מִדַּת הַנְּקִיּוּת

הַיי חֲבֵרִים! אֲנַחְנוּ לֹא מְדַבְּרִים עַל לְנַקּוֹת אֶת הַחֶדֶר, אֶלָּא עַל נְקִיּוּת שֶׁל הַלֵּב וְהַנֶּפֶשׁ!

הַכֹּל בָּא מִתּוֹךְ הַלֵּב שֶׁלָּנוּ. כְּשֶׁהַלֵּב שֶׁלָּנוּ נָקִי, כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת, הַדִּבּוּרִים וְהַמַּעֲשִׂים שֶׁלָּנוּ נְקִיִּים גַּם כֵּן.

מָה זֶה אוֹמֵר?

לֹא רַק מַעֲשִׂים טוֹבִים: לִהְיוֹת נָקִי, זֶה לֹא רַק לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים טוֹבִים, אֶלָּא לְנַקּוֹת אֶת הַלֵּב מִכָּל מַחְשָׁבָה אוֹ רָצוֹן רַע. זֶה כְּמוֹ לְנַקּוֹת אֶת הַחֶדֶר לֹא רַק מִפַּסְפוּסִים גְּדוֹלִים, אֶלָּא גַּם מֵאֲבַק שֶׁלֹּא רוֹאִים בְּבִהִירוּת. כָּכָה, אֲפִלּוּ מַחְשָׁבָה קְטַנָּה שֶׁהִיא לֹא טוֹבָה – נְשַׁתֵּף אוֹתָהּ עִם אֶחָד שֶׁמָּבִין כְּדֵי לְנַקּוֹת אוֹתָהּ מֵהַלֵּב שֶׁלָּנוּ.

לָמָּה זֶה קָשֶׁה? הַלֵּב שֶׁלָּנוּ קְצָת חַלָּשׁ, וְהוּא אוֹהֵב לְהִתְפַּתּוֹת. לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ מַמְצִיאִים עַצָּבְנוּת כְּדֵי לְהַצְדִּיק מַעֲשִׂים לֹא יָפִים. לָכֵן, צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ חָזָק כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל הַלֵּב נָקִי וְלֹא לְהִתְפַּתּוֹת.

אֵיךְ נִהְיֶה נְקִיִּים?

• לִלְמֹד תּוֹרָה: כְּשֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה וְהֲלָכוֹת, אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֵיךְ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג וּמָה נָכוֹן לַעֲשׂוֹת.

• לְהִתְפַּלֵּל: כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִים, מְבַקְּשִׁים מֵהַשֵּׁם עֶזְרָה שֶׁהַלֵּב יִהְיֶה נָקִי וְשֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה טָעֻיּוֹת.

• לְהִתְבּוֹדֵד: לָשֶׁבֶת לְבַד, לַחְשֹׁב עַל הַמַּעֲשִׂים שֶׁלָּנוּ וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם עֶזְרָה כְּדֵי לְשַׁפֵּר.