רבי שמעון בר יוחאי – השראה לחיים של עומק, אמת ועבודת השם

בל"ג בעומר, כשעם ישראל נושא עיניו להר מירון, אל דמותו של רבי שמעון בר יוחאי, אנו מוזמנים להתבונן לא רק בסיפורי הניסים וההילולה, אלא בעיקר במסר העמוק של חייו ותורתו – מסר שיכול להפוך כל אחד מאיתנו ליהודי עובד השם טוב יותר.
רשב"י, תנא בן הדור הרביעי ותלמידו של רבי עקיבא, הקדיש את חייו ללימוד תורה במסירות שאין לה אח ורע. הוא לא נרתע מרדיפות, לא נכנע לאיומי השלטון הרומאי, ובשעה שכל העולם סביבו התמוטט – בחר להעמיק פנימה, להתחבר אל המקור, ולגלות את אור הסוד והפנימיות של התורה. במערה, במשך 13 שנה, חי עם בנו על חרובים ומעיין, עטוף בחול, אך ליבו בוער באש התורה. שם, בחושך, גילה את האור הגדול ביותר – את הזוהר שמאיר עד היום את נשמות ישראל1.
אבל דמותו של רשב"י לא מסתכמת במסירות נפש ללימוד בלבד. הוא לימד אותנו שהעיקר הוא הכוונה שבלב – "הלוך אחר המחשבה". לא די במעשה החיצוני; מה שמניע את האדם, מה שממלא את מצוותיו בתוכן, זו הכוונה, הרצון, השאיפה להתקרב אל השם באמת. גם בענייני בין אדם לחברו, הדגיש רשב"י את הרגישות העמוקה לזולת: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים" – עד כדי כך חשובה כבודו של האחר, עד שמוטב לאדם לסבול בעצמו ולא לפגוע בזולתו1.
רשב"י האמין באיכות ולא בכמות. לא בכמות המעשים, אלא בעומק, במשמעות, בתשומת הלב הפנימית. הוא ראה בכל יהודי בן מלך – "כל ישראל בני מלכים הם" – והאמין ביכולת של כל אחד ואחת מאיתנו להגיע לגדולה, לקדושה, לאור שמאיר את כל העולם1.
המסר של רשב"י רלוונטי מתמיד: בעולם של רעש, של חיצוניות, של מרדף אחרי הישגים – הוא מזמין אותנו לעצור, להיכנס אל ה"מערה" הפנימית שלנו, להקשיב לנשמה, להעמיק בכוונה, בלימוד, במידות, באהבת ישראל. לא להסתפק במעשים ריקים, אלא למלא אותם באור פנימי, באהבת השם, באהבת הבריות.
ביום הזה, נתחבר אל רשב"י לא רק בזכות המדורות והפיוטים, אלא בעיקר בזכות ההשראה לחיים של אמת, של עבודת השם מתוך שמחה, מתוך עומק, מתוך אהבה. נזכה ללמוד ממנו – לאהוב תורה, לאהוב את הזולת, ולגלות את האור הגדול שבכל אחד מאיתנו, עד שנזכה לראות את הגאולה השלמה במהרה.
רבי שמעון לביא, מחבר הפיוט "בר יוחאי", נולד בספרד וגורש ממנה בילדותו בעקבות גירוש ספרד, יחד עם משפחתו הגיע לפאס שבמרוקו, שם הצטיין בלימוד תורה גלויה ונסתרת בדרכו לארץ ישראל עבר בטריפולי שבלוב, וכשראה את מצבה הרוחני הירוד של הקהילה היהודית, החליט להישאר שם, חיזק את הקהילה, לימד תורה, ותיקן את סדרי התפילה והחינוך. רבי שמעון היה גם רופא, בעל ידע באסטרונומיה, ורכש הערכה מצד שלטונות טריפולי בפיוט "בר יוחאי" שילב את אותיות שמו בכל בית, למעט הראשון והאחרון.
