שלום: המפתח לכל החיים
הנוסח המלא של השיעור
קניינֵי תורה, שיעור 107: "מעמידו על השלום" (חלק א')
הרב ישראל אברג'ל שליט"א
1. פתיחה: שער השלום [0:06]
היום ראש חודש תמוז, יום ההילולה של יוסף הצדיק. אין לנו בכל השנה יום כזה. היום הוא מפתח לכל העולם, והשער שנקרא "יוסף הצדיק" אמון על מידת היסוד. רבי יעקב אבוחצירה כתב: "זכותו יגן עלינו" – יוסף עלה מדרגת השבטים לדרגת האבות. אין תקדים למה שעשה יוסף הצדיק. בדור שלנו כל אחד יכול להיות יוסף הצדיק, כי כמות הניסיונות שירדו לעולם לא היתה כמותה אף פעם, ומי שעומד בהם נקרא יוסף הצדיק.
בהשגחה פרטית הגענו בסדרת "קניינֵי תורה" לקניין "מעמידו על השלום". במשך שבוע, או כמה שבועות, נפרק מילה אחת בלבד, והחיים כולם מתקפלים בתוכה: שלום. אפשר לקרוא לזה "שער השלום". נקלף אותו לאט, שבוע אחר שבוע.
נגלה שכל מעלה שהשגנו, וכל חיסרון שעוד לא זכינו לתקן, נובעים או מהעדר שלום או מתוספת שלום. זה מעין מפתח מאסטר שמגיע לכל נקודה בנפש. כשנוגעים בנקודה הנכונה, פתאום דברים נפתחים. אישה שעשר שנים טיפלה ולא נקלטה, ופתאום הרתה בדרך טבעית: זה לא פתאום, זו סייעתא מן השמיים על נגיעה בנקודה הזאת. וזה קשור מאוד ליוסף הצדיק, שאמר לאחיו בדבריו "אין שלום בעצמי", כמו שנאמר על האישה "מתוקה מדבש" או "מרה ממוות" – אין אמצע, והכול תלוי בשלום הפנימי.
2. כולם מחפשים דבר אחד [4:01]
שער השלום הוא מן היסודיים ביותר בעבודת ה' ובעבודת האדם בעולם. יש מי שמחפש שמחה, יש מי שמחפש הצלחה, חכמה, אושר, חן בעיני אנשים. אבל האמת שכל בני האדם מחפשים דבר אחד בלבד: שלום.
העשיר מחפש שלום, העני מחפש שלום, החולה והבריא, הילד והזקן. כשיש שלום, גם הקשיים הגדולים נסבלים. וכשאין שלום, חס ושלום, כל הטובות שבעולם לא מצליחות להשביע את הנפש.
והשלום הוא קודם כול בין אדם לעצמו. אחר כך בין איש לאשתו, בין הורים לילדים, בין אחים, בין משפחות, בין שותפים בעסק, בין עובד למעסיק, בין שכנים. יש אמרה שהשכנים הם "הזיווג השני" של האדם: אי אפשר לבחור אותם. קנית דירה, השקעת בה את חייך, ופתאום נפלת על שכן קשה, ואתה נשאר רק עם "ה' ירחם".
לכן כדאי לפרק את הנושא לחלקים, בלי למהר. כשנפתור את הנקודה הזאת מהשורש, "בעיית שלום בית" כבר לא תהיה קיימת, כי היא תטופל מהשורש. כך גם עניינים שבין אדם לחברו, בין הורים לילדים, בין משפחות. השלום הוא מפתח שכל החיים יושבים עליו.
3. מה קורה לאדם בתוך עצמו [7:02]
שמחה ועצב הן נקודות פנימיות שיושבות על שלום. תחשבו על אדם שנפל, למשל בניסיון קשה. אף אחד לא ראה שנפל, אבל בינו לבין עצמו הוא יודע. מה קורה בלב? מרירות. ואפילו אם דקה אחר כך יתקשרו ויבשרו לו שזכה במאתיים מיליון דולר, הוא יקפוץ משמחה ויישאר חלל שחור בפנים, כי השמחה האמיתית לא יושבת על כסף. גם הצלחה גדולה בפרויקט הכבד ביותר בחייו לא תמלא אותו. זה חוסר שלום עם עצמו.
כאן אנחנו לומדים להכיר את עצמנו, לפגוש את עצמנו. אנשים נוסעים עד סוף העולם "לנקות את הראש". מה צריך לנקות בראש? הראש מלא זהב. הוא פשוט לא יודע איך להגדיר את עצמו. הוא רוצה להגיע לנקודה הפנימית שלו, ושטף החיים לא נותן לו, ולכן הוא מבקש שקט ואוויר.
אדם שזוכה להגיע למקום הפנימי שלו אפשר לקרוא לו "אדם חי". אדם שעושה כל מה שאפשר בעולם ולא מגיע למקום הפנימי הזה, הוא במידה מסוימת "מת מהלך".
כדי להבין: נשים גוף של אדם חי וגוף של אדם מת זה לצד זה, ליד חלון. האחד רואה והשני לא. למת יש עיניים, ידיים ורגליים, ולא חתכו לו כלום. מה חסר לו? נפש. מי רואה? לא העין, אלא הנפש שבעין. מי שומע? הנפש שבאוזן. בתוכנו יש "אני" קטן, נקודה עצמית, ואסור לפספס אותה.
אדם שמחובר למקום הפנימי הזה תמיד שמח. הוא עובר גם את הקשיים הגדולים, אולי לאט יותר, כמו רוכב אופניים בעלייה: אם קשה, סימן שאנחנו בעלייה, ונגיע לפסגה. מי שיודע להתמודד עם ניסיונות מגיע למקומות גבוהים ביותר.
כשנדע לפגוש את עצמנו, נסגור במנעול ובריח את דלת כל הייסורים שבעולם. מפתח המאסטר של הכול נמצא בתוך הנשמה הקדושה שלנו: "נשמה שנתת בי טהורה היא".
אם יבואו אלף אנשים ויספרו שדונלד טראמפ חי בצמצום ובמצב כלכלי קשה מאוד, מי יקבל את זה? זו ליצנות. כך גם מי שיש לו נשמה חצובה מכיסא הכבוד, והיא חלק מהקדוש ברוך הוא: האם הוא יכול להיות מוגבל? כמו שהקב"ה לא מוגבל, גם אנחנו לא. הבעל שם טוב אמר: אין יהודי "לא יכול", יש יהודי "לא רוצה". יהודי הוא כול יכול, בוודאי כשהוא מחובר לאינסוף שבתוכו.
