✨ כמה מאיתנו לומדים, מתרגשים, מבינים… ואחרי זמן מרגישים שהדברים כאילו "נשפכו" ונשכחו?

חז"ל גילו לנו שזיכרון התורה אינו תלוי רק בכישרון או בזיכרון טבעי – אלא קשור גם למידות, להרגלים, למה שאנחנו מכניסים לפה, למה שהעיניים רואות, לאווירה שסביבנו ואפילו לדברים קטנים שנראים לנו חסרי משמעות.

בפוסט הזה ריכזתי בצורה מסודרת ומיוחדת הדרכות, הנהגות וסגולות שנאמרו בנושא שמירת הזיכרון בלימוד התורה – מה מחזק את כוח הזכירה, וממה כדאי להיזהר.

📖 כי התורה היא מתנה יקרה שקיבלנו, ואנו מבקשים:
"זכור דבר לעבדך על אשר יחלתני"

מוזמנים לקרוא, לשמור ולשתף עם מי שאוהב תורה ורוצה לשמור על האוצר היקר שקיבלנו. 💙✨

בס"ד

דברים הקשים לשכחה ודברים הטובים לחיזוק הזיכרון

*הקדמה – חשיבות הזיכרון בלימוד התורה*
הרה"ג מוצפי שליט"א.

קיבלנו את התורה בכתב ובעל פה. "…פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך…". מי ששוכח התורה, עובר על 3 עבירות. אנו בשר ודם ושוכחים הלימוד. מה נקרא שעובר על שכחת הלימוד?. היה חכם ששכח לימודו, ואמר להם: "הזהרו, חכם ששכח תלמודו, לוחות ושברי לוחות מונחים בארון". אדם צריך ליזהר לא להרבות בדברים שגורמים לשכחה. הנביא אומר: "עברתי על שדה איש עצל", הכוונה שלא חזר על לימודו. מה נעשה לא לשכוח?. דברים הקשים לשכחה=דברים הגורמים לחיצונים להתגרות באדם ולהתלבש בו

*מידות רעות והנהגות רוחניות הפוגעות בזיכרון*
*כעס:* הכועס כאילו עובד עבודה זרה ושוכח תלמודו.
*גאווה:* יזהר לא להתגאות על לימודו.
*תענוגים:* רבי אלעזר בן ערך שירד לדיומסית, ושכח תלמודו. התפללו עליו חכמים וחזר ללימודו.
*דברים בטלים:* יזהר שלא לבוא לדברים בטלים. "ישקני מנשיקות פיהו…", אומר שלמה המלך כשאדם למד תורה כל היום ובערב מתבטל ומדבר דברים בטלים ובוטל מדברי תורה, בדברי הבל וסרק תורה שלמד נשפכת החוצה.
*מחלוקת:* ייזהר ממחלוקת וויכוחים; לשתוק ולהמשיך.
*הנהגות נוספות:* לא יידור נדרים ולא להישבע. ויזהר לא להשתמש בכסף ריבית. ולא ייהנה מאדם צר עין, מסוכן מאד. ייזהר מצער בעלי חיים. ולא לקצוץ אילנות מאכל ואפילו אילני סרק, כל אילן שעוקרים צועק מסוף העולם ועד סופו. יולדת, נפטר ואילן שעוקרים, צעקתם נשמעת מסוף העולם ועד סופו.

*מאכלים והנהגות אכילה המזיקים לזיכרון*
*שיירי בעלי חיים:* האוכל משיירי עכבר בר מינן, משכח תלמודו. עכברא דשכיב אדינרי. וגם האוכל משיירי חתול, משכח תלמודו. הגמרא אומרת, ומה מי שאכל שיירי עכבר משכח תלמודו, החתול שאוכל עכבר קל וחומר שהאוכל משיורי האוכל ישכח תלמודו.
*איברים פנימיים:* תלמיד חכם לא יאכל מוח, לב וכבד, אלא אם כן הרופא מצווה עליו לאכול לצורך רפואה. נפש הבהמה נמצאת בתוך איברים אלו. רוחניות האדם בתוך הלב.
*זיתים:* לא יאכל זיתים, וכשאוכל אותם יכוון: אל אלוקים מצפ"ץ גימטריא 417, ויועיל לזיכרון.
*פת ומים:* לא לאכול פת לא אפויה היטב. ומעשה במנשה המלך… רב אשי לא ידע מאיפה בוצעים את הפת, ובא אליו מנשה בחלום ואמר לו שהוא לא חברו ולא חבר אביו, והוא דרש זאת למחרת בבית המדרש בשמו של מנשה, שבוצעים הפת ממקום שנאפה הכי טוב. ולא ישתה מים של שיורי רחיצה. אשה שעשתה כלים בכיור ורוצה לאחר שטיפת הכלים למזוג מים לסיר אוכל לבישול, קודם תשפוך מעט מהמים ורק אחר כך תמלא מים בסיר.