בַּר-יוחַאי, נִמְשַׁחְתָּ – אַשְׁרֶיךָ!
שֶׁמֶן שָׂשׂון מֵחֲבֵרֶיךָ.
בַּר-יוחַאי, שֶׁמֶן מִשְׁחַת קדֶשׁ
נִמְשַׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקּדֶשׁ,
נָשָׂאתָ צִיץ נֵזֶר הַקּדֶשׁ,
חָבוּשׁ עַל ראשְׁךָ פְּאֵרֶךָ.
בַּר-יוחַאי, מושַׁב טוב יָשַׁבְתָּ,
יום נַסְתָּ, יום אֲשֶׁר בָּרַחְתָּ,
בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ,
קָנִיתָ הודְךָ וַהֲדָרֶךָ.
בַּר-יוחַאי, עֲצֵי שִׁטִּים עומְדִים,
לִמּוּדֵי ד' הֵם לומְדִים,
אור מֻפְלָא, אור הַיְקוד הֵם יוקְדִים,
הֲלא הֵמָּה יורוּךָ מורֶךָ.
בַּר-יוחַאי, וְלִשְׂדֵה תַּפּוּחִים
עָלִיתָ לִלְקט בּו מֶרְקָחִים,
סוד תּורָה בְּצִיצִים וּפְרָחִים,
"נַעֲשֶׂה אָדָם" נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ.
בַּר-יוחַאי, נֶאֱזַרְתָּ בִּגְבוּרָה,
וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דָּת הַשַּׁעְרָה,
וְחֶרֶב הוצֵאתָ מִתַּעְרָהּ
שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צורְרֶיךָ.
בַּר-יוחַאי, לִמְקום אַבְנֵי שַׁיִשׁ
הִגַּעְתָּ וּפְנֵי אַרְיֵה לַיִשׁ,
גַּם גֻּלַּת כּותֶרֶת עַל עַיִשׁ,
תָּשׁוּר וּמִי יְשׁוּרֶךָ.
בַּר-יוחַאי, בְּקדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
קַו יָרק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים,
שֶׁבַע שַׁבָּתות סוד חֲמִשִּׁים
קָשַׁרְתָּ קִשְׁרֵי שִׁי"ן קְשָׁרֶיךָ.
בַּר-יוחַאי, יוּ"ד חָכְמָה קְדוּמָה
הִשְׁקַפְתָּ לִכְבוּדָה פְּנִימָה,
לֶ"ב נְתִיבות רֵאשִׁית תְּרוּמָה
אֵת כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו דּורֶךָ.
בַּר-יוחַאי, אור מֻפְלָא רם מַעְלָה
יָרֵאתָ מִלְּהַבִּיט כִּי רַב לָהּ,
תַּעֲלוּמָה וְאַיִן קרָא לָהּ,
נַמְתָּ: עַיִן לא תְשׁוּרֶךָ.
בַּר-יוחַאי, אַשְׁרֵי יולַדְתֶּךָ,
אַשְׁרֵי הָעָם לומְדֶיךָ,
וְאַשְׁרֵי הָעומְדִים עַל סודֶךָ,
לובְשֵׁי חשֶׁן תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ.
אשריך שנתגדלת, לגלות את סודות התורה – יותר מחבריך.
נתגדלת בחכמת הנסתר הקדושה, ושרתה על ראשך רוח הקודש.
למושב טוב זכית ביום שברחת, למערה החקוקה בצור ששם קנית את מעלתך.
זכות תורתך עומדת לעד כעצי השיטים של המשכן, את לימודי סודות הכלולות בשם הוי"ה למדת עם החברים, שאורם מופלא, אותם קיבלת מרבותיך.
עלית ללקוט פירות מפרד"ס התורה, את סודות התורה, ועליך אמר הקב"ה "נעשה אדם".
