- הסוכה – ביטול תחושת הקביעות בעולם הזה
הרב אליהו דסלר, בספרו מכתב מאליהו, עוסק רבות בנושאי המועדים וההבנה העמוקה של המצוות והחגים, כולל חג הסוכות. הגותו על סוכות נוגעת ברובד הפנימי והעמוק של המצוות, ומחברת בין המעשה החיצוני לבין המסרים הרוחניים שמאחוריהם. הנה כמה נקודות מרכזיות מתוך דבריו על חג הסוכות:
בסוכות אנו מצווים לצאת מביתנו ולהתגורר בסוכה. אחד מהרעיונות המרכזיים שרב דסלר מציג הוא שחג הסוכות מזכיר לאדם את ארעיותו של העולם הזה. כשאדם יוצא מהבית הקבוע והיציב שלו ועובר לגור בסוכה, הוא מכיר בכך שהקביעות והשגרה בעולם הזה הם זמניים בלבד. הבית הקבוע הוא סמל לביטחון החומרי שאדם עשוי לחשוב שהוא נצחי, אבל הסוכה באה להזכיר שאין לנו ביטחון אמיתי אלא בקב"ה.
- ביטחון בה'
הרב דסלר מקשר בין ישיבת הסוכה לבין הביטחון בקב"ה. הסוכה, שהיא מבנה זמני ודל, מזכירה לנו שאין ערובה לביטחוננו בעולם החומרי. עיקר הביטחון צריך להיות באמונה ובביטחון בהשגחתו של ה'. על ידי זה שאדם יוצא לסוכה, הוא מחזק את תחושת התלות בה' ומחדד את ההבנה שהחיים וכל המציאות הם בידיו של הקב"ה.
- ארבעת המינים – האחדות הפנימית של עם ישראל
הרב דסלר מפרש את מצוות ארבעת המינים לא רק כסמל לארבעת סוגי היהודים בעם ישראל, אלא גם כמשל לאחדות הפנימית של האדם עצמו. כל אחד מארבעת המינים מייצג מידה או כוח בנפשו של האדם, וכשאדם נוטל את ארבעת המינים יחד, הוא יוצר שלמות פנימית, שבה כל הכוחות והמידות משתלבים יחד לעבודת ה'. הרעיון הוא שהאדם צריך לדעת איך לשלב בין כל הנטיות והכוחות שבנפשו כדי להגיע לאחדות פנימית ולקדש את חייו.
- שמחת החג – השמחה מתוך הארעיות
בחג הסוכות יש דגש מיוחד על שמחה: "ושמחת בחגך". הרב דסלר מסביר ששמחה אמיתית יכולה להגיע דווקא מתוך הכרה בארעיותו של העולם הזה. כאשר האדם משלים עם כך שהחומר והעולם הזה הם זמניים, הוא יכול לשחרר את עצמו מלחצים ודאגות חומריות, ולשמוח בשמחה רוחנית אמיתית. השמחה הזו היא שמחת הביטחון בקב"ה ושמחת הקשר עמו, ולא שמחה שמבוססת על הנאות חולפות.
- ההשפעה הנצחית של המעשים הרוחניים
הרב דסלר מדבר גם על כך שהמעשים שאנו עושים בעולם הזה, בעיקר במצוות כמו אלו של חג הסוכות, הם בעלי השפעה נצחית. אמנם הסוכה עצמה היא ארעית, והמצוות נעשות בעולם החומרי, אך יש להן השפעה פנימית ועמוקה שנשארת לנצח. המצוות מאפשרות לנו להתחבר לנצחיות, לחלק האלוקי שבנו, והן בונות את עולמנו הרוחני.
- ההכנה לחיי העולם הבא
הרב דסלר מדבר רבות על חיי העולם הבא בהקשר של הסוכה. לפי הגותו, ישיבת הסוכה היא מעין הכנה לעולם הבא. העולם הזה הוא זמני, והמעשים בו הם הכנה לעולם הבא, שמסמל את הנצחיות. הסוכה מלמדת אותנו כיצד לחיות בעולם החומרי, אך עם מבט אל הנצח, וכיצד לקדש את חיי היום-יום כדי שיהפכו לכלי לרוחניות נצחית.
סיכום
הרב דסלר, בהגותו על חג הסוכות, מציב את הדגש על המשמעות הרוחנית של הארעיות והביטחון בקב"ה, על האחדות הפנימית של האדם ושל עם ישראל, ועל השמחה הנובעת מתוך הבנה עמוקה של החיים והעולם הזה. תפיסותיו עוזרות לנו לראות את חג הסוכות לא רק כמעשה פיזי של ישיבה בסוכה ונטילת ארבעת המינים, אלא כמסע רוחני של גדילה פנימית וקשר עמוק עם הקב"ה.