*ראייה והסתכלות בדברים שלילים*
*רשעים ועבודה זרה:* לא להסתכל בתמונות אדם רשע; מזיק מאד לנשמה. "אל תבט בפני רשע", "שאת פני רשע לא טוב". ייזהר לא להסתכל בפני אדם שנהרג אלא לצורך זיהוי. ולא יסתכל בפני עבודה זרה. לא יביט בכל מה שקשור לעבודה זרה. ולא יביט בפני גוי.
*טומאה ומצבים שלילים:* ולא יסתכל בפני אשה נידה, ולא בפני חיות טמאות. ולא בפני כועס, 7 מדורי גיהנם על פניו, בר מינן מזיק מאד. וכן לא יביט בפני אדם משוגע. ולא בפני הלבנה שחסרה.

*פעולות פיזיות, מעברים והרגלים*
ועוד יזהר לא לעבור בין 2 נשים. ולא יילך בין 2 כלבים. ולא יילך בין 2 גמלים.
שילוב אצבעות הידיים גורם לשכחה, והחיצונים מתגרים בו.
ולא ירחץ רגליו זו בזו. לא יילך יחף על קרקע בלתי מרוצפת. לא ינגב ידיו בבגדיו.
ויזהר לא לכבות הנר בפיו; נר השם נשמת אדם….

*לבוש, ריחות ושמירה רוחנית*
*לבוש:* וכן כתב האר"י הקדוש: לא ילבש 2 מלבושים ביחד. וכן 2 מכנסיים, הפנימיות והחיצוניות. כל בגד יש לו אור מקיף, מונע מהחיצונים להתקרב אליך. וכשלובשם יחד אין שמירה ואז נכנסים החיצוניים, ויכול שייגרם לו חולי בר מינן.
*ריחות:* ייזהר מריח רע. ריח רע מזיק לנשמה. לכן אין דבר יותר טוב לנשמה מריח טוב, ולאחר שהריח יגיד: "ריח ניחוח אשה לה'".

*דברים המועילים לזיכרון וסגולות*
*דברים המועילים לזיכרון:* ללמוד ברצף, והסתכל באותיות ספר תורה, שאורות עליונים מאירים מהאותיות. בקידוש יכוון במילה "זכר", זכרון למעשה בראשית, ויתחנן בלבו על זכירת הלימוד. ילמד הלכות שבת. ויאמר 10 פעמים: "זכור דבר לעבדך על אשר יחלתני". "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי" 7 פעמים. ויאכל פת אפויה היטב. אל תדור בצפון הרחוק ולא בדרום הרחוק, כך אמר החיד"א הקדוש.

*סיכום*
והקב"ה יזכנו לאכול דברים מועילים ונזכה ללמוד לשמור ולעשות את דברי תורתינו  הקדושה.

תקפיד לאכול רק פת אפויה היטב כדי לחזק את זיכרון הלימוד/הגאון רבי בן ציון מוצפי חשיבותה של פת אפויה: מהגמרא ועד לבגדד

הלחם בימינו לעיתים אינו אפוי כראוי ונותר בצקי, דבר המטמטם את המוח ומשכיח את הלימוד. כדי להבין את עומק העניין, כדאי להתבונן במעשה הידוע עם רב אשי במסכת סנהדרין.

המפגש של רב אשי והמלך מנשה

במסכת סנהדרין מובא כי רב אשי דרש במשנתו על שלושת המלכים שאין להם חלק לעולם הבא. בסיום השיעור אמר לתלמידיו: "מחר נפתח בחברינו" (כשהוא מתכוון למלך מנשה וחבריו המלכים).