חגרת עצמך בגבורה במלחמת התורה, ושלפת את חרבך להוקיע את מלכות רומי הרשעה.
למקום גבוה ביותר הגעת בהשגותיך, גם את סודות מערכת הכוכבים השגת מה שאף אחד לא השיג.
השגת את סוד קודש הקדשים שלמעלה, את סוד גוון הירוק המתחדש תמיד, עד חמישים שערי בינה הגעת, סוד קשר של תפילין.
השקפת אל תוך סוד ה"יוד" שבשם הוי"ה המרמזת על חכמה, את שלשים ושתים שבילי החכמה הארת באור חכמתך.
כשהגעת לאור עליון מכוסה, יראת להביט כי גדולה היא, כי היא נעלמת ונקראת "אין", עליה אמר הכתוב: "עין לא ראתה".
אשרי יולדתך – מאושרת היא יולדתך, ומאושרים הם לומדי דבריך, ומאושרים יותר אלו המשיגים את סודותיך, המאירים את עיניהם כאורים ותומים.


חייו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי:

מה כתוב בזוהר הקדוש על שבועות?

סדרת קלפים להדפסה, למה עושים מדורה ויורים בחץ וקשת בל"ג בעומר:

סדרת קלפים להדפסה לעבודת מודעות פנימית:

דף צביעה לל"ג בעומר:


שיעורו של הגאון רבי בן ציון מוצפי על רבי עקיבא ול"ג בעומר
ש: מי היה רבי אברהם הלוי ומה היה המעשה המיוחד שאירע לו עם השכינה?
ת: רבי אברהם הלוי היה מתלמידי האר"י הקדוש. לאחר שראה בחלום כי הגיע זמנו להיפטר מן העולם, שלח אותו האר"י לירושלים – נסיעה שלא הייתה "דבר של מה בכך" באותם ימים – כדי להתפלל בכותל המערבי וליחד ייחודים,. שם זכה לראות את השכינה בדמות אישה עטופה שחורים, בוכה ומתאבלת על החורבן, וכשנדנדה בראשה הבין שתפילתו התקבלה. כשחזר לצפת, בישר לו האר"י כי נוספו לו 22 שנים לחיים.
ש: כיצד הודה רבי אברהם הלוי על הנס שקרה לו?
ת: כזכר לנס, הוא בנה את המבנה מעל קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, והקים שם חדרים ששימשו כ"מלון חינם אין כסף" למבקרים, שעד אז נאלצו ללון בשדה הפתוח,.
ש: מה היה מנהגו הייחודי של רבי אברהם הלוי בתפילת העמידה?
ת: מתוך צער על גלות השכינה ומצב עם ישראל, הוא נהג להתענות בכל יום,. בנוסף, הוא נהג לומר בכל יום בתוך ברכת "תשכון" שבתפילת העמידה את תפילת "נחם", שבדרך כלל נאמרת רק בתשעה באב.
ש: מה קרה בל"ג בעומר בעקבות מנהגו לומר "נחם"?
ת: רבי אברהם המשיך במנהגו ואמר "נחם" גם ביום ל"ג בעומר. באותה עת, נגלה רבי שמעון בר יוחאי לאר"י בהקיץ ואמר לו: "אמור לאיש הזה אברהם הלוי, מפני מה הוא אומר נחם ביום שמחתנו?". בעקבות הקפדתו של רשב"י, נפטר בנו של רבי אברהם הלוי זמן קצר לאחר מכן.
ש: מדוע ל"ג בעומר נחשב ליום שמחה על פי השיעור?
ת: השיעור מציג שתי סיבות:
- על פי המהרש"א, כיוון שעברו שני שליש מימי העומר (33 מתוך 49), והקושי של ימי העומר פוחת.
- זהו היום שבו פסקה המגפה של תלמידי רבי עקיבא, והיום שבו הוא החל לסמוך את חמשת תלמידיו החדשים (ובהם רשב"י), שהעמידו את התורה מחדש,,.