4. למה אין שלום בבית [12:01]
מכאן נבין את המושג "שלום בית". זוג יכול לגור באותו בית שלושים ושלוש שנה כמו שני שכנים, בחדר אחד, במיטות סמוכות, בלי לב ובלי קשר. וזוג אחר חיים ונושמים זה את זה. גם אם יש ביניהם אלפי קילומטרים, הוא יודע בכל רגע מה קורה איתה והיא יודעת מה קורה איתו. לא צריך מצלמה ולא מעקב. יד ימין לא צריכה לעקוב אחרי יד שמאל, זו מציאות אחת. לכן כשיש שלום, גם הקשיים נסבלים.
אין פלא שכל התורה מסתיימת בשלום, כל הברכות נחתמות בשלום, וכל התפילות מסתיימות בשלום: "עושה שלום", ברכת כהנים "וישם לך שלום", וברכת המזון, שעניינה פרנסה, מסתיימת ב"עושה שלום". השלום הוא הכלי הגדול ביותר להחזיק את כל האורות.
מי שפותח עסק ורוצה להצליח: אפשר לשאול אלפיים שאלות, והתשובה בסוף אחת. הנקודה הפנימית שהתחלנו לגעת בה היא ציר מרכזי, אולי המרכזי ביותר, שכל מפתח החיים עומד עליו.
התנא אמר במסכת אבות: "על שלושה דברים העולם עומד: על הדין ועל האמת ועל השלום". רבי עובדיה מברטנורא מפרש: על השלום בין המלכויות ובין אדם לחברו. שנים לא הבנתי איך שלום בין מדינות, בין רוסיה לאירופה, בין סין לטאיוואן, קשור אליי. כיצד אני משפיע על שלום בין מלכויות? נלמד את זה בהמשך, ואחר כך נלמד את השלום בין אדם לחברו. שניהם קשורים באדם עצמו.
לכן נחלק את הנושא לשערים, לחלקים, ונלמד לאט. אולי שבוע, אולי חודש, אבל נגיע לדבר שיבנה לנו קו חיים בריא. מי שמחובר למקום הפנימי הזה הוא אדם איתן, יציב, ברור, חזק, שמח, עמיד ונאמן. בלשון העולם: "גבר", או במילים אחרות, "אפשר לסמוך עליו", "המילה שלו פלדה". זה לא קשור לכסף. הרבה בעלי כסף, המילה שלהם לא שווה, וגסות רוח מנת חלקם. היום נלמד איך מחזיקים את המפתח הזה.
5. מהו שלום [16:02]
קודם כול: מה זה שלום? רוב בני האדם חושבים ששלום פירושו שאין מריבה. "העיקר תעשו שלום, שבו ביחד." נלך לארוחה אצל בדווים, יערכו לך שולחן כמלך, ולפני היציאה ידקרו אותך בגב, כחלק מהאירוח. האם זה שלום? ברור שלא.
אדם יכול לשבת לבד בחדר, בלי לריב עם איש, ולהיות מלא מלחמות. המחשבות נלחמות זו בזו, הרצונות נלחמים זה בזה, הפחדים נלחמים בתקוות, העבר נלחם בעתיד, הגוף נלחם בנשמה. זה לא שלום, זה בדיוק ההפך.
שלום הוא מצב שבו כל חלקי האדם עובדים יחד למען מטרה אחת: המוח, הלב, הגוף, הרצון, הרגש, המעשים, הראייה, השמיעה, הריח, הטעם והמישוש, כולם משרתים אותה מטרה, אותה פעולה. כאן נולד שלום.
כלומר, שלום הוא לא העדר מלחמה. שלום הוא נוכחות של שלמות. "שלום" מלשון "שלם".
6. "שלום בית – שריטה בדיסק" [18:00]
בשיטה שלנו, בלי נדר, בספר "חלב הארץ", "שלום בית זה שריטה בדיסק". את ההגדרה הזאת לא המצאתי: הגעתי אליה מניסיון. עושים מקרה, ועוד מקרה, ועוד אלף, ועוד אלפיים, חמשת אלפים, ויום אחד עושים חתך, כמו שבעל עסק עושה בסוף יום סיכום קופה: מה עשיתי היום, איזה שיעורים, על מה נשאלתי, מה עניתי. אחרי יום ועוד יום ועוד יום מגיעים למסקנה.
לפני שנים בא אליי פסיכולוג מתל אביב והתייעץ איתי בתיק כבד שהגיע לשולחנו. אדם שעושה למען עם ישראל חייבים לכבד אותו, ואני מוסר נפש בשבילו, בלי נדר. אנחנו כלל ישראל, אחד. סיפרתי לו מה המתנות שמקבלים מי שמתעסקים עם כלל ישראל לשם שמיים, ופתאום ירד לו החשק לקבל כסף על העבודה. אמרתי לו: אני לא אומר לך שלא תתפרנס, תתפרנס, אבל אל תעבוד בשביל פרנסה. שים את הלב בכלל ישראל. ה' לא יעזוב אותך.
הבנה כזאת היא של מי שמבין את הנפש. אדם לא חוטא לנפש מסיבה אחת: היחיד שיסבול מחטא לנפש הוא האדם עצמו. מי שמבין את זה, אפילו אחד משבעים שנה לא יהיה לו ויכוח בבית: לא עם אשתו, לא עם הילדים ולא עם האחים. גם אם יקום עליו כדור הארץ, יגיד "הכול טוב, ישתבח שמו", ויתקדם הלאה. מי שמבין את המקום הזה, אם צריך לוותר על מאה מיליון, יוותר ויתקדם, ותראו שהוא לא יפסיד, וזה יחזור אליו פי אלף.
7. השלום נולד בנפש [22:00]
חלק גדול מהמלחמות בגופים ובמדינות נובע מכך ששכחו את מקום השלום. כשאדם מחובר לשלום הפנימי, הגלגל שלו משתנה לטובה. המוח, הלב, הגוף, הרגש, הרצון והמעשה צועדים יחד לאותו כיוון. העין לא נלחמת באוזן, האוזן לא נלחמת באף, הרגש לא נלחם בשכל. כולם משרתים אותה מטרה. ולכן שלום ושלמות הם מאותו שורש.