העבודה הפנימית בחג הסוכות, לפי תורת הרב אליהו דסלר והאדמו"ר מסלונים, עוסקת בהתבוננות עמוקה על ענייני החג מתוך ראייה רוחנית ואישית. שניהם מדגישים את הממד הפנימי של העבודה היהודית, אך לכל אחד מהם גישה ייחודית. ננסה לבחון את העבודה הפנימית של חג הסוכות לפי שניהם:
הרב אליהו דסלר – מכתב מאליהו
- ביטול התלות בחומר וביטחון בקב"ה
לפי הרב דסלר, העבודה הפנימית המרכזית בחג הסוכות היא חיזוק האמונה והביטחון בקב"ה. הסוכה, בהיותה מבנה זמני וארעי, מסמלת את שבירת תחושת הביטחון בחומר ואת המעבר להישענות על הקב"ה. היציאה מהבית הקבוע לסוכה היא ביטוי לכך שאנו מוותרים על תחושת הקביעות בעולם הזה ומחזקים את התלות והביטחון בה' בלבד. בעבודה הפנימית על האדם להתבונן כיצד הוא משתחרר מהדאגות החומריות ומחזק את האמונה כי רק הקב"ה יכול להבטיח את קיומו ובטחונו.
- אחדות פנימית ורוחנית
הרב דסלר רואה בארבעת המינים סמל לאחדות – לא רק בין חלקי עם ישראל, אלא גם אחדות פנימית של האדם עצמו. העבודה הפנימית כאן היא ללמוד כיצד לשלב בין כל החלקים השונים של האישיות – שכל, רגש, רצון ומעשה – לכדי אחדות הרמונית המכוונת כלפי עבודת ה'. נטילת ארבעת המינים מסמלת את הצורך באיזון פנימי ואת השאיפה לשלמות רוחנית.
- שמחה אמיתית מתוך ארעיות
הרב דסלר מדגיש שהשמחה האמיתית בסוכות נובעת מהכרת הארעיות של העולם הזה והיכולת להתמקד ברוחניות. העבודה הפנימית היא למצוא את השמחה האמיתית – לא מתוך דאגות חומריות או השגיות, אלא מתוך ההכרה שהעולם הזה הוא זמני ושאנו יכולים לשאוב אושר ושמחה מהקשר שלנו עם הקב"ה, שנצחי וקבוע.
- הכנה לעולם הבא
הרב דסלר מציין שהסוכה היא סמל לחיים בעולם הזה, שהם הכנה לעולם הבא. כך, העבודה הפנימית של חג הסוכות היא לזכור שהמעשים שלנו כאן הם הכנה לעולם הרוחני הנצחי. יש להתבונן כיצד כל מעשה ופעולה בעולם הזה מהווים הכנה לחיים הרוחניים של הנשמה.
האדמו"ר מסלונים – נתיבות שלום
- מצוות הסוכה – דבקות והשראת שכינה
האדמו"ר מסלונים מדבר על הסוכה כעל "צל האמונה". הכניסה לסוכה היא ביטוי להתקרבות לקב"ה ולהשראת שכינתו על האדם. בעבודה הפנימית, על האדם לחוות את הישיבה בסוכה כהזדמנות להתקרב אל הקב"ה ולהתבונן כיצד הוא יכול לדבוק בשכינה בכל צעד בחייו. הסוכה מסמלת את כיסוי החומר והמעבר למציאות רוחנית שבה האדם נמצא תחת הגנת השכינה.
- הסוכה כתיקון לגלות ולגאולה
לפי האדמו"ר מסלונים, הסוכה היא גם סמל לתיקון הגלות. העבודה הפנימית של חג הסוכות היא חיזוק התחושה של גלות והשתוקקות לגאולה. הסוכה מזכירה לנו את יציאת מצרים ואת נדודי בני ישראל במדבר, ומביאה את האדם להתבונן כיצד הוא יכול לחולל גאולה פנימית בנפשו, להתגבר על מצבים של חושך וגלות אישית ולחפש את האור והישועה.
- שמחה ודבקות בה'
האדמו"ר מסלונים מדבר רבות על השמחה בחג הסוכות, שמבוססת על הדבקות בקב"ה. השמחה בסוכות אינה שמחה גשמית בלבד, אלא שמחה פנימית עמוקה שנובעת מהתחושה שהקב"ה שוכן בתוכנו ומקרב אותנו אליו. העבודה הפנימית היא לא רק לשמוח מתוך מצוות החג אלא להתבונן כיצד אפשר להגיע לשמחה מתמדת מתוך דבקות בה' והכרה בהשגחתו התמידית.