ש: מיהי הדמות המרכזית שיש לשים עליה דגש בל"ג בעומר ע"פ שיעורו של הרב מוצפי?
ת: הדמות המרכזית היא רבי עקיבא, המכונה "האבא של כל התורה כולה". הוא האיש שחידש את התורה והקים אותה מתוך החורבה וההריסות לאחר שקבר 24,000 תלמידים.
ש: מה ראה אדם הראשון בנוגע לרבי עקיבא?
ת: במדרש מובא שאדם הראשון ראה את כל הדורות, וכשראה את רבי עקיבא "שמח בתורתו והתעצב בהריגתו".
ש: מה אירע למשה רבנו כשראה את רבי עקיבא במדרש ובגמרא?
ת: כשמשה רבנו ראה את גדולתו של רבי עקיבא, "תש כוחו של משה". הגמרא במסכת שבת מספרת שכאשר משה עלה למרום, הוא ראה את הקדוש ברוך הוא קושר כתרים לאותיות התורה, והוסבר לו שעתיד לבוא אדם בשם עקיבא בן יוסף שידרוש על כל קוץ וקוץ "טילי טילים של הלכות".
ש: מה אפיין את תחילת דרכו של רבי עקיבא בלימוד התורה?
ת: רבי עקיבא החל ללמוד רק בגיל 40. הוא לא קיבל דבר כמובן מאליו, וכאשר למד עם בנו את האותיות א' ו-ב', שאל את הרב: "למה דווקא האות הזאת א' ולמה דווקא האות הזאת ב'?", מתוך רצון להתבונן ולהבין את עומק הדברים,.
ש: מהו המעשה ב"אבנים שחקו מים" שהוביל את רבי עקיבא ללמוד תורה?
ת: רבי עקיבא ראה מים מטפטפים על אבן ויוצרים בה חור. הוא עשה קל וחומר בעצמו: אם המים הרכים הצליחו לחדור לאבן הקשה, הרי שהתורה שנמשלה למים ודאי תוכל לחדור לתוך "מוח של בשר".
ש: לאיזו מעלה רוחנית הגיע רבי עקיבא שגם משה רבנו לא זכה לה?
ת: על פי המדרש, בעוד שלמשה רבנו נגלו מ"ט (49) שערי בינה, רבי עקיבא זכה להגיע לשער החמישים, ולכן נהרג דווקא ביום הכיפורים שהוא בבחינת שער החמישים.
ש: מה היה מוצאו של רבי עקיבא?
ת: רבי עקיבא היה בן גרים, ועובדה זו מדגישה את גודל העבודה העצמית והמסירות שהשקיע כדי להגיע למדרגתו העצומה.
סוד כוחם של אויבי ישראל ונשמת רבי עקיבא
הרמ"ע מפאנו כותב כי רבי עקיבא היה בן גרים (נולד ליוסף אביו שהתגייר), וישנו כלל יסודי: לא ייתכן שיעמוד אויב לעם ישראל לאורך כל הדורות – מנמרוד, פרעה ועשיו ועד הצוררים של ימינו – מבלי שיהיה בו חלק של קדושה שנשבה אצלו,. חלק הקדושה הזה, שנגנב מאיתנו בגלל עוונותינו, הוא שמעניק לרע את חיותו ואת הכוח להילחם בנו,.
רבנו האר"י מסביר זאת במשל על שכן עוין: לפעמים אדם הוא צדיק ב-95%, וה-5% הנותרים של הטוב שלו נמצאים אצל שכן רע. החלק הטוב שנמצא אצל השכן "מתגרה" בו ומניע אותו להציק לצדיק, כי הניצוץ הזה שואף להידבק מחדש בטוב המוחלט. כך היה עם סיסרא, שהיה גיבור חיל עצום שכבש את כל העולם בגיל 30, ורכב על מרכבה עם 900 סוסים (תוך שימוש בכשפים). כוחו נבע מכך שנשמת רבי עקיבא – הנשמה שעתידה להאיר את כל התורה שבעל פה – הייתה כלואה בתוכו,.
