ירושלים שלי-פה אשב כי איוויתיה

ירושלים – עיר נשמתנו, מחברת שמים וארץ

א זכוֹר-יְהוָה לְדָוִד–    אֵת, כָּל-עֻנּוֹתוֹ.
ב  אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַיהוָה;    נָדַר, לַאֲבִיר יַעֲקֹב.
ג  אִם-אָבֹא, בְּאֹהֶל בֵּיתִי;    אִם-אֶעֱלֶה, עַל-עֶרֶשׂ יְצוּעָי.
ד  אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי;    לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה.
ה  עַד-אֶמְצָא מָקוֹם, לַיהוָה;    מִשְׁכָּנוֹת, לַאֲבִיר יַעֲקֹב.
ו  הִנֵּה-שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה;    מְצָאנוּהָ, בִּשְׂדֵי-יָעַר.
ז  נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו;    נִשְׁתַּחֲוֶה, לַהֲדֹם רַגְלָיו.
ח  קוּמָה יְהוָה, לִמְנוּחָתֶךָ:    אַתָּה, וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ.
ט  כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ-צֶדֶק;    וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ.
י  בַּעֲבוּר, דָּוִד עַבְדֶּךָ–    אַל-תָּשֵׁב, פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ.
יא  נִשְׁבַּע-יְהוָה, לְדָוִד אֱמֶת–    לֹא-יָשׁוּב מִמֶּנָּה:
מִפְּרִי בִטְנְךָ–    אָשִׁית, לְכִסֵּא-לָךְ.
יב  אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ, בְּרִיתִי–    וְעֵדֹתִי זוֹ, אֲלַמְּדֵם:
גַּם-בְּנֵיהֶם עֲדֵי-עַד–    יֵשְׁבוּ, לְכִסֵּא-לָךְ.
יג  כִּי-בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן;    אִוָּהּ, לְמוֹשָׁב לוֹ.
יד  זֹאת-מְנוּחָתִי עֲדֵי-עַד:    פֹּה-אֵשֵׁב, כִּי אִוִּתִיהָ.
טו  צֵידָהּ, בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ;    אֶבְיוֹנֶיהָ, אַשְׂבִּיעַ לָחֶם.
טז  וְכֹהֲנֶיהָ, אַלְבִּישׁ יֶשַׁע;    וַחֲסִידֶיהָ, רַנֵּן יְרַנֵּנוּ.
יז  שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד;    עָרַכְתִּי נֵר, לִמְשִׁיחִי.
יח  אוֹיְבָיו, אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת;    וְעָלָיו, יָצִיץ נִזְרוֹ.

יש ערים בעולם, ויש ירושלים. היא אינה רק עיר אבנים ובניינים, היסטוריה גשמית ותיירות. ירושלים היא נקודת החיבור העמוקה ביותר בין נשמת האדם היהודי לנשמת הווייתו, בין הארצי לשמימי. כפי שתיאר הרמב"ן, היא "עיר שחוברה לה יחדיו" – כרוכה ודבוקה עם אותה ירושלים עליונה, זו שבעלייה, שממנה הושתת העולם וממנה יוצאת תורה ותושיה.

חז"ל מלמדים שישנן שתי ירושלים: ירושלים של מעלה, שבנה הקב"ה למענו, וירושלים של מטה, השייכת לנו, לעם ישראל. ההבנה הפשוטה היא שהאחת בשמיים והאחת בארץ, אך המדרש מעמיק ומלמד שהן מכוונות זו כנגד זו, ויש ביניהן תלות מהותית: ירושלים של מטה היא התשתית ההכרחית לקיומה ובניינה של ירושלים של מעלה. הקב"ה כביכול "נשבע ששכינתו לא תיכנס לירושלים של מעלה עד שתיבנה ירושלים של מטה".