מכאן נעבור לשער השני: איפה נולד השלום? הוא לא מתחיל ברחוב, לא בבית ולא בזוגיות. הוא מתחיל בנפש האדם, בינו לבין עצמו. לעולם לא יהיה שלום בית אם אדם לא מחובר לעצמו. מי שמכיר את עולמו הפנימי ועושה שלום עם חלקיו, חייו משתנים לטובה, ונפתח לו אפיק חדש, מתוק ונוגע ללב.
הכלל: כל מלחמה חיצונית היא בדרך כלל השתקפות של מלחמה פנימית. מי שלא שלם עם עצמו יתקשה להיות שלם עם אחרים. מי שלא מקבל את עצמו יתקשה לקבל אחרים. מי שלא אוהב את עצמו כראוי יתקשה לאהוב אחרים. לכן מקור השלום הוא בעומק הדעת.
8. מהשטח: כשיש בעיה בשלום בית [25:02]
הרבה פעמים מגיעים אליי זוגות עם בעיית שלום בית, וזה כאב גדול. מסתכלים על ההתאמה ביניהם והיא נראית נדירה, ואי אפשר להבין איך יש כאן בעיה. ואז מתברר שאחד מבני הזוג נושא חוויות מגיל צעיר, מלפני עשרים או שלושים שנה, שגרמו לו ניתוק מעצמו. אני נמנע מלהיכנס לפרטים. כל עוד האדם לא משחרר את זה, הוא לא יוכל לנהל שלום.
פעם בא אליי אדם בקבלת קהל וביקש להתגרש. שאלתי אותו מה הבעיה. הוא טען שהוא לא מוצא חיסרון באשה אלא שהיא לא מתאימה לו, וביקש שאסדר לו גט. אמרתי לו: אני לא עושה גיטין, אני יודע לעשות רק קידושין. בסוף אמרתי לו: בסדר, רק תזכור שעוד שנה וחצי אתה תבוא אליי לחתן אותך בפעם החמישית, אחרי שתעבור ארבעה גירושין בדרך. הוא כמעט התעלף. אמרתי לו: אני לא מקלל, אני רק מודיע לך, כמו שאני מודיע שמחר תזרח השמש. אני לא נביא ולא בן נביא, אבל חכם שמכיר את המסלול יודע מה השלב הבא.
אמרתי לו: לא פתרת את הבעיה, רק הוספת בנזין למדורה. אם אתה רוצה לפתור, בוא נעשה שלוש-ארבע פעולות נכונות, בסבלנות. עשינו מהלך, ואחרי כמה שבועות הוא חזר ובכה כמו תינוק מרוב הכרת טובה. מאז נולדו להם שלושה-ארבעה ילדים. אילו היה הולך למקום אחר, זה לא היה פותר, כי הכול יושב על המקום הפנימי.
גם עיכוב בלידה לא תמיד נובע מבעיה הורמונלית או ברבייה. לפעמים זו תקיעה פנימית. אני עומד לכתוב על זה בהרחבה, בחיבור הנוסף שלי, שלב לפני "ניקוי מרתפי הנפש". זה נושא כבד ועמוק מאוד, מעולם הקבלה והחסידות, ויש בו כדי להחיות מתים. כאן נוגעים בנקודה שציר החיים יושב עליה.
9. חמש שאלות [30:00]
מקום הלידה של השלום הוא בעומק הדעת. כשאדם מבין מי הוא, לשם מה נברא, מה תפקידו, מה שליחותו ומה מתבקש ממנו, דעתו מתיישבת. אז הלב נרגע, והחיים נרגעים. כדאי לרשום את החמש שאלות האלו:
1. מי אני.
2. לשם מה נבראתי.
3. מה תפקידי.
4. מה שליחותי.
5. מה מתבקש ממני.
ואחרי חמשתן, שוב: מי אני.
כשעומדת לפניי אישה שבעלה "ככה וככה", לפעמים היא צודקת, אבל לרוב יש גם בעיה בנקודה פנימית. לא כל בעיה אני מייחס לנקודה פנימית, בוודאי שלא, אבל אי אפשר להתעלם מזה. לעיתים מדובר בחטאות נעורים או בפספוסים של גיל צעיר, בלי לדעת. יש כאן בור פנימי, תהום מלאה באפר, ואין על מה להישען.
10. הכביש שקרס [31:00]
לפני עשרים וחמש שנה בנו כביש עוקף. כשנתיים-שלוש הוא תפקד, ואז יום אחד קרס קטע של מאות מטרים אל תהום בעומק של חמישים או מאה מטר. התברר שהשטח היה פעם מזבלה עירונית. הקבלן הביא שופלים, יישר את הקרקע, ולא החליף את האדמה. האדמה היתה מלאה גזים וחומרים לא בריאים, ויום אחד הגזים השתחררו. בנס לא נפגעה נפש, אבל הכביש היה סגור עשר שנים והושקעו מיליונים כדי לשקם אותו.
למדתי מכאן שיש דברים שאם האדם לא יעשה עם עצמו, אף אחד לא יעשה בשבילו. יש פינות בנפש שרק אנחנו יכולים לעזור בהן לעצמנו. כלל ראשון להצלחה: לא להתבייש לקבל עזרה, כלכלית או נפשית. חשוב להכיר את הנקודה ולדעת שאפשר לקבל עזרה. "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", וצריך ברזל מול ברזל. גם אדם גדול לפעמים צריך מישהו מולו.
11. קורח, ומרדכי המן [33:30]
קראנו בשבוע שעבר על מחלוקת קורח ועדתו. למה "קורח ועדתו" ולא "קורח ומשה"? לקורח היתה בעיה בינו לבין עצמו, ולמשה לא היתה. אף על פי שהם היו גדולים, חכמים ועשירים, זה לא פתר את הבעיות הפנימיות שלהם. משה עבד כל חייו על הנקודה הפנימית. מפתח ההצלחה בחיים נקרא שלום, כי שלום הוא שלמות עם עצמנו.