גבורת יעל ושחרור הניצוץ
כאשר באה יעל להרוג את סיסרא, היא נזהרה מאוד שלא להשתמש בכלי נשק של גבר בשל האיסור ההלכתי ("לא יהיה כלי גבר על אישה"), ולכן בחרה ביתד,. היא כיוונה ברוח הקודש למחוץ את רקתו, המקום שבו הייתה כלואה נשמת רבי עקיבא, כדי לשחרר את הניצוץ הזה חזרה לצד הקדושה,. לקח מאות שנים עד שאותה נשמה הגיעה לעולם בדמותו של רבי עקיבא, שהיה בתחילה "עם הארץ" במשך 40 שנה,.
מסירות הנפש של רשב"י ומשה רבנו
השיעור מדגיש את אהבת ישראל העצומה של רבי שמעון בר יוחאי. בזוהר (פרשת פנחס) מתואר כיצד רשב"י משביע את אליהו הנביא שלוש פעמים במילים חריפות: "באומאה עליך" (אני משביע אותך בחי ה' צבאות). הוא דורש ממנו שברגע שיראה יהודי בצער בגלות, לא ימתין רגע אלא ירוץ מיד לפני הקדוש ברוך הוא ויזעק לרחמים,.
הדבר דומה למובא במדרש על חורבן הבית: ירמיהו הנביא הלך לקרוא למשה רבנו מקברו בהר העברים. ירמיהו חשש לספר למשה על החורבן כדי שלא ינזוף בו: "איך נתת שבזמנך יקרה דבר כזה?". כשמשה הגיע וגילה שעם ישראל בגלות, הוא זעק: "מי מניח ידו עליהם? מי מעיז לנגוע ביהודי?". זוהי אותה מסירות נפש שאפיינה את רבי עקיבא ורשב"י.
"אין מזל לישראל" והסיפור בקו 35
המזל והאסטרולוגיה אינם שולטים על עם ישראל. מובא סיפורו של רב נחמן בר יצחק, שחוזי כוכבים ניבאו שיהיה גנב, אך אימו הצילה אותו בכך שהקפידה שיכסה את ראשו תמיד בטלית כדי שתהיה עליו יראת שמיים. פעם אחת החליקה הטלית מראשו, ומיד יצרו גבר עליו והוא טיפס על דקל כדי לגנוב תמרים, אך התעורר מיד כשקראו לו תלמידיו.
סיפור אישי: בימי צעירותו ב"פורת יוסף", נסע בקו 35 מסנהדריה לגאולה. ישב לידו פרופסור מהאוניברסיטה (שנסע מהר הצופים לגבעת רם) ושאל בפליאה: "איך הרמב"ם ידע לרבע את העיגול?",. הוא התייחס לחישובים המדעיים המדויקים של הרמב"ם בהלכות כלאיים, שנעשו ללא הכלים הטכנולוגיים של ימינו. המרצה מסביר זאת על פי הרמ"ע מפאנו: נשמת האמורא שמואל (שהיה בקי במזלות וברפואה) התגלגלה ברמב"ם, נשמת רב התגלגלה ברש"י, ונשמת רבי יוחנן התגלגלה ברבנו תם,.
העוף הממולא של בת רבי עקיבא
הסיפור על בתו של רבי עקיבא, שחזו לה שתמות בליל חופתה. בחתונה השתתפו למעלה מ-20,000 איש, ובתוך השמחה הבחינה הכלה בעני רעב שאיש לא הבחין בו,. היא לקחה את מנתה האישית – עוף ממולא עם מעדנים, חמוצים מתוקים, תמרים ושקדים – ונתנה אותה לעני. בזכות מעשה זה, כשנעצה בלילה את המכבנה (הסיכה) שלה בקיר, היא הרגה נחש ארסי וניצלה,. רבי עקיבא הכריז אז את הכלל הידוע: "צדקה תציל ממוות".
