מדרש רבה לשמות, פרשה כט, דרשה ט.
המלאכים לא הסכימו בהתחלה שנינתן תורה לישראל : תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב
אמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו?"
אמר להן: לקבל תורה בא.
אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים"!
- אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה!
- אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא (מפחד) אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם.
- אמר לו: אחוז בכסא כבודי, והחזר להם תשובה.
אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתוב בה "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אמר להן(למלאכים) : למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם?
שוב מה כתוב בה – "לא יהיה לך אלהים אחרים," בין הגויים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה?
שוב מה כתוב בה – "זכור את יום השבת לקדשו" כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכים שבת?
שוב מה כתוב בה –"כבד את אביך ואת אמך ", אב ואם יש לכם? שוב מה כתוב בה "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב" קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם?
מיד (המלאכים) הודו לו להקדוש ברוך הוא… וכל אחד ואחד(מהמלאכים)נעשה למשה אוהב, ומסר למשה דבר(מתנה) ואף מלאך המוות מסר לו דבר (את סוד הקטורת).
יום מתן תורה מתואר כיום החתונה בין הקב"ה לכנסת ישראל. כך נאמר בשם רבן שמעון בן גמליאל בתלמוד הבבלי במסכת תענית.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ״. ״בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ״ — זֶה מַתַּן תּוֹרָה, ״וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ״ — זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ.
תענית כ״ו ב:ו׳
אָמַר רַ' אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן:
כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה
צִפּוֹר לֹא צִיֵּץ,
עוֹף לֹא פָּרַח,
שׁוֹר לֹא גָּעָה,
אוֹפַנִּים
מלאכים שבמרכבת הקב"ה (יחזקאל א, טז)
לֹא עָפוּ,
שְׂרָפִים לֹא אָמְרוּ קָדוֹשׁ,
הַיָּם לֹא נִזְדַּעְזֵעַ,
הַבְּרִיּוֹת לֹא דִּבְּרוּ,
אֶלָּא הָעוֹלָם שׁוֹתֵק וּמַחֲרִישׁ –
וְיָצָא הַקּוֹל: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב).
מדרשי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עַל מַתַּן תּוֹרָה
(שבת פח ע"ב – פט ע"א)
- נוכחות ה' לַמְרוֹת הַצָּרָה וְכַפָּרָה עַל חֵטְא הָעֵגֶל
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דָּרַשׁ אֶת הַפָּסוּק: "צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין" – אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּצֵר וּמְמָאֵר לִי דּוֹדִי – בֵּין שָׁדַי יָלִין.
וְדָרַשׁ: "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי" – מִי שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ מְכַפֵּר לִי עַל עֲוֹן גְּדִי שֶׁכָּרַמְתִּי לִי.
- נִיחוֹחַ הַדִּבְּרוֹת וּפִינוּי הַמָּקוֹם לַדִּבּוּר הַבָּא
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דָּרַשׁ: "לְחָיָו כַּעֲרֻגַת הַבֹּשֶׂם… שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר" – כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַתַּן תּוֹרָה – נִתְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּשָׂמִים.
כֵּיוָן שֶׁנִּתְמַלֵּא – מִנַּיִן לַדִּבּוּר הַשֵּׁנִי? – הוֹצִיא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו וְהָיָה מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר" – עַל שֶׁהֶעֱבִירָן.
אַל תִּקְרֵי שׁוֹשַׁנִּים אֶלָּא שֶׁשּׁוֹנִים – שֶׁכָּל דִּבּוּר שֶׁנִּשְׁנָה עָשָׂה רֹשֶׁם שֶׁל בֹּשֶׂם.
- יְצִיאַת נְשָׁמָה וּתְחִיָּה מִדִּבּוּר לְדִבּוּר
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – יָצְאָה נִשְׁמָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "נַפְשִׁי יָצְאָה בִדְבְּרוֹ".
וּכְיוָן שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָן – הֵיאָךְ קִבְּלוּ אֶת הַדִּבּוּר הַשֵּׁנִי? – הוֹרִיד עֲלֵיהֶם טַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ מֵתִים וְהֶחֱיָה אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כּוֹנַנְתָּהּ".
- הִתְרַחֲקוּת מֵהָהָר וַהֲחָזָרָה עַל־יְדֵי מַלְאָכִים
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – חָזְרוּ יִשְׂרָאֵל לַאֲחוֹרֵיהֶן שְׁנֵים עָשָׂר מִיל מֵחֲמַת יִרְאָה.
וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְדַדִּין אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדּוּדוּן יִדּוּדוּן" – אַל תִּקְרֵי יִדּוּדוּן אֶלָּא יְדַדּוּן.
קישור לפעילות אינטראקטיבית לחג שבועות.
הרמב״ם כתב שיש לומר בשבת את המדרש של מעמד הר סיני.