מהי אותה ירושלים של מטה שעלינו לבנות? כבר בימי קדם, מימי מלכי צדק, שמה של העיר היה קשור ביסוד הצדק והיושר. זו תכונה הטבועה בה מראשיתה, והיא מוזכרת שוב בנביאים כ"עיר הצדק". ירושלים של מטה היא שאיפה ליישוב אנושי של שלום, שלוה, וכבוד הדדי, עיר המאחדת את כל שבטי ישראל. התורה והקדושה – ירושלים של מעלה – אינן יכולות לעמוד ללא היסודות הטהורים והישרים הללו של חברה מתוקנת בירושלים של מטה.

שמה המלא של העיר, "ירושלים", מכיל את שתי הבחינות הללו. ה"שלם" קשור לשלמות ביחסים בין אדם לחברו, וה"ירו" קשור לשתי בחינות של גילוי שכינה: "יראה" (יראת א-לוקים) ו**"ראיה"** ("בהר ה' יראה"). ה"יראה" מסמלת את דרך הארץ והיסוד המוסרי שקודמים לתורה, המהווה את הבסיס לאפשרות ה"ראיה" – ההתגלות האלוהית. בלי צדק ויושר, בלי יראת שמיים בסיסית, אין מקום לירושלים של מעלה, לנבואה ולמלכות שמים.

המקורות שלנו מרמזים על גילוי ה' גם במקומות הקשורים לחולשת האדם, כמו המזבח, מקום כפרתו. הקב"ה מתגלה לאדם דווקא מתוך ההכרה בחולשותיו ומתוך הניסיון לגלות את הקדושה גם בהן. זה מדגיש את הנחיצות לקרבת א-לוקים בתוך המציאות הטבעית של החיים. גם מצוות מעשר שני, בה האדם אוכל בירושלים, מלמדת יראת שמיים מעצם עמידת האדם לפני ה' במקום זה, בתוך פעולה גשמית יומיומית. כפי שמבטא הרב קוק, הא-לוקים צריך להיות נודע מכל החיים ומכל ההוויה, לא רק מהדת במנותק. הוא מתגלה "מן הכל, מתוך הקודש ומתוך החול", ואפשר לראותו "בתוך ירושלים של מטה" עצמה. דווקא מתוך המציאות התחתונה, אפשר לשאוף להתגלות עליונה.

שחרור ירושלים לפני עשרות שנים היה אמור להיות שעת רצון גדולה, שעת מפגש. אולם, המפגש הרוחני המלא עדיין לא התממש. הדרך למימוש החזון הגדול של ירושלים, חיבור ה"יראה" וה"ראיה", תלויה "בזדמנותו" של האדם לעניין הא-לוקי, בשאיפותינו ובכיסופים שלנו. עלינו לחבר נכון בין "מעלה למטה", בין הדרישה לצדק ויושר, הגינות והרמוניה חברתית (ירושלים של מטה), לבין השאיפה לתורה, קדושה והארת א-לוקית (ירושלים של מעלה).

אנו מודים על האורות הקיימים בירושלים, על התורה ועל דרך הארץ. אך עלינו להמשיך "לדרוש לציון", להכשיר את הדרך לכניסת הקב"ה בתוכה, ולייחל לשכלול ולחיבור השלם. השאיפה שלנו היא לשמחה שלמה, שמחה המגיעה עם התגלות מלכות ה' בירושלים, עם בואו של ה"מלך". זוהי שמחתה של ירושלים השלמה, שמחת נשמתנו המחוברת למקורה העליון בתוך מציאותה הארצית.

מי ייתן ונזכה לראות בקרוב את מלכותו מתגלה בכל הווייתנו, בירושלים של מטה ושל מעלה, בשלמות ובשמחה עצומה.

קלפי שאלות ותשובות על ירושלים

בס"ד

קלף 1

שאלה: מי כבש את ירושלים (היא יבוס) מידי היבוסים והפך אותה לעיר בירתו, על פי המסופר במקרא?

תשובה: דוד המלך.

