מִבּוֹר רֵיק לְרֵיחַ שֶׁל תִּקְוָה
כְּשֶׁאָדָם נִזְרָק לְמַטָּה, אֶל תַּחְתִּית הַמַּדְרֵגָה,
וְהַלֵּב מִתְמַלֵּא בְּצַעַר וּבִדְאָגָה.
הַבְּדִידוּת סוֹגֶרֶת, הַחֹשֶׁךְ מְאַיֵּם,
וְנִרְאֶה שֶׁהַסִּכּוּי לְהִנָּצֵל כְּבָר אֵינוֹ קַיָּם.
הַכָּתוּב מְתָאֵר אֶת הַמַּצָּב הַנּוֹרָא,
אֶת הָרֶגַע שֶׁבּוֹ נֶחְשֶׁכֶת הָאוֹרָה:
"וְהַבּוֹר רֵיק, אֵין בּוֹ מָיִם".
הַמִּילָה "רֵיק" מְהַדְהֶדֶת, אֲבָל זֶה לֹא הַכֹּל,
כִּי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַיִם – הַמָּוֶת יָכוֹל לִגְדֹּל.
כְּפִי שֶׁמְּגַלִּים לָנוּ חֲכָמִים בְּדִיּוּק מַכְאִיב:
"מַיִם אֵין בּוֹ – אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ".
זוֹהִי הַצָּרָה, הַסַּכָּנָה הַמֻּוחָשִׁית,
הַפַּחַד שֶׁמְּכַרְסֵם בַּנֶּפֶשׁ הָאֱנוֹשִׁית.
אַךְ כְּשֶׁמַּגִּיעָה הַשְּׁיָירָה, מִתְגַּלֶּה הַסּוֹד,
כֵּיצַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹרֵד אִתָּנוּ לִנְדֹּד.
דַּרְכָּם שֶׁל יִשְׁמְעֵאלִים לָשֵׂאת נֵפְט וְעִטְרָן,
רֵיחוֹת רָעִים שֶׁל מִסְחָר יָשָׁן.
וְכָאן נִשְׁאֶלֶת שְׁאֵלָה שֶׁל הֲבָנָה עֲמֻקָּה:
הַאִם לְיוֹסֵף אִכְפַּת, בְּתוֹךְ הַמְּצוּקָה?
כְּשֶׁהוּא נִמְכָּר לְעֶבֶד, מוּשְׁפָּל וְכָאוּב,
הַאִם הָרֵיחַ בָּאֲוִיר הוּא בִּכְלָל חָשׁוּב?
הַתְּשׁוּבָה הִיא הַפִּתְרוֹן, הָאוֹת הַמְּנַחֵם,
שֶׁמַּרְאֶה כִּי הָאָב עַל בְּנוֹ מְרַחֵם.
שִׁנּוּי הָרֵיחַ הוּא לֹא מִקְרֶה, הוּא סִימָן,
שֶׁגַּם בַּנְּפִילָה אַתָּה מוּגָן וּמְזֻמָּן.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: "אֲנִי כָּאן אִתְּךָ",
וְהָרֵיחַ הַטּוֹב הוּא כְּמוֹ לְטִיפָה רַכָּה.
וְאָז עוֹלֶה הַפָּסוּק הַשֵּׁנִי, הַמֵּבִיא רְפוּאָה,
וּמַרְאֶה שֶׁהַיְּרִידָה הִיא רַק הַתְחָלָה שֶׁל יְשׁוּעָה:
"וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים… וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט".
בִּמְקוֹם סִרָחוֹן – בְּשָׂמִים וּקְטֹרֶת,
לְהַזְכִּיר שֶׁיֵּשׁ מַנְהִיג, שֶׁיֵּשׁ מְסֹרֶת.
מֵהַנְּחָשִׁים שֶׁבַּבּוֹר – לְהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית,
שֶׁשּׁוֹמֶרֶת עַל הַנֶּפֶשׁ בְּאֹפֶן נִסְתָּר וְאִיטִי.
זוֹהִי לֹא סְתָם מְכִירָה, זוֹהִי הֲכָנָה לַמְּלוּכָה,
לָדַעַת שֶׁגַּם בַּחֹשֶׁךְ יֵשׁ הַדְרָכָה.
לֹא הָיִינוּ שׂוֹרְדִים אֶת הָרֵיק וְהַקֹּר,
לוּלֵא הַיְּדִיעָה שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁשּׁוֹמֵר וְזָכוֹר.
הַבְּשָׂמִים הֵם הַלַּחַשׁ שֶׁל אֱמוּנָה בַּלֵּב,
שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא גַּם בַּכְּאֵב.
וּמִתּוֹךְ הַשֵּׁנָה, הַפַּחַד וְהַסַּעַר הַמַּסְעִיר,
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָנוּ מֵעִיר.