דוגמה נוספת: מרדכי היהודי. חכמי פרס היו גדולי עולם, אז מה ההבדל ביניהם לבין מרדכי? כולם עשו חשבונות ושיקולי דעת. מרדכי לא חישב: הוא היה מחובר לשלמות הקומה הפנימית שלו, ולא פחד לעמוד לבדו מול העולם. המן, בגדולתו, מולך על מאה עשרים ושבע מדינות, מחזיק את טבעת המלך ועושה כרצונו, וכשהוא רואה את מרדכי, הגלגל שלו מתהפך. מרדכי פשוט לא ראה אותו.
במדרש מסופר שעשרים שנה לפני כן פגש מרדכי את המן במדבר. המן היה ספר שנתקע בלי אוכל ובלי שתייה וכמעט מת מרעב, וביקש ממרדכי אוכל. מרדכי, שה' הראה לו קדימה, אמר שלא יתן לו בחינם. המן, שהיה עני, הסכים למכור את עצמו לעבד. כתבו שטר, ולא היה נייר, אז כתב מרדכי על סוליית הנעל. מאז, בכל פעם שהמן עבר, מרדכי היה מרים את רגלו ומשחק בנעל, כאילו להזכיר: "קניתי אותך". המן היה משתגע. לא הבינו מה הטריגר, ומרדכי לא הקשיב לאף אחד, גם כשכעסו עליו, כי היה לו שלום במקום הפנימי.
וסוף הסיפור: יום אחד באים הביתה אל מרדכי, נוקשים בדלת, ולוקחים את אשתו. אומרים לו שמהיום היא אשתו של המלך. אדם נשוי שישים שנה, ואסתר היתה בת שבעים וחמש כשנלקחה. תחשבו כמה זה קשה.
וכך אישה שנשואה לבעלה בקדושה וטהרה שישים שנה, פתאום נלקחת לארמון של ערל, והרחוב היהודי יושב בשקט. ומרדכי יושב נינוח, כאילו לא קרה דבר. "אנחנו ניפגש", אומר, והיה פוגש אותה בקשר סודי. אמצעי היה דניאל, מגדולי השרים של בבל, שהיה שישים שנה בשלטון, והוא שימש חוליה בין אסתר למרדכי. דניאל היה מהנביאים האחרונים. שימו לב: אדם שיש לו שלום במקום הפנימי, שום דבר לא מקפל אותו.
עכשיו אני מציג לכם מצב ואתם הדיינים: מיהו אדם חזק? מי שיש לו שרירים? מי ששובר לבנים? מה גורם לאדם להיות חזק? שלמות בקומה הפנימית. זה מפתח המאסטר של החיים: זוגיות מצליחה או כושלת, עסק מצליח או נכשל, שלום בין שכנים או חוסר שלום, התשובה אחת.
12. חמישה רבדים של שלום [41:31]
אפשר להתחיל לקלף את שערי השלום, ובקצרה. התמצית כאן שווה הרבה: כשהסימון יורד למקום הנכון, כל הוויכוחים והבעיות הופכים להיסטוריה.
הרובד הראשון: שלום עם הבורא. זה שורש כל השלום. כל עוד האדם מרגיש שהעולם מתנהל במקרה, חייו מלאי פחד וחרדה: כל תנודה, כל נזלת או שפעת, כל "אולי יפטרו אותי". כל עוד האדם חושב שהוא מנהל את העולם, החיים מלאי לחץ. כשיהודי יודע שהקב"ה מנהיג הכול בחוכמה ובאהבה, נולד שלום. הוא מפסיק להילחם במציאות, מפסיק להתפרץ על כל מאורע, מפסיק לשאול "למה זה קרה לי", ומתחיל לשאול "מה אני צריך ללמוד מזה". זה מעבר ממלחמה לאמונה, ומכאן נולד שלום.
השער הרביעי: שלום עם הנשמה. אחת הטרגדיות הגדולות של דורנו היא שאנשים רבים חיים רחוק מעצמם. קל להתלונן על החרדים, על המדינה ועל כולם, אבל שורש הסבל בהרבה תחומים הוא ריחוק מהעצמי. הם יודעים הכול על העולם ומעט מאוד על עצמם. הם יודעים מה חושבים עליהם, אבל לא מי הם באמת. הם יודעים מה הם רוצים להשיג, ולא לשם מה הם חיים. כשהאדם מתרחק מנשמתו הוא נעשה זר לעצמו, ואין לו שלום. יש בחייו שתי רשויות נפרדות באותה כתובת. השלום מתחיל כשאדם מתחיל להקשיב לקול הפנימי שהקב"ה שתל בתוכו. השלום הוא לא מוצר שקונים בבית מרקחת או בבורסה. הוא נקנה בהתוודעות למקום הפנימי.
השער החמישי: שלום בין המוח והלב. זה אחד ממוקדי המלחמה הגדולים בחיים, ומי שמחזיק אותו תמיד שמח. זה עמוק, אבל אפשר לומר בשפה פשוטה, וגם ילד בכיתה ב' יכול להכיל. המוח אומר אמת, הלב רוצה תענוג. המוח מבין היגיון ורואה את העתיד. הלב מתאווה ואומר: "עזוב אותך ממחר, תן לי לחיות את הרגע". כשאין שלום ביניהם האדם נקרע מבפנים: הוא יודע מה נכון ולא עושה, מבין מה טוב ולא מצליח לרצות. לכן נאמר "וידעת היום והשבות אל לבבך": "וידעת" היא ידיעה במוח, "והשבות" הוא הכנסה אל הלב. מי שיודע לגשר על הפער הזה יכול להיות עשיר, להחזיק כל סכום בעולם ולא להתבלבל, בין אם הוא מחזיק מאה אלף דולר או מאה מיליון. ומי שלא גישר על הפער, כל דולר מיותר יבלבל אותו ויטריף אותו.
13. ג' בתמוז: הרבי מליובאוויטש ויהושע בן נון [47:30]
זה מתאים מאוד לשבוע הזה, שבו חל יום ההילולה של הרבי מליובאוויטש. בעיניי זו דמות יחידה, מאז בריאת העולם. אדם שחצה נהרות, ימים ואולי את כל המוסכמות, ויצר מציאות מדהימה, בשכל חד מאוד ובלב ורגש בלי סוף, והכול יחד במקום אחד.