סוכות הוא זמן שמחתנו. השמחה בחג הסוכות היא שמחת ליבו של הקב"ה. שמחת ליבו של הקב"ה הוא בנית בית המקדש כי הקב"ה מתאווה שתהיה לו דירה בעולם הזה. לגור איתנו!
"צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ". (שיר השירים ג, יא)
בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה;
וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן:
בסוכות היו מקריבית בבית המקדש את קרבן ניסוך המים. ניסוך המים היה הקורבן הקדוש ביותר. כשמו כן הוא. כשם שהמים נשפכים כך נשפכת אהבתו של הקב"ה עלינו בחג הסוכות. לכן כתוב, מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. השמחה נובעת מתוך אהבת הקב"ה ועם ישראל על שנתן לנו את המצוות והימים הטובים. כפי שכתוב בסידור התפילה "ותתן לנו ה' אלוהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וסמנים לששון".
ניסוך המים הוא פעולה של שפיכת מים על גבי המזבח בבית המקדש כחלק מעבודת הקרבנות, והוא היה נעשה רק בחג הסוכות. המילה "לנסוך" משמעה לשפוך/ליצוק נוזלים כקרבן לה'.וְ
איך הייתה מתבצעת המצווה?
נִסּוּךְ הַמַּיִם כֵּיצַד?
צְלוֹחִית שֶׁל זָהָב מַחֲזֶקֶת שְׁלֹשֶׁת לֻגִּים הָיָה מְמַלֵּא מִן הַשִּׁלּוֹחַ.
הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַמַּיִם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.
עָלָה בַּכֶּבֶשׁ וּפָנָה לִשְׂמֹאלוֹ.
שְׁנֵי סְפָלִים שֶׁל כֶּסֶף הָיוּ שָׁם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
שֶׁל סִיד הָיוּ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מֻשְׁחָרִין פְּנֵיהֶם מִפְּנֵי הַיַּיִן.
וּמְנֻקָּבִין כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין,
אֶחָד מְעֻבֶּה וְאֶחָד דַּק,
כְּדֵי שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם כָּלִין בְּבַת אַחַת.
מַעֲרָבִי שֶׁל מַיִם, מִזְרָחִי שֶׁל יָיִן.
עֵרָה שֶׁל מַיִם לְתוֹךְ שֶׁל יַיִן, וְשֶׁל יַיִן לְתוֹךְ שֶׁל מַיִם.
יָצָא.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בְּלֹג הָיָה מְנַסֵּךְ כָּל שְׁמוֹנָה.
וְלַמְנַסֵּךְ אוֹמְרִים לוֹ: הַגְבֵּהַּ יָדֶךָ,
שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי רַגְלָיו,
וּרְגָמוּהוּ כָּל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מן השלוח – הוא מעיין כט הסמוך לירושלים:
מחזקת ג' לוגין – [זהו] פחות שבנסכים, רביעית ההין לכבש:
שער המים – אחד משערי עזרה נקרא כן, על שם שבו מכניסין צלוחית של מים דנסוך החג:
תקעו והריעו – משום שנאמר (ישעיהו יב) ושאבתם מים בששון:
עלה בכבש – שהיה בדרומו של מזבח:
ופנה לשמאלו – שנסכים נעשים בקרן מערבית דרומית, וכשהוא פונה לשמאלו היא הראשונה:
שהיו משחירים פניהן – מחמת היין, ודומין לכסף שהוא שחור מן הסיד:
כמין שני חוטמין דקין – חוטם אחד בספל אחד ונקב אחד בחוטמו. והכהן מערה בפי הספלים והנסכים מקלחים ויורדים דרך החוטמין על גג המזבח, ובמזבח היה נקב שבו היין והמים יורדין לשיתין של מזבח שהן חלולים ועמוקים מאד:
אחד מעובה ואחד דק – אחד מהנקבים עבה. והוא אותו של יין, ואחד דק אותו של מים. כדי שיהיו כלין שניהן בבת אחת. שהמים ממהרין לצאת יותר מן היין מפני שהיין עב יותר ומאחר לצאת, לפיכך היה הנקב של יין מעובה והנקב של מים דק כדי שיהיו כלין בבת אחת:
ה"ג מערבי של מים, מזרחי של יין – הספלים היו נתונים אצל הקרן סמוכים זה לזה, זה לפני זה, אחד לצד מערב ואחד לפנים ממנו דהיינו למזרח:
ר' יהודה אומר כו' – בתרתי פליג, אג' לוגין פליג ואז' דקאמר תנא קמא, ואתא ר' יהודה למימר אף בשמיני מנסכים. ואין הלכה כרבי יהודה:
הגבה את ידר – כדי שנראה אם תתן מים בספל. לפי שצדוקים אין מודים בנסוך המים:
שפעם אחת נסר – צדוקי אחד את המים על רגליו:
בכל אחד משבעת ימי חג הסוכות, הכוהנים היו הולכים לבריכת השילוח שבירושלים, ממלאים כד מיוחד במים, ומביאים אותו למקדש. את המים היו שופכים על המזבח, במקום מסוים שנקרא "שתי ספלים" – שם היו שופכים גם יין וגם מים (שניהם יחד).
