רבי שמעון בר יוחאי – השראה לחיים של עומק, אמת ועבודת השם
בל"ג בעומר, כשעם ישראל נושא עיניו להר מירון, אל דמותו של רבי שמעון בר יוחאי, אנו מוזמנים להתבונן לא רק בסיפורי הניסים וההילולה, אלא בעיקר במסר העמוק של חייו ותורתו – מסר שיכול להפוך כל אחד מאיתנו ליהודי עובד השם טוב יותר.
רשב"י, תנא בן הדור הרביעי ותלמידו של רבי עקיבא, הקדיש את חייו ללימוד תורה במסירות שאין לה אח ורע. הוא לא נרתע מרדיפות, לא נכנע לאיומי השלטון הרומאי, ובשעה שכל העולם סביבו התמוטט – בחר להעמיק פנימה, להתחבר אל המקור, ולגלות את אור הסוד והפנימיות של התורה. במערה, במשך 13 שנה, חי עם בנו על חרובים ומעיין, עטוף בחול, אך ליבו בוער באש התורה. שם, בחושך, גילה את האור הגדול ביותר – את הזוהר שמאיר עד היום את נשמות ישראל1.
אבל דמותו של רשב"י לא מסתכמת במסירות נפש ללימוד בלבד. הוא לימד אותנו שהעיקר הוא הכוונה שבלב – "הלוך אחר המחשבה". לא די במעשה החיצוני; מה שמניע את האדם, מה שממלא את מצוותיו בתוכן, זו הכוונה, הרצון, השאיפה להתקרב אל השם באמת. גם בענייני בין אדם לחברו, הדגיש רשב"י את הרגישות העמוקה לזולת: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים" – עד כדי כך חשובה כבודו של האחר, עד שמוטב לאדם לסבול בעצמו ולא לפגוע בזולתו1.
רשב"י האמין באיכות ולא בכמות. לא בכמות המעשים, אלא בעומק, במשמעות, בתשומת הלב הפנימית. הוא ראה בכל יהודי בן מלך – "כל ישראל בני מלכים הם" – והאמין ביכולת של כל אחד ואחת מאיתנו להגיע לגדולה, לקדושה, לאור שמאיר את כל העולם1.
המסר של רשב"י רלוונטי מתמיד: בעולם של רעש, של חיצוניות, של מרדף אחרי הישגים – הוא מזמין אותנו לעצור, להיכנס אל ה"מערה" הפנימית שלנו, להקשיב לנשמה, להעמיק בכוונה, בלימוד, במידות, באהבת ישראל. לא להסתפק במעשים ריקים, אלא למלא אותם באור פנימי, באהבת השם, באהבת הבריות.
ביום הזה, נתחבר אל רשב"י לא רק בזכות המדורות והפיוטים, אלא בעיקר בזכות ההשראה לחיים של אמת, של עבודת השם מתוך שמחה, מתוך עומק, מתוך אהבה. נזכה ללמוד ממנו – לאהוב תורה, לאהוב את הזולת, ולגלות את האור הגדול שבכל אחד מאיתנו, עד שנזכה לראות את הגאולה השלמה במהרה.
רבי שמעון לביא, מחבר הפיוט "בר יוחאי", נולד בספרד וגורש ממנה בילדותו בעקבות גירוש ספרד, יחד עם משפחתו הגיע לפאס שבמרוקו, שם הצטיין בלימוד תורה גלויה ונסתרת בדרכו לארץ ישראל עבר בטריפולי שבלוב, וכשראה את מצבה הרוחני הירוד של הקהילה היהודית, החליט להישאר שם, חיזק את הקהילה, לימד תורה, ותיקן את סדרי התפילה והחינוך. רבי שמעון היה גם רופא, בעל ידע באסטרונומיה, ורכש הערכה מצד שלטונות טריפולי בפיוט "בר יוחאי" שילב את אותיות שמו בכל בית, למעט הראשון והאחרון.
בַּר-יוחַאי, נִמְשַׁחְתָּ – אַשְׁרֶיךָ!
שֶׁמֶן שָׂשׂון מֵחֲבֵרֶיךָ.
בַּר-יוחַאי, שֶׁמֶן מִשְׁחַת קדֶשׁ
נִמְשַׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקּדֶשׁ,
נָשָׂאתָ צִיץ נֵזֶר הַקּדֶשׁ,
חָבוּשׁ עַל ראשְׁךָ פְּאֵרֶךָ.
בַּר-יוחַאי, מושַׁב טוב יָשַׁבְתָּ,
יום נַסְתָּ, יום אֲשֶׁר בָּרַחְתָּ,
בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ,
קָנִיתָ הודְךָ וַהֲדָרֶךָ.
בַּר-יוחַאי, עֲצֵי שִׁטִּים עומְדִים,
לִמּוּדֵי ד' הֵם לומְדִים,
אור מֻפְלָא, אור הַיְקוד הֵם יוקְדִים,
הֲלא הֵמָּה יורוּךָ מורֶךָ.
