כָּךְ כּוֹתֵב הָרַמְבָּ"ם:

אָבִי רַבִּי מַיְמוֹן לֹא הָיָה רוֹצֶה לָקַחַת אִשָּׁה, לֹא רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן. וַיהי בַּחֲצִי יָמָיו בָּא בַּחֲלוֹמוֹ אִישׁ אֶחָד וְצִוָּה לוֹ שֶׁיִּקַּח אִשָּׁה, כִּי אֵין תּוֹרָתוֹ רְצוּיָה בְּעוֹדוֹ לְלֹא אִשָּׁה. וְהָיָה אָבִי מְהַתל בְּזֶה הַחֲלוֹם עַד שֶׁצִּוָּהוּ לַיְלָה אַחֵר לַיְלָה לָלֶכֶת לְעִיר קְטַנָּה קְרוֹבָה לְקוֹרְדוֹבָה, לָקַחַת מִשָּׁם אֶת בַּת קַצָּב פְּלוֹנִי שֶׁהָיָה דָּר בָּעִיר וְהֶרְאָה לוֹ זֶה הַחֲלוֹם פְּעָמִים רַבּוֹת. עַד שֶׁקָּם אָבִי וְנָסַע לְאוֹתוֹ מָקוֹם ורָאה אוֹתוֹ אֶת הַקַּצָּב עוֹמֵד לְפֶתַח חֲנוּתוֹ. חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ עַל כָּךְ כִּי מַזָּלוֹ גָּרַם לוֹ לָבוֹא בְּקִשְׁרֵי קִדּוּשִׁין עִם מִשְׁפָּחָה שְׁפֵלָה כָּזֹאת. הֶכִיר אֶת הָאִשָּׁה. אָמַר: "זוֹ הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בַחֲלוֹם". הֵבִין שְהִיא אִשָּׁה צַדֶּקֶת. לקחָה לוֹ לְאִשָּׁה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לֹו אוֹתִי וַתִּקָּשׁ בְּלֵידָתָהּ וַתָּמוּת.

וְלֹא זָכִיתִי לִרְאוֹת אֶת אִמִּי יוֹלַדְתִּי וּבְעֵת מִילָתִי בְּעִתָּהּ וּבִזְמַנָּהּ נִקְרֵאתִי בְּשֵׁם מֹשֶׁה. וְאָבִי רַבִּי מַיְמוֹן לָקַח לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת וַתֵּלֶד לוֹ בָּנִים וּבָנוֹת וְאוֹתִי גִּדְּלָה שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ חֵשֶׁק וְקִרְבָת אם כִּי אִם כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. וַאֲנִי מֹשֶׁה הַצָּעִיר הָיִיתִי קְשֵׁה הֲבָנָה מְאוֹד וּמְעַט רָצוֹן הָיָה לִי לִלְמוֹד. וְאָבִי הָיָה מַכֶּה בִּי רַבּוֹת וְהוֹסִיף שֵׁם לִשְׁמִי – בֶּן הַקַּצָּב שָׁם, אֲשֶׁר הָיָה לְבוּז בְּעֵינֵי כֹּל, עַד שֶׁנּוֹאֵשׁ מִמֶּנִּי וְרָצָה לְגָרְשֵׁנִי מִבֵּיתוֹ.

וַאֲנִי קִדַּמְתִּיו, יָצָאתִי קוֹדֵם, וְהָלַכְתִּי אֶל אֶחָד מִבָּתֵּי הַמִּדְרָשׁ בָּעִיר קוֹרְדוֹבָה. שָׁם מָצָאתִי מָקוֹם לְגוּפִי יָשַׁנְתִּי בּוֹ, וַאקֵַּץ וַאצֵא מִן הָעִיר וְאֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן רַגְלַי נוֹשְׂאוֹת אוֹתִי, עַד הַגִּיעַ לְעִיר אֶחָד. וְהִמָּצֵא שָׁם אִישׁ אֲשֶׁר הָיָה מֵאיר וְחֹם נָסוּךְ עַל פָּנָיו, וּשְׁמוֹ רַבִּי יוֹסֵף אִיבֶּן מֵגַשׁ. וְהִתְחִיל לִלְמוֹד מִמֶּנּוּ וּלְהַפְלִיג בְּחָכְמָה וָדַעַת, וְאֵינֶנִּי מַגִּיד לוֹ אֶת מִשְׁפַּחְתִּי וְעִיר מְגוּרַי כִּי חָשַׁשְׁתִּי פֶּן יְשִׁיבֵנִי לְשָׁם. וּבְהַגִּיעַי כְּבֶן 18 שָׁנָה צווני רַבִּי… כִּי אשׁוּב לְעִיר קוֹרְדוֹבָה וְנָתַן לִי עֵצָה אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֵלֵךְ בָּהּ.