מהו ניסוך היין?
ניסוך היין הוא פעולה יומיומית שהתקיימה במקדש, שבה שופכים יין על המזבח כחלק מקרבן התמיד, המקריב כל יום. בחג הסוכות, לצד היין היו שופכים גם מים – זו מצוות ניסוך המים.
שמחת בית השואבה
שמחת בית השואבה הייתה חגיגה גדולה שהתקיימה בזמן שאבו את המים לשם ניסוך המים. שמחה זו הייתה מתקיימת בלילות חג הסוכות בירושלים. אנשים היו מתאספים במקדש, והיו רוקדים, שרים, מנגנים בכלי נגינה, והכהנים היו שואבים את המים בבריכת השילוח תוך כדי שמחה גדולה. במשנה נאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו" (משנה סוכה ד', ט').
הסיבה למצווה
ניסוך המים קשור לבקשת גשם. חג הסוכות הוא הזמן שבו מתחילה עונת הגשמים בארץ ישראל, והניסוך הוא חלק מהבקשה לה' שישלח גשמים טובים ומבורכים.
מֵימֵי הַבְּרִיאָה וְהַמִּצְווֹת
ביום השני לבריאת העולם, ברא אלוקים את הרקיע והבדיל בין המים העליונים למים התחתונים. המים התחתונים, לפי תיקוני זוהר, משתוקקים להיות "לפני המלך" – כלומר, לשמש במצוות. הבעל שם טוב מסביר שאותם מים שואפים לשמש במצוות כמו רחיצת ידיים, טבילה ושתייה.
המים התחתונים הם כמו שמרים ביין, ורק לאחר שהופרדו מהמים העליונים יכלו להתגשם ולתת תענוג גשמי. אולם, ירידה זו אינה סוף פסוק, כי באמצעות קיום מצוות, יכולים המים התחתונים לחזור להיות כלי לגילוי מלכות ה'.
דוגמה לכך מובאת בבית המקדש, שם היו מפזרים מלח על הקורבנות ומנסכים מים על המזבח בחג הסוכות. הרבי מסביר ששמחת בית השואבה, בעת ניסוך המים, הייתה גדולה יותר משמחת המליחה, משום שהמים עצמם מובאים לפני ה'.
המים התחתונים הם גם אנלוגיה לאותיות הדיבור. כשהאדם מדבר דברי חול, המים "בוכים" ורוצים לחזור לקדושה דרך דברי תורה.
לסיום, מושג המים קשור גם לספירות הקבלה. ספירת היסוד, האחרונה מבין ספירות המידות, עניינה הוא חיבור המידות והורדתם לידי מעשה בספירת המלכות. היא מאפשרת לאדם לצמצם את עצמו כדי להשפיע על זולתו. ספירת המלכות, הספירה האחרונה, מקבלת אליה את כל האורות של שאר הספירות ומהווה אותם לעולמות שלמטה ממנה./מתוך האנציקלופדיה של חב"ד
- תיקון המידות
בחג הסוכות, לפי האדמו"ר מסלונים, יש עבודה רבה על תיקון המידות. ארבעת המינים מסמלים גם את תיקון המידות השונות באדם – הלב (האתרוג), העיניים (ההדס), השפתיים (הערבה) והעמוד השדרה (הלולב). העבודה הפנימית כאן היא להתבונן כיצד ניתן לתקן את כל חלקי האישיות ולהביאם לשלמות, כל חלק וחלק צריך להיות מתוקן ומכוון לעבודת ה'.
סיכום
לפי הרב דסלר, העבודה הפנימית בחג הסוכות מתמקדת בביטול התלות בחומר ובחיזוק הביטחון בקב"ה, באחדות פנימית של האדם ובשמחה מתוך ההכרה בארעיות העולם הזה. האדמו"ר מסלונים מתמקד בחוויית הסוכה כמקום לדבקות בה' והשראת השכינה, בתיקון הגלות, בשמחה פנימית ובתיקון המידות. שני הגישות מדגישות את ההיבט הרוחני והעמוק של חג הסוכות, תוך הבנה שהוא מעבר למעשים החיצוניים – זהו חג של עבודה פנימית והתעלות רוחנית.
