קדושת בית הכנסת

הרה"ג מוצפי שליט"א בנושא
קדושת בית הכנסת

בתי כנסיות צריך לנהוג בהם קדושה יתירה. אין אוכלים ושותים בהם. בסעודת מצווה עושים בהם סעודות מצווה, כגון ברית מילה, ששותים בה יין.

רבינא ורב אדא היו בסוף תקופת האמוראים. מביאים מעשה שירד גשם שוטף, והם נכנסו לבית הכנסת. אמרו שהם לא נכנסו בגלל הגשם, אלא מפני שהיו לומדים תורה והיו צריכים יישוב הדעת.

בעוונותינו הרבים יש הרבה בתי כנסיות, גם בירושלים, שהגשם היה נכנס אליהם. בנו בהם ויטרינות, והאנשים והנשים היו עומדים שם. זה נלקח משטח בית הכנסת, שקדושתו גדולה, והפקיעו את אותו חלק—וזה עוון גדול מאוד.

דבר זה חמור מאוד. הזוהר הקדוש בפרשת תרומה כותב שכאשר מדברים בבית הכנסת, נבראים מזיקים ומשחיתים בר מינן. כשנוהגים בזיון בבית הכנסת, אומר הזוהר הקדוש את הפסוק: "המערת פריצים היה הבית הזה…???"
ואם ראית בתי כנסיות חרבים—זה בעוון קדושת בית הכנסת.

רבי ניסים נחום ע"ה היה חכם שהגיע מירושלים ללוב כדי לעשות מגבית למען עניי ירושלים. ביקשה אמו, מרת רבקה ע"ה, שיש לה שבעה בנים והיא רוצה קמיע שאחד מבניה יהיה תלמיד חכם. אותו חכם, לאחר שנה, הביא לה קמיע ואמר שתשים אותו על אחד מבניה. היא שמה את הקמיע על ניסים.

הלך לאוניברסיטה חילונית, וברגע ששם את הקמיע עליו, לא הבין כלום באוניברסיטה. לאחר שעה הלך לבית המדרש, ומשם עלה והתעלה בתורה וביראת שמיים ונעשה חכם גדול בתורה.

אמו, בכל יום שישי, הייתה הולכת לשבעה בתי כנסיות, מנקה אותם, מדליקה נר תמיד מעל ההיכל ומתפללת על בניה. הקב"ה שמע את תחינתה ותפילתה. רבי ניסים נחום עלה והתגדל בפרד"ס התורה, החזיק את עולם התורה והקבלה, והוציא ספרי קבלה בכתב יד וחילקם למקובלים שילמדו בהם.

רבי ניסים נחום עשה סיגופים גדולים, ופעם ראה מולו במקווה את אהרן הכהן. אמר לו שיפסיק מהסיגופים.

מה עניין בית הכנסת?
למה חמורה כל כך קדושתו?

הזוהר כותב, ומרן מביאו בבית יוסף, שאסור להתפלל בבית כנסת שאין בו חלונות, וצריך שיהיו בו שנים-עשר חלונות.

אומר רשב"י: בית הכנסת שלנו כדוגמת בית הכנסת העליון, ולמעלה יש 12 חלונות כנגד 12 השבטים. חלונות אלו נמצאים בארבעת צדדי העולם:

מצד מזרח ממונה המלאך אוריאל.

בצד דרום נמצא חלון וממונה עליו מיכאל, שהוא שר החסד ומשפיע על האדם היושב באותו צד.

בצד צפון יושב המלאך גבריאל, ופניו כפני השור.

בצד מערב ממונה המלאך רפאל.

וההיכל שבאמצע—הוא החזן הגדול והזקן שבקהל, כי עליו שורה אור השכינה, והאור מאיר עד השמיים.

יש היכלות רבים:

היכל אור התורה—כל התורה עולה לשם.

היכל הנבואה—שכל הנביאים נתנבאו משם.

היכל היראה—כשלומד מוסר, מקבל יראת שמיים מלמעלה.

היכל העניים—המסכנים שאין להם כלום.

היכל הצדיקים—שהם נוטרי הברית.

