אֲסוּר לְסַפֵּר בְּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ – אֲפִלּוּ אִם הוּא אֱמֶת.

כָּל דִּבּוּר שֶׁמּוּבָן מִמֶּנּוּ גְּנוּת – אֲפִלּוּ לֹא נֶאֱמַר בְּפֵירוּשׁ – הוּא לָשׁוֹן הָרָע.

אֲסוּר לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע, אַף אִם נִרְאֶה כְּאִלּוּ הוּא אֱמֶת.

אִם אָדָם שׁוֹמֵעַ לָשׁוֹן הָרָע – אֵין לוֹ רְשׁוּת לְהַאֲמִין לַדְּבָרִים.

אֲפִלּוּ מְסַפֵּר לְשׁוֹן הָרָע בְּדֶרֶךְ לֵיצָנוּת וּמִשְׂחָק – עָוֹן גָּדוֹל הוּא.

אֲסוּר לְסַפֵּר דְּבַר רָכִילוּת שֶׁגּוֹרֵם לְשִׂנְאָה בֵּין אִישׁ לַחֲבֵרוֹ.

אֲסוּר לְדַבֵּר עַל מַחֲלֹקֶת קוֹדֶמֶת שֶׁנִּגְמְרָה, כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אוֹתָהּ.

לָשׁוֹן הָרָע אֵינוֹ מֻתָּר אֶלָּא לְצֹרֶךְ תּוֹעֶלֶת כְּגוֹן לְהַצִּיל אֶת הַנִּזָּק.

כְּשֶׁצָּרִיךְ לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע לְצֹרֶךְ – חַיָּב לִבְדּוֹק שֶׁיְּהֵא כֻּלּוֹ אֱמֶת.

כָּל דִּבּוּר רַע שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּחֶסְרוֹנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ – אֲסוּר לְדַבֵּר.