שיטת בית הלל: מוסיף והולך

מֶסֶר רִאשׁוֹן: כּוֹחוֹ שֶׁל אוֹר אֶחָד לְגָרֵשׁ אֶת הַחֹשֶׁךְ

הֶסְבֵּר הַמֶּסֶר: הַמַּחֲלֹקֶת בֵּין בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל בְּעִנְיַן הַדְלָקַת נֵרוֹת חֲנֻכָּה מְיַצֶּגֶת שְׁתֵּי גִּישׁוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּבְחִנּוּךְ. בֵּית שַׁמַּאי דּוֹגְלִים בְּ"סוּר מֵרָע" וּבְסִלּוּק הַחֹשֶׁךְ בְּכֹחַ גָּדוֹל מִיָּד בַּהַתְחָלָה,. לְעֻמָּתָם, בֵּית הִלֵּל, שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתָם, מַאֲמִינִים בְּ"עֲשֵׂה טוֹב" וּבְתוֹסֶפֶת הַדְרָגָתִית שֶׁל אוֹר ("מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ"). הַמֶּסֶר הוּא שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְהִלָּחֵם בַּחֹשֶׁךְ, בַּכִּשְׁלוֹנוֹת אוֹ בַּיֵּצֶר הָרַע בְּאֶמְצָעוּת "מַקְלוֹת" אוֹ מִלְחָמוֹת יְשִׁירוֹת, אֶלָּא יֵשׁ לְהַדְלִיק "אוֹר אֶחָד" – מִצְוָה אַחַת, מִילָה טוֹבָה אוֹ הִתְעַנְיְנוּת אֱנוֹשִׁית,. הַטּוֹב שֶׁבָּאָדָם הוּא הָאֱמֶת הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁלּוֹ ("חֵלֶק אֱלוֹקַהּ מִמַּעַל"), וְאִלּוּ הָרַע הוּא רַק מִקְרִי וְחִיצוֹנִי, וְלָכֵן מְעַט אוֹר דּוֹחֶה הַרְבֵּה מִן הַחֹשֶׁךְ,.

דֻּגְמָה מִדִּבְרֵי הָרַב: הָרַב מֵבִיא אֶת דֻּגְמָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק בְּבֵית הָאֲסוּרִים. יוֹסֵף, שֶׁהָיָה בְּשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה, הִצְלִיחַ לְשַׁנּוֹת אֶת גּוֹרָלוֹ וְאֶת גּוֹרַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּאֶמְצָעוּת מִשְׁפָּט אֶחָד שֶׁל אֶמְפַּתְיָה כְּלַפֵּי שְׁנֵי גּוֹיִים: "מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם?",. כְּמוֹ כֵן, הָרַב מְסַפֵּר סִפּוּר אִישִׁי עַל עַצְמוֹ: כְּשֶׁהָיָה בָּחוּר יְשִׁיבָה שֶׁנִּכְשַׁל וְהִתְדַּרְדֵּר עַד שֶׁכִּמְעַט נִזְרַק מֵהַיְּשִׁיבָה, הַמְּחַנֵּךְ שֶׁלּוֹ לֹא הִטִּיף לוֹ מוּסָר אֶלָּא הִדְלִיק בּוֹ "נֵר אֶחָד" שֶׁל אֱמוּנָה. הוּא אִתְגֵּר אוֹתוֹ לִלְמֹד מַסֶּכֶת שְׁלֵמָה בְּעַל-פֶּה תְּמוּרַת תַּשְׁלוּם, וְאָמַר לוֹ מִשְׁפָּט אֶחָד שֶׁשִּׁנָּה אֶת חַיָּיו: "אַל תְּשַׁקֵּר, אַתָּה כֵּן רוֹצֶה לִלְמֹד",. הָאֱמוּנָה הַזּוֹ בַּטּוֹב הַפְּנִימִי שֶׁל הַתַּלְמִיד הָיְתָה הָאוֹר שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת הַחֹשֶׁךְ.