באותו הלילה, בא מנשה המלך אל רב אשי בחלום, ואמר לו:

> "רב אשי, רב אשי! אתה קורא לי 'חבר שלך'? אם אתה מחשיב את עצמך לחבר שלי, תגיד לי: מהיכן מברכים ובוצעים את הפת? כשמחזיקים לחם, מאיזה מקום בדיוק מתחילים לבצוע אותו?"

רב אשי לא ידע להשיב לו וענה: "לא שמעתי".
אמר לו מנשה המלך: "דבר פשוט ורווח כזה אינך יודע, ואתה קורא לי חברך?! לאו חברך אנא ולאו חברא דאבוך אנא" (לא חבר שלך אני, ולא חבר של אביך!).

רב אשי ביקש ממנו מחילה ואמר: "למדני, ומחר אדרוש דבר זה בשמך בבית המדרש" (שהרי כאשר אומרים דבר שמועה מפי אומרה, שפתותיו דובבות בקבר ויש לו נחת רוח בשמיים).

שאל אותו רב אשי: "נו, תגיד לי אתה, מהיכן?"
השיב לו מנשה: "מהיכן דקדים בישולא" – מהמקום שבו הפת מתחילה להיאפות ולהשחים תחילה (כפי שמפרש רש"י, המקום שנאפה הכי יפה). מכאן אנו למדים שצריך תמיד להקפיד לקחת פת אפויה היטב.

הסיפור על הסבתא מבגדד

מעשה דומה היה עם סבתי עליה השלום, שחייתה בבגדד. היא שמעה פעם בדרשתו של הבן איש חי זיע"א, שחיוני מאוד לאכול פת אפויה היטב, ובמיוחד עבור הילדים – כדי שיצליחו בלימודם. הוא הזהיר את הנשים להשגיח שהלחם בתנור ייאפה כראוי.

מאותו היום, היא הייתה מכינה בצק בכל לילה. בבוקר, כשהבצק תפח, הייתה יוצרת ממנו פיתות, מניחה אותן על ראשה בתוך *סנייה* (מגש עגול גדול עשוי נחושת), והולכת אל המאפייה הציבורית. לאורך כל הדרך הייתה מתפללת ומבקשת: "ריבונו של עולם, שסלמן בני יהיה צדיק וחכם".

כשהגיעה לפורן (התנור), הייתה משלמת לאופה את השכר הרגיל – 'פילס' אחד, ומוסיפה לו עוד חצי פילס משלה. היא הייתה אומרת לו: "בבקשה ממך, תניח את הבצק שלי בפינה של התנור, במקום פנימי, כדי שיישאר שם יותר זמן וייאפה בצורה מושלמת".

היא ידעה שאם יניחו את הלחם קרוב מדי לאש הישירה, הוא רק יישרף מבחוץ ויישאר בצק מבפנים. לכן ביקשה שיניח אותו בפינה, שם הלחם נאפה לאט ומבפנים מכוחו של חום התנור. כשהלחם היה מוכן, הייתה חוזרת לביתה ואומרת לבנה בגאווה: "קח, תאכל לחם חבז (לחם אפוי היטב)".

בזכות אותה פת אפויה ובזכות התפילות שליוו אותה – הבן אכל, מחשבתו נתחדדה והוא גדל להיות תלמיד חכם. הוא עצמו העיד לימים, שכל חכמתו ותורתו הגיעו לו בזכות אותה פת אפויה שהכינה אמו.

#תורה
#לימוד_תורה
#זיכרון
#שמירת_הזיכרון
#זכירת_הלימוד
#חיזוק_בלימוד
#חכמת_התורה
#תלמידי_חכמים
#עבודת_השם
#מידות
#קדושה
#הנהגות
#סגולות
#הרב_בן_ציון_מוצפי
#דברי_חיזוק
#יהדות
#תוכן_יהודי
#חיזוק_יומי
#חיים_רוחניים
#אהבת_התורה
#זכור_דבר_לעבדך
#ללמוד_לשמור_ולעשות
#עם_ישראל
#תורה_ואמונה
#יהודי_מאמין