גם משה רבנו, ששלט ביד רמה בכל עם ישראל: כתוב בזוהר שמחנה ישראל היה שתים עשרה מיל על שתים עשרה מיל, סדר מדויק, כל שבט בקוביה, דגלים משולשים ומחנה שכינה באמצע, ובכל סדר הנסיעה והחנייה. אבל הרבי הניע את כל העולם: כל מקום שנטע בו שתיל, צמח. אם היו אומרים לפני ארבעים שנה לשלוח שליחים לסין ולטאיוואן, היו אומרים: "אתה נורמלי?". ידיד נפש שלי, שליח של הרבי באפריקה כבר שישים שנה, סיפר לי על הימים הראשונים. אפריקה היתה חור נידח, ובשנת 2026 עדיין חור, כשהעולם התקדם מאתיים אלף צעדים. איך שרדו? ואיך אדם אחד יושב ומנהל שתים עשרה מדינות? בטלפון אחד הוא דואג שספינות של בשר כשר יכנסו וייפרשו לחנויות, בטלפון שני לבתי כנסת, למקוואות ולחינוך, ובטלפון נוסף הוא מדבר עם נשיא. אדם אחד עשה מה שלא עשו רבבות לפניו.
הרבי נפטר בג' בתמוז. ג' בתמוז הוא יום היסטורי: בו יהושע בן נון עצר את השמש והירח. יהושע נלחם במלחמת מצווה בכיבוש הארץ, ויום שישי אחר הצהריים, שעה וחצי לפני השקיעה, הוא אומר: לא מתאים לנו לחלל שבת, אבל המלחמה חשובה. "שמש בגבעון דום, וירח בעמק איילון". ראיתם אדם מאז בריאת העולם שמסוגל להעמיד שמש וירח? עצור היום כביש אחד, והמדינה כולה מתבלבלת. ויהושע עצר את השמש והירח לשלושים ושש שעות.
בואו נוריד את זה לפס המעשי: תראו כמה אדם יכול לעשות כשהוא מחובר למקום הפנימי שלו. עד אתמול התורה אומרת על יהושע "נער לא ימיש מתוך האוהל". והנער הזה היה בן תשעים ושש כשמשה נפטר.
כשהיה בן תשעים ושש הוא נקרא "נער". כשאדם מחובר לנקודה הפנימית, הגיל לא קובע. יהושע עצר את השמש מיום שישי אחר הצהריים: שתים עשרה שעות עד חצות, עד שבת בבוקר עשרים וארבע, עד שבת אחר הצהריים שלושים ושש, ועד יום ראשון בבוקר, ורק אז שחרר את השמש והירח. הוא עצר את כל גלגל כדור הארץ כדי שלא תיפגע שבת אחת. לפעמים אדם חושב "ביטחון זה ביטחון, הכול טוב", אבל שבת היא מעל הכול. לא כדאי לפגוע בה.
14. חזרה אל המוח והלב [56:04]
וחוזרים אל "וידעת היום והשבות אל לבבך". זה אחד ממוקדי המלחמה הגדולים בחיים. המוח הוא הגיוני. אומרים: בעסקים צריך מוח, ובבית צריך לב. בבית צריך שני גרם שכל ותשעים ושמונה גרם לב, ובעסק תשעים ושמונה שכל ושני גרם לב, וביחד משלימים. המוח אומר אמת והיגיון, והלב רוצה תענוג. לא מספיק לדעת. צריך להשיב את הידיעה אל הלב, שהלב יסכים למה שהמוח יודע. אז מתחיל שלום. זה הרובד החמישי של השלום.
יש מצבים שבהם אדם עמוס רגשית, ובצדק, ובלתי נמנע שיהיו כמה פיצוצים בדרך. לכן יש ימים שמותר להישאר בבית: לפעמים לא מרגישים טוב בגוף, ולפעמים בנפש.
15. השער השישי: שלום בין הגוף לנפש [58:31]
הגוף מבקש נוחות, והנפש מבקשת משמעות. הגוף מבקש שינה, והנפש מבקשת קדושה. הגוף מבקש לקבל, והנפש מבקשת לתת. כשהגוף מנהיג לבדו את הספינה בלי להתחשב בנפש, הנפש נחנקת ונוצר פער, תהום פנימית, מרירות פנימית. אדם יכול להרוויח מאה מיליון, להיות נשוי לאישה הנפלאה ביותר שאוהבת אותו אהבת אמת, לבלות במסעדות, בנופש ובחלומות, ולא להיות טוב לו. זה לא "לא טוב" חיצוני אלא פנימי, פער בין הרצוי למצוי.
ומנגד יש אדם פשוט, אומן, שמאוד שמח במקומו. הוא גנן ועושה גינה יפה, או נגר ועושה יצירת מופת, וכל ארון ודלת שהוא מכין משמחים אותו. טוב לו. מאיפה זה נובע? מזיווג של שני כוחות, הגוף והנפש, ששניהם מחוברים למטרה. הגוף צריך פרנסה, והנפש צריכה שליחות. לכן בכל מקצוע, לפני שנכנסים אליו צריך להתחבר לשליחות. למשל מי שבונה בארץ ישראל: הוא מקיים מצוות עשה לישב את ארץ ישראל, ולבנות בתים בארץ. ומי שקונה בית בעיר מעורבת ומיישב בו יהודים, זה גאולה. ברגע שמחוברים לשליחות, הנפש קיבלה מענה, ועכשיו גם הגוף נותן מענה, וביחד נוצר שלום.
ומצד שני, כשהנפש מתעלמת מהגוף, הגוף מתמרד. תחשבו על בעל שבשבוע עמוס יצא מוקדם וחזר בשעות קטנות, ובקושי הספיק להתייחס לאשתו. פתאום היא מתפוצצת: "אני אחרונה בתור". אי אפשר ליצור חיץ בין הגוף לנפש. אם היא אמונה על חלק הגוף, אתה אמון על חלק הנפש, וצריך לתחזק את המערכת כל יום.
16. למה רצה ה' לגור בתחתונים [65:02]
הקב"ה השתוקק לגור בתחתונים. אילו רצה מלאכים, היה עושה אותנו מעולם היצירה. אילו רצה אותנו גבוהים יותר, היה עושה אותנו מעולם הבריאה, עולם הכיסא. אבל הוא בחר בנו להיות דווקא בתחתית העשייה, במקום הכי נמוך, כדי שנכניס את הקדושה למקומות הנמוכים ביותר.
