענה ישי "עוד שאר הקטן והנה רֺעה בצאן", ורק אז נשלח להביאו. המדרש מציין שבתחילה הכחיש ישי את קיומו של בן נוסף.
- שאלה: כיצד התנהלות זו של ישי (אי הבאת דוד עם שאר הבנים והכחשת קיומו בתחילה) מתיישבת עם מעמדו כגדול וחשוב בישראל, כפי שעולה מהמקורות? הוא מתואר כ"זקן בא באנשים" (מכובד וחשוב), "בן תורה", מגדולי הדור ואולי ראש הסנהדרין, נכלל בשמונת הנסיכים מנבואת מיכה, אחד משבעה שלא שלט בהם יצר הרע, אחד משלושה שנבראו בלא חטא, ואחד מארבעה שמתו "בעטיו של נחש" (בלי חטא אישי).
- תשובה: ההסבר המרכזי (המבוסס על מקורות קבלה וחסידות) הוא שהתנהלותו זו של ישי (היחס לדוד כאילו אינו ראוי) נבעה דווקא מחסידותו ויראת חטאו המופלגים. הוא חשש לגבי כשרות זרעו עקב ההלכה הנוגעת לצאצאי רות המואביה.
- שאלה: מהו הסיפור המוזר והמופלא שמקורו במדרשים שונים המסביר את הרקע ליחס לישי, מדוע להביא זרע מהשפחה יטהר את המשפחה, האם יש חשש לכל ילדיו של ישי מניצבת בת עדאל, ומדוע ישי פרש מאשתו?
- תשובה: על פי הסיפור, ישי היה פרוש מאשתו, ששמה היה נצבת בת עדאל, למשך שלוש שנים. הסיבה לפרישותו ולאחר מכן לרצונו לבוא על השפחה הייתה נעוצה בחששותיו לגבי כשרות זרעו עקב היותו מצאצאיה של רות המואביה. באותה תקופה עדיין היה ספק האם ההלכה "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית" (שמתירה נקבות מואביות לבוא בקהל) היא הלכה למשה מסיני או נלמדת באחת מי"ג מידות, ולכן ישי חשש שמא זרעו פסול למפרע ויצא עליהם לעז שהם ממזרים. כדי לטהר את זרעו, רצה ישי לקיים מצוות פריה ורבייה עם שפחה כנענית משוחררת, כיוון שבן שנולד מאב ישראל ואם שפחה משתחרר והופך לישראל כשר, ובכך יטהר את הזרע שלדעתו היה פסול. לשם כך, השפחה הייתה צריכה גט שחרור לפני הביאה על מנת שהילד שיוולד יהיה בן חורין. ישי אמר לשפחה: "בתי, תקני עצמך הלילה, כדי שתיכנסי אלי בגט שחרור", כלומר, שתקבל את הגט ותבוא אליו כאישה משוחררת. השפחה סיפרה זאת לאשת ישי, ואשת ישי נתנה עצה לשפחה: השפחה תתקין עצמה בלילה ותיכנס בגט שחרור, אך כשישי יבוא בחושך (לאחר שהשפחה כיבתה את הנר), השפחה תצא ואשת ישי תיכנס במקומה, מחופשת לבגדי השפחה. וכך עשתה אשת ישי: השפחה נכנסה לסגור את הדלת (כנראה לאחר שהתקינה עצמה עם גט השחרור כפי שישי אמר), יצאה, ואשת ישי נכנסה מחופשת במקומה ושכבה עם בעלה בחושך. הוא חשב שהיא השפחה, וכך נתעברה בדוד. המאמר מציין שמקור אחר רואה את עניין השפחה כניסיון של יצר הרע לאחר הפרישות.
- מדוע בסיפור משיחת דוד למלך בספר שמואל נראה ששמואל קרא לישי ולבניו לזבח בבית לחם, מה שיכול לרמז שכל הבנים הגיעו עמו, ובכל זאת דוד לא היה שם תחילה, וישי אמר שנותר רק "הקטן" הרועה בצאן?
- תשובה: התמיהה נובעת מהניסוח "ויקדש את ישי ואת בניו ויקרא להם לזבח". על פי המדרש, ישי הכחיש בתחילה את עובדת קיומו של בן נוסף. רק בלחצו של שמואל, שהסתמך על דברים מפורשים מפי ה', ניאות ישי להודות בקיומו של בן זה. ישי תיאר את דוד כ"הקטן" ו"שאר", מה שמרמז שהוא נחשב לפחות חשוב וחסר חשיבות, ושאינו ראוי למלכות, שהרי אף אחיו הגדולים לא נבחרו. הסיבה שדוד לא היה עמם היא שהוא היה רועה הצאן, ועל פי אחד ההסברים, לא היה אפשר להביאו כי בכך יופקר הצאן לאריות ולנמרים.
- שאלה:התמיהה מתעצמת לאור מעמדו הרם של ישי וחכמתו, שהיה גדול הדור וראש לסנהדרין על פי חז"ל. מדוע אדם במעלה כזו התנהג בצורה שנראית כמזלזלת בקיומו של דוד והכחיש את קיומו בפני שמואל הנביא?