מֶסֶר שֵׁנִי: תַּעֲשֶׂה וְאַל תְּדַבֵּר – חִנּוּךְ בְּדֻגְמָה אִישִׁית

הֶסְבֵּר הַמֶּסֶר: כְּדֵי לְהַעֲבִיר מֶסֶר חִנּוּכִי אֲמִתִּי, לֹא מַסְפִּיק לְדַבֵּר עָלָיו, אֶלָּא יֵשׁ לִהְיוֹת הַמֶּסֶר בְּעַצְמְךָ ("תַּעֲשֶׂה, אַל תְּדַבֵּר"),. יוֹסֵף הַצַּדִּיק הִסְתַּכֵּן וְהָלַךְ אֶל אֶחָיו בְּדוֹתָן לַמְרוֹת הַסַּכָּנָה הַבְּרוּרָה, כְּדֵי לְלַמֵּד אוֹתָם בְּאֹפֶן מַעֲשִׂי כֵּיצַד מְכַבְּדִים אָב – עַד הַסּוֹף, גַּם כְּשֶׁזֶּה מְסֻכָּן. בְּאֹפֶן דּוֹמֶה, הַחַשְׁמוֹנָאִים יָצְאוּ לְמִלְחָמָה חֲסְרַת סִכּוּי כְּדֵי לְזַעֲזֵעַ אֶת הָעָם וּלְהַעֲבִיר אֶת מֶסֶר הַמְּסִירוּת לַתּוֹרָה. בְּחִנּוּךְ יְלָדִים, הַיֶּלֶד לֹא מַקְשִׁיב לְמַה שֶׁהַהוֹרֶה אוֹמֵר, אֶלָּא מִסְתַּכֵּל עַל מַה שֶׁהַהוֹרֶה עוֹשֶׂה וּמַה הוּא מְיַקֵּר בֶּאֱמֶת.

דֻּגְמָה מִדִּבְרֵי הָרַב: הָרַב מֵבִיא סִפּוּר עַל רַב וְאִישׁ עֲסָקִים שֶׁנִּפְגְּשׁוּ לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה. יַלְדֵי הָרַב נַעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עֲסָקִים, בְּעוֹד יַלְדֵי אִישׁ הָעֲסָקִים נַעֲשׂוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. הַהֶסְבֵּר שֶׁנָּתַן הַסּוֹחֵר הָיָה נָעוּץ בְּדֻגְמָה אִישִׁית: הָרַב הָיָה חוֹזֵר הַבַּיְתָה בָּעֶרֶב וְקוֹרֵא חֲדָשׁוֹת, וְכָךְ יְלָדָיו הֵבִינוּ שֶׁהָעוֹלָם הַגָּדוֹל הוּא הַדָּבָר הַחָשׁוּב. לְעֻמָּתוֹ, הַסּוֹחֵר הָיָה מְנַתֵּק אֶת הַטֶּלֶפוֹן בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה בָּעֶרֶב וּמַקְדִּישׁ אֶת זְמַנּוֹ בַּבַּיִת רַק לְלִמּוּד תּוֹרָה, וְכָךְ יְלָדָיו רָאוּ שֶׁאַבָּא מְיַקֵּר יוֹתֵר מִכֹּל אֶת הַתּוֹרָה,.

צָדַקְתָּ, בַּמְּקוֹרוֹת הָעֲשִׁירִים שֶׁלְּפָנֵינוּ מִסְתַּתְּרִים מְסָרִים נוֹסָפִים וַחֲשׁוּבִים, מֵעֵבֶר לִשְׁנֵי הַמְּסָרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁצִיַּנְתִּי. הִנֵּה שְׁלוֹשָׁה מְסָרִים נוֹסָפִים הָעוֹלִים מִתּוֹךְ הַטֶּקְסְטִים:

מֶסֶר שְׁלִישִׁי: גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַמְּחַנֵּךְ – "הַשַּׁמָּשׁ" גָּבוֹהַּ מִכֻּלָּם