ספר תורה הוא הדבר הקדוש ביותר, ואנשים משתחווים ומנשקים אותו. ממה הוא עשוי? מיריעות של עור. אתמול כל יריעה כזאת היתה עגל, ואני לא מכיר בריה עבה ומגושמת מעגל. ה' לקח את הדבר העליון ביותר והלביש אותו על המגושם. לפי הגמרא במסכת שבת, התורה היא "חמדה גנוזה" שהיתה גנוזה תשע מאות שבעים וארבעה דורות לפני בריאת העולם, וה' גנז בה את כל סודות היקום. כשרצה לברוא את העולם, כתוב בזוהר, הביט בתורה וברא את העולם. כל המפתחות לכל חלקי היקום נמצאים בתורה, וכל סודות היקום נמצאים בתוך מה שלמדנו היום.
והשלום האמיתי הוא שהגוף נעשה מרכבה לנשמה. נקדש את המקום הנמוך: האכילה היא עבודת קודש, נברך בתחילתה ובסופה בכוונה. בספר החינוך נאמר שמי שמברך ברכת המזון מתוך סידור, מילה במילה, תהיה לו פרנסה בשפע, לא ישלטו עליו חרון אף וקנאה. אכילה לעבודת ה', שינה לעבודת ה', פרנסה לעבודת ה'. כך כתב מרן בשולחן ערוך (אורח חיים רל"ב): "בכל מעשיך תהיה כוונתך לשם שמיים", לא לשם הנאת הגוף.
17. "אני מתחתן היום" [69:32]
סיפר לנו פעם ידיד נפשנו על הגאון הצדיק רבי צמח מזוז, ראש ישיבה בירושלים. בא אליו חתן ביום החופה וביקש ברכה. אמר לו הרב: "יהי רצון שתהיה מאושר". החתן חזר ואמר: "הרב, אני מתחתן היום", וחזר על כך חמש פעמים. חשב הרב: הוא לא שומע? וההוא ביקש עוד ברכה. הבין הרב שהוא תלמיד חכם, וגם שהוא מבקש הרבה יותר. אמר לו: "בוא, שמע. אדם שאין לו פרנסה, נקרא מאושר? לא. אדם שאין לו שלום בבית, נקרא מאושר? לא. אדם שסובל מרדיפה עצמית, אדם שאין לו ילדים, אדם שאין לו בית, נקרא מאושר? לא."
אמר לו הרב: מה אמרתי לך? "שתהיה מאושר" היא מילה אחת שיש בה הכול. תחליף אותה במילה "שלום פנימי", שהוא מפתח להכול. איזה כיף לכם שאתם חיים ליד הבאר ושותים ממנה, וכמה מסכנים אלה שחיים ליד הבאר ולא שותים ממנה. כל ריב, מחלוקת וקרע בין שניים נובעים מחוסר שלום פנימי.
השלום האמיתי הוא כשהגוף נעשה מרכבה לנשמה, וגם האכילה, השתייה, השינה, הפרנסה וענייני הגוף כולם לעבודתו יתברך. לא משנה כמה כסף יש, אלא כמה ברכה יש בו. לפעמים סכום לא גדול, אבל יש בו ברכה והוא לא נגמר, ולפעמים סכום ענק ואין בו ברכה, ונעלם.
לפני חצי שנה בא אליי אדם לקבלת קהל וביקש ברכה לפרנסה. אמרתי לו: "אני לא מכיר אותך, אבל העיניים שלך אומרות שיש לך המון פרנסה". הוא אמר: "אולי". שאלתי: "למה אולי?" הוא סיפר שלפני שלושה חודשים עשה עסקה של מאה ושלושים מיליון, ו"נגמר". אמרתי לו: אפילו אם היית אוכל עופות מזהב, אי אפשר לגמור מאה ושלושים מיליון בשלושה חודשים. הוא נשאר באותו בור. עשה, ואין ברכה. ואדם אחר עשה פחות, ושמח, וזכה להחיות לבבות ונפשות. על מה זה עומד? שלום פנימי.
אומר האדמו"ר הזקן, בעל התניא: הגוף נעשה עבד לנשמה. כאן אפשר להתחיל לגשר על כל הפערים.
18. השער השביעי: שלום עם העבר [74:32]
אחרי שהגענו לכאן נכנסים לשער עדין מאוד: שלום עם העבר. אחד המקומות הקשים בעולם, ובעיניי הוא לא קשה כשמבינים את העבודה, אבל צריך ריכוז, ומעל הכול סייעתא דשמיא. אנשים רבים חיים שנים בתוך "אתמול". הם נושאים בתוכם זיכרונות, פגיעות, כישלונות ואכזבות, והעבר נעשה בית כלא פרטי. השלום לא מתאפשר כשאדם קשור בהזיקים של אתמול.
אין הכוונה לשכוח. אסור לשכוח שום פרט, אבל צריך לרפא. ואני אוסיף משפט משלי: לא פגשתי אדם בלי פצעים מהעבר. לא יודע כמה אנשים פגשתי, נניח שלושה מיליון, ולא פגשתי אחד כזה, ואם יגידו לי שיש, אני לא אאמין. ההבדל הוא בסוג הפצעים ובגודלם, ובשאלה אם הם כבר נעשו נמק. אין אדם בלי עבר, גם הגדולים ביותר, כל אחד לפי מדרגתו.
לכן בתפיסת עולמי אני לא נלחץ משום דבר. אני יכול להיות קשה עם אדם בשיחה מסוימת, כי אני יודע שאם לא אהיה קשה איתו, הוא ייפול בדבר אחר. אין לי אינטרס, אני לא מתפרנס מזה. אבל תפיסת העולם שלי עליו היא אלף אחוז חיובית. מעולם לא הסתכלתי על אדם במבט שלילי. גם אם אחפש, בתוך השלילי אמצא מאה נקודות זכות. בפרט בדור שלנו, שעומד בניסיונות שאף דור לא התנסה בהם. אם משווים לדור המבול, הדור שלנו עבר אותו פי מאתיים אלף. לא היה דור שבו הכול זמין ונגיש כמו בדור שלנו, ועדיין, תשעים ושבעה אחוז לא נופלים. גם מי שנופל, בתשעים ושבע פעמים הוא לא נופל. צריך לעזור לו לתקן. לכן אסור להיות קשורים בהזיקים של אתמול.
זה שורש המחלוקת ושורש העדר שלום בית: העדר שלום בין האדם לעצמו. לפעמים זה מסתתר בלבוש של תשובה, שעושים כל היום "תשובה, תשובה", ולא בטוח שזה נכון.