- אלומות
- כוכבים
- שמש
- ירח
- השתחוויה
- קנאה
- חולם
- מלוכה
- פסים
- אהבה
- שנאה
- העדפה
- צבעים
- בן זקונים
- יעקב
- יוסף
- שכם
- דותן
- רועים
- מרגלים
- שליחות
- שלום
- תוכנית
- קריאה
- בור
- ישמעאלים
- עשרים
- כסף
- מדינים
- עריה
- דמים
- עזיבה
- שעיר עזים
- דם
- טרוף
- אבל
- תענית
- נחמה
- הטעיה
- שקר
- תמר
- ער
- אונן
- שלה
- יבום
- פקדון
- חותמת
- פתילים
- תאומים
- שולח יד
- חוט שני
- בכורה
- מלכות
- חטא
- צדקה
- יוחסין
- מצרים
- פוטיפר
- סריס
- טבח
- מצליח
- אמונה
- ניהול
- ברכה
- יופי
- פיתוי
- סירוב
- בגד
- עלילה
- צעקה
- אסיר
- צדיק
- שר המשקים
- שר האופים
- חלומות
- פתרון
- שלושה
- יינים
- סלים
- תליה
- גפן
- כוס
- פרעה
- השבה
- חידה
- שיקוי
- ענבים
- זיכרון
- קנאה
- אחים
- גלות
- צדק
- השגחה
- ייסורים
- תקווה
- גאולה
הירידה לצורך עליה
מִיּשִׁיבָה לִנְפִילָה – וְהַיְרִידָה הִיא עֲלִיָּה
כְּשֶׁהַלֵּב מְבַקֵּשׁ רְגָעִים שֶׁל שַׁלְוָה,
לָנוּחַ מִקְּרָב, מִמַּסָּע, מֵאַכְזָבָה.
מְקַוֶּה שֶׁהַשֶּׁקֶט יָבוֹא וְיִשְׁכֹּן,
אַךְ הַחַיִּים מְזַמְּנִים נִסָּיוֹן אַחַר נִסָּיוֹן.
אָז עוֹלָה הַזְּעָקָה שֶׁל יַעֲקֹב הָאָב,
שֶׁרָצָה מְנוּחָה, אַךְ הַסַּעַר שָׁב:
"בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה – קָפַץ עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף".
הַ"רֹגֶז" הַזֶּה, שֶׁקּוֹפֵץ בְּפִתְאוֹם,
הוֹפֵךְ אֶת הַיּוֹם לְסִיּוּט וּלְתְהוֹם.
מַשְׁלִיךְ אֶל הַבּוֹר, אֶל הָאֵין, אֶל הַקֹּר,
מָקוֹם שֶׁבּוֹ קָשֶׁה לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר.
אַךְ הִנֵּה הָרֶמֶז כֵּיצַד לֹא לִטְבֹּעַ,
כֵּיצַד בְּתוֹךְ רִיק אֶת הַנֶּפֶשׁ לִקְבֹּעַ.
רֵאשִׁית – הֲבָנָה, שֶׁהַבּוֹר הוּא רַק כְּלִי,
וְגַם אִם הוּא רֵיק, הוּא אֵינוֹ שְׁלִילִי.
כִּי אִם אֵין בּוֹ מַיִם – הַכֹּל עוֹד פָּתוּחַ,
לְמַלֵּא אוֹתוֹ כּוֹחַ, אֱמוּנָה וְרוּחַ:
"וְהַבּוֹר רֵיק, אֵין בּוֹ מָיִם" – אֲבָל יֵשׁ בּוֹ תִּקְוָה.
וְאָז, מִתּוֹךְ עֹמֶק הַשְּׁבִי וְהַמֶּכֶר,
יוֹסֵף מְגַלֶּה אֶת סוֹד הַ"זֵּכֶר".
לֹא עוֹד לְבַד מוּל גּוֹרָל מְעֻרְפָּל,
אֶלָּא קֶשֶׁר נִצְחִי שֶׁאַף פַּעַם לֹא נָפַל.
בְּבֵית הָאָדוֹן, בְּתוֹךְ הַנִּכּוּר,
הוּא מוֹצֵא אֶת הָאֵל בְּתוֹךְ הַסִּפּוּר:
"וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ".
הַהַצְלָחָה הַזֹּאת – הִיא בִּטָּחוֹן שֶׁמֵּאִיר,
שֶׁגַּם בַּחֲשֵׁכָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָנוּ מֵעִיר.
הַיְּרִידָה לְמִצְרַיִם, הַכְּאֵב הַדּוֹקֵר,
הֵם רַק הֲכָנָה לַשַּׁחַר שֶׁיַּפְצִיעַ בַּבֹּקֶר.
כְּמוֹ יָרֵחַ שֶׁשָּׁוקֵעַ כְּדֵי שׁוּב לִזְרֹחַ,
כָּךְ יֵשׁ לָאָדָם אֶת אוֹתוֹ הַכּוֹחַ.
לָקַחַת אֶת הַ"רֹגֶז", אֶת הַפַּחַד בַּלֵּב,
וּלְהפוֹךְ אוֹתָם סֻלָּם, לְהַתְמִיר אֶת הַכְּאֵב.
בִּמְקוֹם לְפַחֵד מֵהַבּוֹר הֶחָסֵר,
נִזְכֹּר שֶׁהַשֵּׁם – הוּא הַמְּנַחֵם וְעוֹזֵר.
בְּבִּטָּחוֹן שֶׁצּוֹמֵחַ מִתּוֹךְ הַמֵּצַר,
הַיְּרִידָה הִיא עֲלִיָּה – וְהַנֶּצַח נִשְׁאָר.