הֶסְבֵּר הַמֶּסֶר: בַּחֲנֻכִּיָּה יֵשׁנוֹ נֵר אֶחָד שֶׁעוֹמֵד גָּבוֹהַּ מֵעַל כֻּלָּם – הַשַּׁמָּשׁ. לִכְאוֹרָה, הַשַּׁמָּשׁ הוּא הֲכִי פָּחוֹת חָשׁוּב, הוּא אֵינוֹ חֵלֶק מֵהַמִּצְוָה עַצְמָהּ אֶלָּא רַק "אֶמְצָעִי" לְהַדְלָקַת הָאֲחֵרִים. הַמֶּסֶר הוּא שֶׁדַּוְקָא זֶה שֶׁמּוֹסֵר אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי לְהָאִיר אֲחֵרִים – הוּא הַחָבִיב וְהַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר. זֶהוּ תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַמְּחַנֵּךְ, הַהוֹרֶה אוֹ הַמַּנְהִיג: לֹא לְהִתְמַקֵּד בָּאוֹר שֶׁל עַצְמוֹ, אֶלָּא לְוַתֵּר עַל הַנּוֹחוּת שֶׁלּוֹ כְּדֵי לְהַצִּית אֶת הָאֵשׁ בְּנִשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים.

דֻּגְמָה מִדִּבְרֵי הָרַב: הָרַב מֵבִיא אֶת דְּבָרָיו שֶׁל הָרַבִּי מִלּוּבָּבִיטְשׁ, שֶׁהִסְבִּיר כִּי הַשַּׁמָּשׁ הוּא כְּמוֹ אַבָּא אוֹ אִמָּא שֶׁחוֹזְרִים מֻקְדָּם מֵהָעֲבוֹדָה, מוֹתְרִים עַל זְמַנָּם וְנוֹחוּתָם כְּדֵי לְהַקְשִׁיב לַיְּלָדִים וּלְהָאִיר אוֹתָם – וְלָכֵן הֵם הַגְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר. בְּנוֹסָף, הָרַב מְסַפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ הָאִישִׁי כְּבָחוּר יְשִׁיבָה כּוֹשֵׁל ("שֶׁבַע נֵרוֹת חֲשׁוּכִים") שֶׁנִּצַּל רַק בִּזְכוּת "שַׁמָּשׁ אֶחָד" – הַמְּחַנֵּךְ שֶׁלּוֹ, הָרַב שְׁנֵאוֹר, שֶׁלֹּא וִתֵּר עָלָיו, הֶאֱמִין בּוֹ וְהִצִּיעַ לוֹ אֶתְגָּר לִלְמֹד מַסֶּכֶת שְׁלֵמָה תְּמוּרַת מִלְגָּה, וּבְכָךְ הִדְלִיק אֶצְלוֹ אֶת הָאוֹר מֵחָדָשׁ.

מֶסֶר רְבִיעִי: אֶמְפַּתְיָה כְּמַפְתֵּחַ לַגְּאֻלָּה

הֶסְבֵּר הַמֶּסֶר: הַתּוֹרָה מַקְדִּישָׁה מָקוֹם רַב (23 פְּסוּקִים!) לְסִפּוּר חֲלוֹמוֹת שַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הָאוֹפִים, לַמְרוֹת שֶׁלִּכְאוֹרָה אֵין זֶה מְעַנְיְנֵנוּ מַה חָלְמוּ שְׁנֵי גּוֹיִים בְּמִצְרַיִם. הַמֶּסֶר הוּא שֶׁהַגְּאֻלָּה הָאִישִׁית וְהַכְּלָלִית מַתְחִילָה בְּרֶגַע קָטָן שֶׁל אֶמְפַּתְיָה וְהִתְעַנְיְנוּת בַּזּוּלַת. יוֹסֵף הַצַּדִּיק, לַמְרוֹת שֶׁהָיָה בְּעַצְמוֹ בְּשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה בַּכֶּלֶא, הֵרִים אֶת עֵינָיו וְשָׁאַל אֶת חֲבֵרָיו לַתָּא: "מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם?". הַיְכֹלֶת לָצֵאת מֵהַצָּרָה שֶׁל עַצְמְךָ כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת כְּאֵבוֹ שֶׁל הָאַחֵר – הִיא זוֹ שֶׁמְּשַׁנָּה אֶת הַגּוֹרָל.