- תשובה: הסבר "מוזר ומופלא" שמקורו בדברי קבלה ובחסידותו של ישי, מבוסס על סיפור לידתו החריגה של דוד המובא במקורות כמו ילקוט המכירי ואחרים. לפי סיפור זה, ישי פרש מאשתו לשלוש שנים. הוא התאווה לשפחתו היפה והתכוון לשחרר אותה ולישא אותה לאשה. השפחה סיפרה זאת לגברתה, אשתו של ישי, שייעצה לה להתחלף עמה בלילה האפל, וכך עשו. ישי קיים יחסים עם אשתו בחשבו שהיא השפחה, וכך נתעברה מדוד. בניה של ישי מאשתו חשבו שאמם זנתה, ורצו להרוג אותה ואת העובר/הילד. ישי אמר להם להניחו ולהפוך אותו למשועבד כרועה צאן. במשך שנים, דוד היה נתון לביזוי והשפלה והורחק מאחיו. ישי, לפי פירוש אחד המובא במקור, החזיק בדעה שדוד אינו בנו אלא "בן תמורה". לכן, ישי לא ראה בדוד בן ראוי או מועמד למלכות, והסיבה היחידה שלא הביאו הייתה שלא עלה על דעתו כלל שדוד המושפל עשוי להתאים.
- שאלה:כיצד ייתכן שדוד, שנולד מיחסים בין ישי ואשתו כשישי חשב שהיא השפחה, אינו נחשב ל"בן תמורה" הפסול לבוא בקהל או למלכות?
- תשובה: שאלה זו נשאלה את הגאון רבי יוסף חיים, בעל "בן איש חי". תשובתו היא שצדיקים גמורים כיעקב וישי, בעת התשמיש, אין להם תאווה גשמית רגילה ואין הם חושבים על האישה עצמה. מחשבתם קשורה בכוונות עמוקות בייחוד הספירות ושמות הקודש למעלה. כביכול "כפאו שד", כלומר הנאתם אינה גשמית אלא רוחנית, והם אינם מרגישים עם מי הם דבקים גופנית באותם רגעים. לפי גישה זו, אין שייך לגביהם עניין "בן תמורה", ולכן דוד כשר.
- שאלה: מדוע היה צורך בסיפור לידתו החריגה של דוד מלכתחילה? מדוע לא נולד בדרך רגילה וכשרה ללא הסתרות וספקות על כשרותו?
- תשובה: על פי דברי קבלה, לידתו של דוד באופן זה לא הייתה מקרית אלא תוצאה של "תכנון" אלוקי קפדני. כאשר נשמה גדולה מאוד צריכה לצאת לעולם, לפעמים הדבר אפשרי רק "על ידי מרמה ותחבולה" כדי להוציאה מה"קליפות" (כוחות רוחניים חיצוניים המפריעים). הולדתו של דוד, בדומה להולדת פרץ )אבי שושלת דוד מיהודה ותמר(, הייתה נחוצה לתיקון העולם. המקור מציין שלושה אירועים שקדמו להולדת דוד מבועז ורות שנראים מקריים אך היו חלק מהכשרת הקרקע האלוקית ללידתו: מות אשתו של בועז עם בוא רות, מות בניו ובנותיו של בועז בחייו, ומות בועז בלילה שבו נשא את רות, כולם סימנים שתפקידם הסתיים כדי לפנות מקום לדוד.
- שאלה: מדוע נכתב ספר רות, ומה מטרתו בהקשר לסיפור דוד?
- תשובה: שמואל הנביא כתב את ספר רות. מטרתו הייתה "לייחס לדוד בן ישי". הדבר נעשה כדי להודיע שדוד הוא אכן בנו של ישי, ושלא זנתה אמו חלילה. הספר מפרט את שושלת היוחסין מפרץ עד לדוד דרך בועז ורות המואבייה.
- שאלה: אם משיחת דוד למלך נעשתה ב"קרב אחיו", האם פירוש הדבר שהאחים ראו את המשיחה? אם כן, כיצד יכול היה אליאב אחיו לדבר אל דוד בלשון חריפה בהמשך הספר, כאילו אינו יודע שדוד נמשח למלך?
- תשובה: פומביות המשיחה שנויה במחלוקת בין הפרשנים. לדעת רבים, המשיחה נעשתה בסוד, או רק בנוכחות ישי. הם מפרשים את "בקרב אחיו" כ"מקרב אחיו", כלומר שמואל בחר בו מתוך אחיו אך לא משח אותו בנוכחותם. לפי פירוש זה, אליאב לא ידע שדוד הוא המלך הנמשח, ולכן דיבר אליו קשות. אולם, המדרש בילקוט המכירי ובמקורות מקבילים משמע שהאחים ראו את הנעשה, כולל נס השמן העולה ונקפא על ראש דוד. למרות שראו את המשיחה, ייתכן שאליאב דיבר אליו קשות בשל זלזול קודם או תמיהה כיצד בן שנולד בנסיבות כאלה ראוי למלכות. המקור מציג את שתי הגישות הללו.
- שאלה: על הפסוק "ודוד הוא הקטן" (שמואל א י"ז, יד) דרשו חז"ל "להודיעך צדקו של דוד, דוד היה רועה ואף על פי שנעשה מלך על ישראל הוא דוד בקטנו". מה המשמעות המיוחדת של דרשה זו לאור סיפור הולדתו ויחס משפחתו אליו?
- תשובה: דרשה זו מדגישה לא רק את גילו של דוד אלא את צדקותו וענוותנותו. ביודענו מה עבר על דוד מלידתו ועד שמשיחתו, כולל היחס המבזה מצד אחיו שכינוהו "הקטן" ושילחו אותו לרעות צאן, העובדה שהוא נשאר בדרגת "קטן" וענו גם לאחר שנמשח למלך, מקבלת משמעות עמוקה המאירה את מידותיו הנעלות.