שזכות התנאים הקדושים תגן על כל עם ישראל וכל יהודי שנמצא בצער, ובתפילה לגאולה שלמה,.
נשמת רבי שמעון בר יוחאי/הרב חיים לנגר
קיימת זיקה עמוקה והקבלות רבות בין משה רבנו לרבי שמעון בר יוחאי (רשב"י). ההקבלה המרכזית היא שרשב"י נחשב לניצוץ מנשמתו הגדולה של משה רבנו.
"מדוע דווקא ר' שמעון בר יוחאי עליו השלום זכה שכל ישראל במשך הדורות שמחים ביום ההילולא שלו הוא יום ל"ג בעומר?".
בגלל הקשר העמוק והייחודי שבין רשב"י למשה רבנו, ועל אופי הגילויים הרוחניים שהתרחשו ביום פטירתו:
ניצוץ נשמת משה רבנו: הסיבה המהותית לשמחה היא שרבי שמעון בר יוחאי היה ניצוץ מנשמתו הגדולה של משה רבנו. על פי סוד גלגול הנשמות, חלק גדול מנשמת משה היה בתוך רשב"י, כך שנשמתו הייתה בבחינת נשמת משה ודוגמתה.
השלמת המצוות של משה: משה רבנו התאווה לקיים את המצוות התלויות בארץ, אך לא זכה לכך כיוון שנפטר במדבר. כיוון שרשב"י היה גלגולו וחיה בארץ ישראל, הוא קיים בפועל את המצוות הללו עבור משה רבנו, ובכך השלים את מה שהיה חסר לו. השלמה זו גרמה לשמחה גדולה בעולמות העליונים וביום פטירתו.
גילוי סודות לעומת סתימתם: המקור משווה בין יום פטירת משה (ז' באדר) ליום פטירת רשב"י (ל"ג בעומר). בז' באדר עם ישראל מתאבל כי ביום מותו של משה נסתמו ממנו מעיינות החכמה, והוא חש צער גופני עד שביקש את המוות. לעומת זאת, ביום פטירתו של רשב"י, הוא גילה סודות תורה גדולים ועצומים (כפי שמתואר ב'אדרא זוטא'), ולכן יום זה נקבע כיום שמחה ("נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ").
סיוע לדורות הבאים: רשב"י בא לעולם כדי לזכות את הדור ולהחיות "שארית בארץ" לדורות הבאים באמצעות אורו של ספר הזוהר. ספרו ממשיך להאיר לישראל בגלותם עד ביאת המשיח, וזכותו מקיימת את העולם בתקופות בהן התורה עתידה להישכח.
מעמד רוחני עילאי: רשב"י הגיע לדרגה רוחנית כה גבוהה, שניתנה לו רשות לגלות סודות שלא נגלו לשום אדם אחר מאז משה רבנו בהר סיני. הקדוש ברוך הוא הסכים לגלות על ידו סודות נעלמים שאפילו מלאכי השרת לא זכו להם.
לסיכום, השמחה בל"ג בעומר נובעת מכך שביום זה הגיע לשיאו גילוי תורת הסוד דרך נשמתו של רשב"י, שהיא המשכה הישיר של נשמת משה רבנו, ובכך הונחה התשתית הרוחנית שתחזיק את עם ישראל לאורך כל שנות הגלות.
להלן ההקבלות המרכזיות המופיעות בין משה רבינו לרשב"י:
- קשר נשמתי וכינויים זהים
נשמה אחת: נשמתו של רשב"י הייתה נשמת משה רבנו ממש בסוד גלגול הנשמות.