מעמד הר סיני היה דבר מבהיל מאוד.
משה רבנו, עליו השלום, בא קודם לכן, והקדוש ברוך הוא אמר לו:
"עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה."
אבל איך יעלה? אין מדרגות, אין מעלית, אין מדרגות נעות — שום דבר.
פתאום הגיע ענן, ורִצֵּץ תחת רגליו של משה.
משה הבין את הרמז, ונכנס לתוך הענן, כמו שנאמר:
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל-הָהָר."
הענן הזה הטיס אותו למעלה — מעלה, מעלה, לא כמו מטוס, אלא גובה של מיליוני קילומטרים.
הגיע לשם — ומי פגש אותו?
מלאך, ששמו אסור לאומרו, מלאך שממונה על 12,000 מחנות של מלאכי חַבָּלָה.
הוא נעמד מול משה ורצה לשרוף אותו.
אמר לו: "מה אתה עושה פה? אתה ילוד אישה!"
אמר לו משה: "שְׁתוֹק!"
ענה לו המלאך: "אתה אומר לי לשתוק? אתה רוצה מכות?"
אמר לו משה: "כן!"
נתן לו משה מכה — והמית אותו.
לאחר מכן עלה משה עוד למעלה, החל לטייל ולחפש איפה עולים לגובה גבוה יותר.
פתאום ראה מלאך קדוש, שמו הַדְרָנִי.
אמר לו: "מה אתה עושה פה?"
ענה לו משה: "ומה אתה עושה פה?"
ענה לו: "אני ממונה שלא ייכנס מישהו שאינו ראוי."
אמר לו משה: "השם קרא לי."
מיד ירד הקדוש ברוך הוא וקרא למשה, והוא עלה עוד יותר למעלה.
אבל זה עוד לא נגמר.
המלאך סַנְדַלְפוֹן — זה המלאך שקושר כתרי תפילה לקדוש ברוך הוא — עמד בדרכו.
המרחק בין משה אליו היה מרחק של חמש מאות שנה של הליכה — לא לפי שעון גריניץ', אלא לפי גן עדן.
משה פחד, החל לרעוד.
כשראה זאת הקדוש ברוך הוא, קם מכיסאו (בכוונה!) כדי להראות מי זה משה רבנו,
ועמד בין המלאך סנדלפון לבין משה — ומשה עבר.
אבל זה לא נגמר. בא אחריו עוד מלאך, וגם איתו הסתדר משה.
אמר לו: "הקדוש ברוך הוא שלח אותי."
הקדוש ברוך הוא רמז לו לשתוק, ומשה המשיך לעלות.
אחר כך בא מלאך אחר, שמו גַלְצוּצוּר.
משה לא ידע מה לעשות איתו, ואז לקח אותו הקדוש ברוך הוא, הרים אותו תחת כנפיו, והעלה אותו מעל החיות הקדושות.
המלאך הזה יותר גבוה מכולן, ומולו עומדות חיות הקודש — כמו שאנחנו אומרים כל בוקר:
"שְׂרָפִים וְחַיּוֹת קֹדֶשׁ, מְרוֹמְמִים לְאֵ-ל בְּקוֹל."
השרפים — יוצאת מהם אש.
מי הם? מִיכָאֵל, גַּבְרִיאֵל, אוּרִיאֵל, וּרְפָאֵל.
הם שורפים כל מה שבטווח של האש הזאת.
מה עושה המלאך גַלְצוּצוּר?
שואב את החום הזה — מקרר את המקום — כדי שמשה יוכל לעבור.
הוא היה כמו מזגן.
אחר כך ירד הקדוש ברוך הוא לתת את התורה בהר סיני.
מה היה שם?
כל דיבור ודיבור לא היה כמו שאנשים חושבים — שכולם שומעים קול כללי.
לא. הקדוש ברוך הוא דיבר עם כל אחד באופן אישי — מורה פרטי.
קרא לכל אחד בשמו:
"אתה מקבל עליך את התורה?"
והוא ענה: "כן!"
"אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ!" — "כן!"
"לֹא יִהְיֶה לְךָ!" — "לא!"
וכן הלאה…
"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ?" — "כן!"
"לֹא תִרְצָח?" — "לא!"
ואז נישק אותו הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר:
"יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ."
פתח להם הקדוש ברוך הוא את כל שבעת הרקיעים והראה להם שהוא לבדו נמצא בעולם.
אין איתו שום אחר, ואין מבלעדיו.
פתח להם גם למטה — שבעה ארצות, שבע קומות — וכל מקום מלא נבראים.
ואז ירדו 22,000 מחנות של מלאכים, כנגד 22 אותיות התורה.
כל אחד קשר לשני כתרים:
אחד כנגד "שָׁמוֹר", אחד כנגד "זָכוֹר."
רכב של מלאכים היה עם כל אחד ואחד — 22,000 רְכָבוֹת.