שאלת התבוננות אישית: כיצד אני יכול/ה ליישם את רוח המנהיגות והחזון של דוד המלך בחיי האישיים או הקהילתיים?

בס"ד

קלף 2

שאלה: מי בנה את בית המקדש הראשון בירושלים, והפך אותה למרכז המדיני-דתי של ממלכת ישראל המאוחדת?

תשובה: שלמה המלך.

שאלת התבוננות אישית: באיזה אופן אני בונה ויוצר/ת מרכזיות רוחנית או רגשית בחיי ובסביבתי הקרובה?

בס"ד

קלף 3

שאלה: איזו אימפריה ועל ידי איזה מנהיג/שר צבא כבשה והחריבה את ירושלים ואת בית המקדש הראשון בשלהי קיץ 586 לפנה"ס?

תשובה: האימפריה הנאו-בבלית, על ידי נבוכדנאצר ושר צבאו נבוזראדן.

שאלת התבוננות אישית: כיצד אני מתמודד/ת עם חורבן או קשיים בחיי, ואיך אני מוצא/ת תקווה להתחדשות?

בס"ד

קלף 4

שאלה: איזו תקופה היסטורית בתולדות עם ישראל וירושלים נתחמת בין שיבת ציון (החל מ-538 לפנה"ס) לחורבן בית שני (70 לספירה)?

תשובה: תקופת בית שני.

שאלת התבוננות אישית: אילו תקופות מעבר או בנייה מחדש אני חווה כעת בחיי, וכיצד הן מעצבות את זהותי?

בס"ד

קלף 5

שאלה: מי היה השליט בתקופת בית שני שבנה מחדש את בית המקדש בפאר רב והקים מבנים מרשימים נוספים בעיר, והפך את ירושלים לעיר מרכזית?

תשובה: הורדוס.

שאלת התבוננות אישית: האם אני משקיע/ה מספיק בבנייה ובפיתוח של עצמי או של סביבתי, וכיצד אני משתמש/ת בכוח שיש לי?

בס"ד

קלף 6

שאלה: מי צר וכבש את ירושלים והחריב את בית המקדש השני בקיץ שנת 70 לספירה, ובאיזו שושלת שלטון היה?

תשובה: טיטוס, שהיה סגנו של אספסיאנוס הקיסר הרומאי.

שאלת התבוננות אישית: איך אני מתמודד/ת עם סיומים או אובדנים משמעותיים בחיי, וכיצד אני שומר/ת על הזיכרון והלקחים מהם?

בס"ד

קלף 7

שאלה: מה היה שמה של ירושלים תחת השלטון הרומי המאוחר לאחר חורבן בית שני, תחת הקיסר אדריאנוס?

תשובה: איליה קפיטולינה.

שאלת התבוננות אישית: האם אני מסוגל/ת להסתגל לשינויים חיצוניים בחיי, וכיצד אני שומר/ת על המהות הפנימית שלי למרות זאת?

בס"ד

קלף 8

שאלה: מתי נכבשה ירושלים על ידי המוסלמים, ואילו מבני דת מרכזיים הוקמו על הר הבית בתקופה זו?

תשובה: בשנת 638 לספירה; הוקמו מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע.

שאלת התבוננות אישית: כיצד אני מקדם/ת הבנה ודו-קיום במרחבים משותפים בחיי, ואיך אני מכבד/ת את הקדושה של האחר?

בס"ד

קלף 9

שאלה: מתי החל תהליך "היציאה מן החומות" בירושלים, ומה הייתה התוצאה המשמעותית שלו בתוך פחות מחמישים שנה?

תשובה: התהליך החל במחצית המאה ה-19, ובתוך פחות מחמישים שנה מרכז הכובד העירוני עבר לעיר החדשה שמחוץ לחומות.

שאלת התבוננות אישית: האם אני מעז/ה לצאת מאזור הנוחות שלי כדי לצמוח ולהתפתח, וכיצד אני מנצל/ת הזדמנויות חדשות?

בס"ד