"בוצינא קדישא": תלמידי רשב"י כינו אותו כך משום שהיה "ניצוץ קדוש" מאור שמשו של משה רבנו.
הכינוי "שבת": שניהם מכונים בזוהר בשם "שבת". משה רבנו נתן לישראל את השבת, ורשב"י נקרא כך כנגד גלגול נשמתו.
"חסידא קדישא": רשב"י זכה לכינוי "חסיד קדוש" משום שהיה ניצוץ ממשה, שעליו נאמר "אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ".
- אירועי חיים דומים (הבריחה והמערה)
בריחה מפני השלטון: כשם שמשה ברח מפני פרעה לאחר שהרג את המצרי, כך רשב"י ברח מפני הרומאים שביקשו להורגו לאחר שגינה את מעשיהם.
הגעה לשלמות בעקבות הבריחה: משה השיג את שלמותו בסנה לאחר בריחתו, ורשב"י השיג את שלמותו במערה לאחר בריחתו.
המעשה במצרי: משה הכה את המצרי וטמנו בחול; רשב"י נתן עיניו ביהודה בן גרים (שהיה גלגולו של אותו מצרי) ועשהו גל של עצמות.
השהות במערה: שניהם שהו במערה וזכו בה לאור עליון וגילוי סודות. המקורות מציינים כי רשב"י נטמן באותה מערה ממש שבה עמד משה רבנו ("נקרת הצור").
- גילוי סודות התורה
חמישה חומשים מול חמישה פרקים: כנגד חמשת חומשי התורה שנתן משה, תיקן רשב"י את "ספרא דצניעותא" המורכב מחמישה פרקים.
השגת סודות: משה רבנו השיג במתן תורה את כל מה שעתיד היה רשב"י לגלות (הרמז לכך הוא במילה "שֶּׁבִי" – ראשי תיבות: שמעון בן יוחאי).
דרגת הנבואה: רשב"י הגיע לאותה דרגה שהיה בה משה כשעלה לקבל לוחות שניות. נאמר עליו שכל בני האדם נחשבו לפניו כמו שאר הנביאים לפני משה.
הארה בפנים: פניו של משה קרנו ("כי קרן עור פניו") אך הוא לא ידע זאת; רשב"י אמר שפניו מאירים והוא כן יודע זאת, משום שחלקו של משה שבתוכו כבר מודע להארה זו.
- הנהגה ומעלות רוחניות
דור דעה: דורו של רשב"י נחשב ל"דור דעה" בדומה לדור המדבר שהנהיג משה.
ענווה: הענווה של משה ("ענו מאד") השתקפה ברשב"י, שהיה קורא לתלמידיו "חברים" מכוח ענוותו.
ביטול גזרות ומגיפות: משה ביטל מגיפה באמצעות הקטורת, ואילו רשב"י ביטל מגיפה בדיבורו בלבד. על כך תהה רבי מאיר: "האם הוא לא כמשה?".
- יום הפטירה והשלמת המצוות
השלמת תרי"ג מצוות: משה לא יכול היה לקיים את המצוות התלויות בארץ במדבר, ולכן בא בגלגול ברשב"י כדי להשלים מצוות אלו בארץ ישראל.
סיום בברכה: משה סיים את חייו בברכה ("וזאת הברכה"), וגם רשב"י סיים את חייו באמירת פסוק של ברכה ("כי שם ציווה ה' את הברכה").
גימטריה ותאריכים: המילה "ל"ג בעמר" שווה בגימטריה ל"משה" (345). בנוסף, יום ל"ג בעומר חל תמיד באותו יום בשבוע בו חל יום פטירת משה (ז' באדר) והיום של "אושפיזין משה" בסוכות.
לסיכום: המקורות מדגישים כי רשב"י פעל כהמשך ישיר למשה רבנו, הן במישור הנשמתי והן במישור המעשי של גילוי התורה והגנה על עם ישראל.