והגמרא שואלת: כתוב "גְּדוּדָיו אֵין מִסְפָּר", ואתה אומר 22,000?
אלא — כמו ברכב, יש פג'ו, מרצדס, לנצ'יה — כמה כאלה יש? אין מספר.
ולכן, במצרים נלחם הקדוש ברוך הוא לבדו.
אמר: "אֲנִי ה'" — אני ולא אחר.
אבל בהר סיני, הביא את כל המלאכים, כדי להראות את גודל התורה:
"כִּי לֹא יִכְלֶה לִמּוּד הַתּוֹרָה."
כמה שתלמד, כמה שתפרש — ותחשוב שסיימת?
עדיין לא התחלת.
אז נזכה בעזרת ה' ללמוד וללמד, לשמור ולעשות את כל דברי תלמוד תורתו באהבה —
אֲנַחְנוּ, וּבָנֵינוּ, וּבְנֵי בָנֵינוּ עַד עוֹלָם.
חִזְקוּ וֶאֱמָצוּ,
ונִזְכֶּה לַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה!
חַג שָׁבוּעוֹת שָׂמֵחַ וּמְבֹרָךְ לָכֶם, לָנוּ, וּלְכָל עַם יִשְׂרָאֵל, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם!
ילקוט שמעוני תורה פרשת וזאת-הברכה
"ויאמר ה' מסיני בא" כשנגלה ה' ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות. בתחלה הלך לבני עשו ואמר להם מקבלין אתם את התורה? אמרו לו מה כתוב בה ? אמר להם לא תרצח, אמרו לו כל עצמן של אותן האנשים אביהם רוצח הוא שנאמר "והידים ידי עשו" ועל כך הבטיחו אביו "ועל חרבך תחיה",
הלך לו אצל בני עמון ומואב אמר להם מקבלין אתם את התורה ? אמרו לו מה כתוב בה ? "לא תנאף", אמרו לו כל עצמה של אותם אנשים אינם באים אלא מניאוף.
הלך ומצא את בני ישמעאל אמר להם מקבלין אתם את התורה? אמרו לו מה כתוב בה ? "לא תגנוב", אמרו לו כל עצמן של אביהם לסטים היה שנאמר והוא יהיה פרא אדם
לא היתה אומה באומות שלא הלך ודבר ודפק על פתחה אם ירצו ויקבלו את התורה, ואחר כך בא לו אצל ישראל – אמרו לו : "נעשה ונשמע".
קהלת רבה פרשה ג
"אמר רבי יצחק : ראויים היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים שתינתן להם תורה מיד, אלא אמר הקב"ה עדיין לא בא זיוון (האור)של בניי, משעבוד של טיט ולבנים יצאו, ואין יכולים לקבל תורה מיד.
משל למה הדבר דומה? למלך, שהתרפא בנו מהחולי שלו , ואמרו למלך ילך בנך ללימודים שלו, אמר להם עדיין לא בא זיוו של בני, ואתה אומר ילך בנך ללימודים שלו ?! אלא יתעדן בני שנים ושלשה חודשים במאכל ובמשתה ויבריא ואחר כך יילך ללימודים שלו.
כך אמר הקב"ה עדיין לא בא זיוון של בניי, משעבוד טיט ולבנים יצאו, ואני נותן להם את התורה?! אלא יתעדנו בני ב' וג' חודשים במן ובאר ושְלַו ואח"כ אני נותן להם את התורה' מתי ? בחודש השלישי.
בוודאי, הנה נוסח מתוקן, מנוקד וערוך בצורה בהירה וזורמת יותר, תוך שמירה על רוח הדברים:
במצרים היו עובדים בפרך — בחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, והמצרים היו מכים אותם באכזריות.
כתוצאה מכך, רבים מעם ישראל הפכו בעלי מוּם — יותר מחֶצְיָם היו פגועים בגופם.
היו ביניהם עִוְרִים, סוּמִים, חֵרְשִים, אִטְּרִים, גִּדְּמִים וחִיגְרִים.
אבל – במעמד הר סיני קרה נס עצום:
כולם נִתְרַפְּאוּ!
🔹 נאמר: "וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלוֹת" – מזה למדו חז"ל שגם החרשים זכו לפתע לשמוע.
🔹 האִטְּרִים והגִּדְּמִים קיבלו יכולת לפעול בידיהם – ולכן אמרו "נַעֲשֶׂה"!
🔹 אלה שקטועי רגליים וחִיגְרִים – נִתְרַפְּאוּ, כי נאמר: "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" – כולם עמדו!
וכך, כל העם, בגוף שלם ונפש אחת, אמרו יחד:
"נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" –
קבלה שלמה בלב, בפה, בידיים וברגליים.
אם תרצי – אפשר גם לעצב את זה בצורה גרפית לפוסט או דף לימוד.