דֻּגְמָה מִדִּבְרֵי הָרַב: הָרַב מְסַפֵּר עַל שָׁלִיחַ חַבַּ"ד בְּאוֹרֶגוֹן שֶׁקִּבֵּל טֵלֵפוֹן מֵאִשָּׁה שֶׁמָּצְאָה אָדָם מְבֻלְבָּל בָּרְחוֹב שֶׁמִּלְמֵל הוּא יְהוּדִי וּמְחַפֵּשׁ רַב. לַמְרוֹת סֵדֶר יוֹמוֹ הֶעָמוּס, הַשָּׁלִיחַ נָסַע 45 דַּקּוֹת לְכָל כִּוּוּן רַק כְּדֵי לִבְדֹּק אִם הָאִישׁ יְהוּדִי ("זֶה הִגִּיעַ לְפִתְחִי"). בִּזְכוּת אוֹתָהּ הִתְעַנְיְנוּת, הָאִישׁ (שִׂמְחָה בֶּן גִּיטְל) הֵנִיחַ תְּפִלִּין לִפְנֵי מוֹתוֹ וְזָכָה לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל, דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה קוֹרֶה לְוָלֵא הָאֶמְפַּתְיָה שֶׁל הָרַב,.

מֶסֶר חֲמִישִׁי: סוֹבְלָנוּת לְתַהֲלִיכִים – "מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ"

הֶסְבֵּר הַמֶּסֶר: בְּנִגּוּד לְשִׁיטַת בֵּית שַׁמַּאי, הַדּוֹרֶשֶׁת לְסַלֵּק אֶת כָּל הָרֹעַ וְהַהִתְמַכְּרוּיוֹת בְּבַת אַחַת ("פּוּל גַּז", "בּוּלְדוֹזֶר"), שִׁיטַת בֵּית הִלֵּל מְבִינָה שֶׁהַנֶּפֶשׁ הָאֱנוֹשִׁית זְקוּקָה לְהַדְרָגָה. אִי אֶפְשָׁר לִקְפֹּץ מִיָּד לַמַּיִם הָעֲמֻקִּים כִּי זֶה מְיָאֵשׁ. הַמֶּסֶר הוּא לְהַעֲרִיךְ כָּל הִתְקַדְּמוּת קְטַנָּה. גַּם אִם הָאָדָם עֲדַיִן לֹא שָׁלֵם, עָלֵינוּ לִשְׂמֹחַ בַּ"נֵר הָאֶחָד" שֶׁהוּא כְּבָר הִדְלִיק, וְלִסְמֹךְ עַל כָּךְ שֶׁמָּחָר הוּא יוֹסִיף נֵר נוֹסָף,.

דֻּגְמָה מִדִּבְרֵי הָרַב: הָרַב מְתָאֵר סִיטוּאַצְיָה שֶׁבָּהּ יְהוּדִי נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמֵנִיחַ רַק תְּפִלִּין שֶׁל יָד, אוֹ מְבָרֵךְ בְּסֻכּוֹת רַק עַל הַלּוּלָב לְלֹא שְׁאָר הַמִּינִים. בִּמְקוֹם לִנְזֹף בּוֹ עַל מַה שֶׁחָסֵר ("אֵין לְךָ רֹאשׁ?!"), יֵשׁ לְקַבֵּל אֶת גִּישָׁתוֹ שֶׁל "מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ" – הַיּוֹם הוּא עוֹשֶׂה צַעַד אֶחָד, וּמָחָר יַעֲשֶׂה צַעַד נוֹסָף. זֶהוּ חִנּוּךְ מִתּוֹךְ סוֹבְלָנוּת וְלֹא מִתּוֹךְ בִּקֹּרֶת.

מתוך שיעוריו של הרב שניאור אשכנזי