בַּר-יוחַאי, וְלִשְׂדֵה תַּפּוּחִים
עָלִיתָ לִלְקט בּו מֶרְקָחִים,
סוד תּורָה בְּצִיצִים וּפְרָחִים,
"נַעֲשֶׂה אָדָם" נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ.
בַּר-יוחַאי, נֶאֱזַרְתָּ בִּגְבוּרָה,
וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דָּת הַשַּׁעְרָה,
וְחֶרֶב הוצֵאתָ מִתַּעְרָהּ
שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צורְרֶיךָ.
בַּר-יוחַאי, לִמְקום אַבְנֵי שַׁיִשׁ
הִגַּעְתָּ וּפְנֵי אַרְיֵה לַיִשׁ,
גַּם גֻּלַּת כּותֶרֶת עַל עַיִשׁ,
תָּשׁוּר וּמִי יְשׁוּרֶךָ.
בַּר-יוחַאי, בְּקדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
קַו יָרק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים,
שֶׁבַע שַׁבָּתות סוד חֲמִשִּׁים
קָשַׁרְתָּ קִשְׁרֵי שִׁי"ן קְשָׁרֶיךָ.
בַּר-יוחַאי, יוּ"ד חָכְמָה קְדוּמָה
הִשְׁקַפְתָּ לִכְבוּדָה פְּנִימָה,
לֶ"ב נְתִיבות רֵאשִׁית תְּרוּמָה
אֵת כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו דּורֶךָ.
בַּר-יוחַאי, אור מֻפְלָא רם מַעְלָה
יָרֵאתָ מִלְּהַבִּיט כִּי רַב לָהּ,
תַּעֲלוּמָה וְאַיִן קרָא לָהּ,
נַמְתָּ: עַיִן לא תְשׁוּרֶךָ.
בַּר-יוחַאי, אַשְׁרֵי יולַדְתֶּךָ,
אַשְׁרֵי הָעָם לומְדֶיךָ,
וְאַשְׁרֵי הָעומְדִים עַל סודֶךָ,
לובְשֵׁי חשֶׁן תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ.
"בַּר יוֹחָאי, נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ"
אשריך שנתגדלת, לגלות את סודות התורה – יותר מחבריך.
"שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ, נִמְשַׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקֹּדֶשׁ"
נתגדלת בחכמת הנסתר הקדושה, ושרתה על ראשך רוח הקודש.
"מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ"
למושב טוב זכית ביום שברחת, למערה החקוקה בצור ששם קנית את מעלתך.
"עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים"
זכות תורתך עומדת לעד כעצי השיטים של המשכן, את לימודי סודות הכלולות בשם הוי"ה למדת עם החברים, שאורם מופלא, אותם קיבלת מרבותיך.
"וְלִשְׂדֵה תַפּוּחִים, עָלִיתָ לִלְקוֹט בּוֹ מֶרְקָחִים"
עלית ללקוט פירות מפרד"ס התורה, את סודות התורה, ועליך אמר הקב"ה "נעשה אדם".
"נֶאֱזָרְתָּ בִּגְבוּרָה, וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת הַשַׁעְרָה"
חגרת עצמך בגבורה במלחמת התורה, ושלפת את חרבך להוקיע את מלכות רומי הרשעה.
"לִמְקוֹם אַבְנֵי שַׁיִשׁ, הִגַּעְתָּ לִפְנֵי אַרְיֵה לַיִשׁ"
למקום גבוה ביותר הגעת בהשגותיך, גם את סודות מערכת הכוכבים השגת מה שאף אחד לא השיג.
"בְּקֹדֶשׁ הַקָדָשִׁים, קַו יָרוֹק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים"
השגת את סוד קודש הקדשים שלמעלה, את סוד גוון הירוק המתחדש תמיד, עד חמישים שערי בינה הגעת, סוד קשר של תפילין.
"יוּ"ד חָכְמָה קְדוּמָה, הִשְׁקַפְתָּ לִכְבוֹדוֹ פְנִימָה"
השקפת אל תוך סוד ה"יוד" שבשם הוי"ה המרמזת על חכמה, את שלשים ושתים שבילי החכמה הארת באור חכמתך.
"אוֹר מֻפְלֶא רוּם מַעְלָה, יָרְאתָ מִלְהַבִּיט כִּי רַב לָהּ"
כשהגעת לאור עליון מכוסה, יראת להביט כי גדולה היא, כי היא נעלמת ונקראת "אין", עליה אמר הכתוב: "עין לא ראתה".
"אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ, אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ"
אשרי יולדתך – מאושרת היא יולדתך, ומאושרים הם לומדי דבריך, ומאושרים יותר אלו המשיגים את סודותיך, המאירים את עיניהם כאורים ותומים.