וּבְסִיבַת מְסוֹבֵב הִגַּעְתִּי לְעִיר קוֹרְדוֹבָה בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְנִגַּשְׁתִּי לְרֹאשׁ הַקָּהָל הַמְּמֻנֶּה עַל סִדְרֵי הַהַנְהָגוֹת בָּעִיר, וְלֹא הִכִּירַנִי. וּבִקַּשְׁתִּיו לַעֲמוֹד וְלִדְרוֹשׁ לִפְנֵי הַקָּהָל וְרָאשֵׁי הַקָּהָל בְּשַׁבָּת בִּזְמַן הַקְּרִיאָה בַּפָּרָשָׁה כִּשְׁלִיחַ מִצְוַּנִי לְחַתֵּן יָתוֹם, וְזֹאת הָיְתָה לִי חֵלֶק מֵעֲצַת רַבִּי. שֶׁמָּסַר בְּיָדִי כְּתָב הַסְכָּמָה לַדָּבָר שְׁלִיחוּתִי, וְהִגַּעְתִּי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בּוֹ הָיָה אָבִי רַבִּי מַיְמוֹן. וְהִגַּעְתִּי רַק בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁל שַׁבַּת קוֹדֶשׁ שֶׁלֹּא יַכִּירַנִי קוֹדֶם וְנִגַּשְׁתִּי לִדְרוֹשׁ. וּבְשַׁבָּת קַמְתִּי וְדָרַשְׁתִּי בָּרַבִּים דְּבָרִים נוֹרָאִים כַּעֲצַת רַבִּי. וְאַחַר הַדְּרָשָׁה קָמוּ אָבִי וְאַחַי אֲשֶׁר לֹא הִכִּירוּנִי וַיְקַבְּלוּנִי בְּסֵפֶר פָּנִים יָפוֹת תּוֹךְ הַזְמִינָם אֹתִי לִסְעוֹד אֶת הַשַּׁבָּת בְּבֵיתם ושם להמשיך בְּדִבְרֵי הַדְּרוּשׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי. לְצֵאת הַשַּׁבָּת בִּקֵּשׁ אוֹתִי אָבִי רַבִּי מַיְמוֹן לִהְיוֹת מִלּוֹקְחֵי בְּנוֹתָיו.

וְאוֹמֵר כִּי קוֹדֶם מַתַּן הַתְּשׁוּבָה צָרִיךְ אֲנִי שעה קלה למחשבהְ ָׁב אֶל הַבַּיִת אומר בִי בִּיחִידוּת כְּלָשׁוֹן אֲשֶׁר נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם בְּנִסָּיוֹן הָעֲקֵדָה, כִּי יָרֵאתִי פֶּן חֻלְשָׁה תָּבוֹא לוֹ. לְאַט לְאַט אָמַרְתִּי לוֹ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהוּא יָבִין, שֶׁלֹּא יִהְיֶה כאן שָׁלֵם רָעָה תַּחַת טוֹבָה. וַיַּעֲמִידֵנִי אָבִי רַבִּי מַיְמוֹן מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה וַיִּשְּׁאֵנִי לְאַחַת מִבְּנוֹת רָאשֵׁי הַקָּהָל וַיִּתֵּן לִי אֶת כַּסְפּוֹ.

וְהוּא כּוֹתֵב וְאַקְדִּים כֹּל שׁוֹאֵל, עַל מַה צָּרִיךְ לְפַרְסֵם מַעֲשֶׂה זֶה אֲשֶׁר ארָע אוֹתִי: לְמַעַן יֵדְעוּ כָּל אָב וְכָל אֵם וְכָל הַמְלַמֵּד אֶת תִּינוֹקוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָּהּ. לְמַעַן יֵדְעוּ כִּי שְׁלִיחִים הֵם וְלֹא יִפְגְּעוּ בִּשְׁלוּחָתָם בִּשְׁלִיחוּתָם.

וְהוּא חוֹתֵם בְּשׁוּרָה קָשָׁה: שֶׁאֵין מוֹדְדִים לוֹ לָאָדָם בְּבָנָיו וּבְנוֹתָיו הַמֻּצְלָחִים אֲשֶׁר גַּם בִּלְעָדָיו יַעֲלוּ מַעְלָה בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָהּ בית אל. אֶלָּא מוֹדְדִים לוֹ בְּבָנָיו וּבְנוֹתָיו אֲשֶׁר נִתְּנוּ לוֹ כְּפִקָּדוֹן בְּיָדוֹ לֹא מִלְּדֶרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָּהּ וְלוֹקְחוּ אֵלָיו מִתּוֹךְ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ אֶת בְּנוֹ תַּלְמִידוֹ אֲשֶׁר נִתָּן לוֹ לְהִתְגַּדֵּל. זוֹ שְׁלִיחוּתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. זֶה אוֹמֵר הָרַמְבָּ"ם: אַתָּה נִמְדָּד בַּיְּלָדִים שֶׁיּוֹתֵר קָשֶׁה אִתָּם, לֹא בְּאוֹתָם אֵלּוּ שֶׁהוֹלְכִים גַּם כָּכָה בְּדֶרֶךְ הַשֵּׁם.

מתוך שיעורו של הרב אלון עטיה בבית הכנסת מוסיוף ירושלים.