בבית הכנסת העליון יש לכל מלאך כינוי:

"עיני ה'"—רואים מה עושה האדם ומעלים את תמונתו למעלה.

"אוזני ה'"—שומעים את כל הקולות ומעלים אותם למעלה ומשמיעים אותם בשמיים.

מלאכי החוטם—כשהאדם מתענה ויוצא ריח לא נעים מפיו, הם מעלים את הריח למעלה בשמיים ומברכים אותו ברכות גדולות.

מלאכים הממונים על הקולות—מעלים את קולות לימוד התורה והתפילה.

מלאכים הממונים על הצוואר—מעלים את הכריעות והזקיפות למעלה.

מלאכים הממונים על הידיים—מעלים את המצוות שנעשות בידיים.

מלאכים הממונים על הרגליים—מחשבים את הפסיעות לאן הולך האדם.

פני ה'—מראה את פניו מול האדם שנכנס לבית הכנסת, ואומר: "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך…"

הזוהר אומר שבשבת צריך לנגן בתפילה, כי הניגון עולה למעלה מעלה. ובמועדים—הניגון חזק עוד יותר מאשר בשבתות.

לאחר מכן נאמר שהנשמה של האדם המתפלל מתחברת לכסא הכבוד, שמשם חצובות הנשמות. הרוח היא מעולם המלאכים (יצירה), והנפש בארבע רוחות השמיים, ומעוררת את הכל.

על כל אחד מהמתפללים יש מלאך כנגדו ברקיע. כשהוא מתפלל, הוא מעורר את המלאך, ומכאן נדע כמה חשיבות יש לאדם המתפלל ומתנהג בקדושת בית הכנסת.

מי שלא מתנהג בקדושת בית הכנסת כראוי—כאילו אין לו אלוה.

הוא מראה שאין לו יראה. אומר רשב"י: "הוא לא מפחד מהקב"ה ומזלזל בכבודו."

אומר: "אוי לי על שכניי הרעים."
הוא משיג את גבול הקדושה, וגורם לקצץ בנטיעות שבין בית הכנסת העליון לתחתון.

ה"ראשית חכמה" מביא שבבית הכנסת העליון יש 12 חלונות ומאיר בו אש נוגה. רק תפילות נקיות עולות לשם.

הנשמות באות שלוש פעמים ביום לבית הכנסת העליון. כל דיבור מיותר בורא מלאך משחית, המכבה את אור השכינה—וכאילו העמיד צלם בהיכל.

רבי חיים פלאג'י כותב: מי שלא מתנהג בקדושת בית הכנסת כראוי בשבת—זה חילול שבת.
צריך להיזהר מאוד, פי כמה וכמה מיום חול.

אסור לדבר בבית הכנסת כלל!

תפילות שבת קודש הן מזון פנימי לנשמה. מי שמדבר בתפילה או בקריאת התורה, מחלל שבת ופוגם בנשמתו, וצריך הרבה כפרה.

יש שאלה בספר "רב פעלים": בתלמוד תורה "בית זילכא" בבבל, היו גם מתפללים וגם לומדים שם. אחד המורים הציע ללמד שם שפה ערבית וכתיבה. שאלו החכמים האם מותר ללמוד שם לימודי חול?

פסקו שאסור—כי המקום התקדש ללימוד תורה.

בשנת תשי"ח נכנסו ללמוד ב"פורת יוסף" בגאולה, והבניין לא היה גמור.

יום אחד הגיע רבי עזרא עטיה זצוק"ל ושאל אם לומדים שם אחר הצהריים לימודי קודש. ענו לו שכן, וגם לומדים חשבון בימי שני ורביעי.

אמר רבי עזרא עטיה שלא ילמדו לימודי חול באותו חדר שבו לומדים תורה. דאג שיקצו לכך מחסן בישיבה.

צריך לדעת: יחזקאל הנביא התנבא בבבל על מקדש מעט.

נדע את גודל קדושת בית הכנסת, והקב"ה יזכנו לגאולה שלמה בקרוב!

קלפי רפלקציה-קדושת בית הכנסת-לחץ על הקישור