(בדרך הרחבתי קצת בשאלה מדוע הגוף של האדם היום חלש יותר מגופם של אנשים לפני שמונה מאות שנה, והזכרתי את דברי הרמב"ם על דרכי הבריאות ואת הנושא של "וסת קבועה" בהלכות נידה. הנקודה: העולם נחלש, והטבעים השתנו.)
אבל גם בעבר, אין הכוונה למחוק. אומר אבא הרב עליו השלום: אני לא מתעלם מהעבר, אני ניגש אליו נכון. לא לשכוח אלא לרפא, לא למחוק אלא להאיר. העבר והקשיים שעברנו הם הסולם ליום מחר. אם הסולם הזה העלה אותך עשר קומות והורדתי אותו, איך תרד? לכן לא נכון למחוק את העבר. צריך לתקן אותו: לקחת את הכאב ולהפוך אותו לחוכמה, את הנפילה למדרגה, את החושך לנר. זה נקרא שלום עם העבר.
19. השער השמיני: שלום עם ההווה [85:03]
יש אנשים שחיים באתמול, יש שחיים במחר, ומעטים חיים בהווה. הסיסמה של עולם הנפש, הקבלה והחסידות: "אני כאן עכשיו". כדאי לאמץ אותה כקוד. "אין הדבר תלוי אלא בי, כאן ולא במקום אחר, עכשיו ולא בזמן אחר." אלה שלושת הבריחות של היצר הרע: לא אני אלא מישהו אחר, לא כאן אלא במקום אחר, לא עכשיו אלא בזמן אחר. מי שאומר "אבוא בערב" בדרך כלל יבוא כשיגיע לו החבל לצוואר. ואז הרב בוחר אם לעזור או לא, כי בשמיים נותנים לרב בחירה.
(בקטע הזה מדובר בקצרה על כך שלפעמים אדם חוזר לחיים ולפעמים לא, ושיש לה' חשבון, ומשובחת ההתמדה של השומעים בשיעור שבועי, שתעמוד להם ביום הדין.)
השלום נמצא במקום שבו האדם פוגש את רצון ה' ברגע הזה, כאן ועכשיו, בלי געגוע לעבר. "אין רוורס בתפיסת החיים שלי. אני מסתכל רק קדימה, במקום חמישה הילוכים, עשרה הילוכים קדימה. לחזור לאתמול זה חיסרון." בחיים יש פרקים רבים, ולכל פרק יש משמעות וכוח וסיבה. כל רגע אדם חי באמונה שה' שם אותו במקום הכי טוב. תיהנה מהרגע הזה ותשמח בו, גם אם יש דברים שאתה לא מבין.
20. השער התשיעי: שלום בית [90:00]
היינו צריכים לעבור שמונה שערים כדי להגיע לשער התשיעי. הבית הוא המעבדה הגדולה ביותר של השלום. שם נבחנת האמונה, הענווה, הסבלנות והאהבה. פתאום יש הערה, או משפט שמצלצל כמו דלי מים קרים, וחץ בלב. אתה אומר "היא לא דיברה אליי", וקצת נפגעה הענווה. הבית הוא מיקסר גדול.
שלום בית לא מתחיל כשבני זוג מסכימים על הכול. שלום בית אמיתי מתחיל כשבני זוג מכבדים זה את זה גם כשהם לא מסכימים. אתה חושב אחרת ממנה והיא חושבת אחרת ממך, ואתם מכבדים את הרצון והצורך של השני. יש שבעים פנים לתורה. למה אם אני לא חושב כמוך אני נגדך? זו אותה הסיבה שמלח וסוכר, שני תבלינים הפוכים, מתאימים ביחד באוכל. בני זוג זהים לגמרי הם חיים משעממים. החיסרון שלך הוא היתרון שלה, ולהפך. יש איש שהמטבח הוא חייו, ויש אישה שהמטבח הוא הדבר שהכי מגעיל אותה. אם הבית ירוץ אחרי חומר, לא יהיה שלום. צריך לכבד אותו במקום שלה ולדעת לגשר על הפערים.
(בדרך מסופר על הביקורת שהייתה כשהתחילה הסדרה "מסילות אל הנפש", ועל כך שהיא מתפרסמת היום במאה וחמישים מדינות ובשפות רבות, ושמה שחסר בדור שלנו הוא דרך גישה נכונה לעולם הפנימי, בלי לפצוע, ועם כבוד לכל אדם.)
הבית הוא מעבדה של שלום, ושם שתי הנפשות מתאחדות לאחת. שלום בית נבנה משלושה יסודות: כבוד, הקשבה, ויתור. ראשי התיבות: כ-ה-ו, ביחד גימטריה שלושים ואחת, "אל", שם ה' שמאיר במידת החסד. בית שיש בו את שלושת המרכיבים האלה, שם אל מאיר בו תמיד, ואיפה ששם אל מאיר אין דין, רק ברכה, שמחה ושלווה.
הדבר הקשה ביותר בדור שלנו הוא הקשבה. אנשים לא צריכים עצה, כל אדם יודע הכול. אין לנו מושג כמה חכמה ועוצמה יש בכל אדם. מה חסר? מי שיקשיב. הרפואה כולה היא הקשבה וכבוד. וכבוד שייך לנשמה ולא לגוף: הכיסא של הקב"ה נקרא "כיסא הכבוד".
21. השער העשירי: שלום עם הילדים [98:01]
ילד לא זקוק רק למזון ולביגוד. הוא זקוק למקום: שיראו אותו, ישמעו אותו ויאמינו בו. ילד שגדל בבית שיש בו שלום צומח בביטחון, וכשהמקום הזה נפגע, חס ושלום, זה מסוכן מאוד. מה שדיברנו היום הם ראשי פרקים בלבד.
22. סיכום: מהו שלום [98:31]
למדנו היום פרק גדול. "קניין תורה: מעמידו על השלום" הוא לא רק מצב שאין בו מריבה, אלא מצב שכל חלק עומד במקומו, מכיר את הגבול, מכבד את חברו ומצטרף לבניין אחד. העין, האוזן, האף, הפה, היד, הרגל, הלב והמוח לא רבים ולא חולקים, אלא משלימים זה את זה לגוף אחד עם מאתיים ארבעים ושמונה איברים. זה שלום: סדר פנימי.
שלום הוא כשהמוח מאיר ללב והלב לא מורד במוח. כשהרצון העליון של הנשמה מנהיג את כוחות הגוף, ולא הגוף גורר את הנשמה. כשהאדם לא בורח מעצמו, לא שונא את מקומו, לא מקנא בשליחות של חברו ולא חי בתחושת מלחמה עם העולם.
איפה השלום יושב? שורשו בדעת, לא רק בשכל. "וידע אדם את חוה אשתו" – החיבור לא מתחיל בגוף, אלא בדעת. לכן בני תורה לא מתחילים בגוף. הגוף הוא השלמת הקשר, סוף המהלך. זוג שמתחיל בגוף מוכרח להיכשל. מתחילים בהיכרות, מוח ודעת, בקשר ובאמון, ובתיאום ציפיות, לאט לאט. לכן יש שלב פגישות, שלב אירוסין, שלב נישואין, ואחרי החופה והקידושין הם הופכים למציאות אחת. והידיעה צריכה לרדת מהמוח אל הלב: "וידעת היום והשבות אל לבבך", ושם נולד השלום.
ושורש השלום בנפש הוא ההכנעה לפני רצון ה'. כשאדם מקבל שיש לו מקום, שליחות, דרך, ניסיון ותפקיד מן השמיים, מתחיל שלום. הוא מפסיק להילחם בחיים שלו. הוא מפסיק לשאול "למה אני לא כמו פלוני, למה אין לי הכלים של פלוני". נהג של חברה שצריך להיות שישה עשר שעות בכביש לא מקבלים לו אופניים, אלא רכב חזק, כדי שיוכל לנסוע בלי להתעייף ולבצע את שליחותו. כל אחד מקבל את הכלים שמתאימים לשליחות שלו.
כל אחד מקבל את הכלים שמתאימים לשליחות שלו. מי שחי שתים עשרה או ארבע עשרה שעות בכביש, כמוני, עושה מאה אלף קילומטר בשנה, והרכב שלו צריך להיות מתאים. כך גם בנפש. השלום מתחיל כשאדם מפסיק להילחם בחיים שלו ומפסיק לשאול "למה אני לא פלוני?". כי אתה לא פלוני, ואתה גם לא תהיה פלוני. אם קוראים לך יהודה, אתה לא תהיה שלמה. אתה תהיה מי שאתה.
23. שורש הסבל: פיזור פנימי [102:31]
מה גורם לאנשים לסבול מחוסר שלום? שורש הסבל הוא פיזור פנימי. אדם רוצה דבר אחד, חושב דבר שני, מרגיש דבר שלישי, עושה דבר רביעי, מתפלל דבר חמישי. הגוף מושך לכאן, הלב לכאן, הדמיון לכאן, הכבוד לכאן והפחד לכאן. הנשמה עומדת באמצע, מנותקת מהכול, ובוכה. לכן האדם עייף גם כשלא עבד הרבה. הוא לא עייף מריבוי העבודה, אלא מהמלחמה הפנימית. זה אולי הקטע העמוק ביותר בשיעור. כדאי לכתוב אותו ולחיות אותו, כדי שביום שתפגשו את עצמכם תדעו איך לצאת מזה.
24. קנאה [105:00]
שורש גדול נוסף לחוסר שלום הוא קנאה. הגמרא במסכת שבת עומדת על כך. הקנאה אומרת לאדם: "המקום שלך קטן, מי אתה בכלל, האור שלך לא מספיק, השליחות שלך לא חשובה". מכאן נולדת מחלוקת. מי שאינו בשלום עם מקומו לא יכול להיות בשלום עם האור של חברו. האור של החבר נראה לו כאיום, וההצלחה של החבר נראית לו כהפסד. אז אפילו אמת יכולה לצאת מפיו, אבל היא אמת מעורבת בקנאה, והאמת הזאת לא בונה אלא שורפת.
לכן אדם שמחובר למקום הפנימי שלו הוא אדם שמח. הוא יהיה בלי שקל ויהיה שמח, ומחר גם אם יחזיק מיליארד ישאר אותו אדם שמח: אותו גוף, אותו לב, אותה נפש.
25. סיום ואיחולים [106:30]
קיבלנו כאן עשרה שערים על השלום. אנחנו בשנה השלישית של "קניינֵי תורה", ופתאום מגלים שלום בבית, שלום בעסק, שלום בעולם הפנימי. כדאי לשמוע את השיעור שוב. בשבוע הבא נעשה את הצעד השני, ואחריו את השלישי, ונראה מה ה' רוצה.
כותרת לשבוע הבא, אם ה' ירצה: "המסע אל האוצר שכל העולם מחפש". יש מי שמחפש כסף, כבוד, הצלחה, חוכמה וכוח, אבל בעומק כולם מחפשים מילה אחת: שלום. ובמידה מסוימת, כל חולי יושב על חוסר שלום פנימי. לכן אם רוצים לרפא, צריך לגעת בנקודה הזאת בנפש, לפני שרצים ספורט בבוקר על הכביש העוקף עם אוזניות. צריך להקשיב לנעימה הפנימית שלנו, להתחבר אליה, ולראות איך הקב"ה מחכה לנו בכל פינה ומחייך אלינו, גם בפינה הקשה והכואבת, ואומר לנו "כל הכבוד".
זכותם של יוסף הצדיק, ושל רבי נחמן מהורודנקה ושל הרבי מליובאוויטש תגן עלינו. ברכה לציבור: שיפקדו אלה שזקוקים לכך, שיזכו לזיווג טוב אלה שהגיעו לפרקם, ושיהיה לכל אחד מה שחסר לו: פרנסה בברכה, ישוב הדעת, ושמחת חיים שהיא "קולה פנימית" ולא וויסקי. "בלי שלום אין כלום."
ופרט אחרון: מהרגע הזה, ראש חודש תמוז, יש תשעים יום עד ראש השנה. מוטב שנהיה החלוצים שמתחילים עכשיו בעבודת התשובה. מהי תשובה? שלום: לקחת את העבר, ההווה והעתיד, לצרף את הכול למקום אחד, לרפא כל פצע ולתקן כל דבר, כדי שהאור של העבר והעתיד יאיר מההווה הזה לעד ולנצח.
הנוסח נכתב מתוך תמלול אוטומטי של השיעור, ולא הוגה על ידי הרב.
קישור לשיעור:
