בס"ד

מה אם יש סיבה אחת שעומדת מאחורי רוב הבעיות בחיים שלנו?

בשיעור מרתק ומחזק של הרב ישראל אברג'ל שליט"א, "מעמידו על השלום", תגלו איך הברית יוצרת שלום ומבטלת פירוד: בתוך הלב, בבית, בזוגיות ובחינוך הילדים.

כדאי להקשיב, וכדאי עוד יותר לשתף עם מי שאתם אוהבים. כי שלום בבית מתחיל במילה אחת טובה.

מחכים לכם כאן: השיעור המלא, חוברת מסודרת להדפסה, אינפוגרפיקה מסכמת וכרטיסי מחשבה יפים. כניסה לשיעור והתחלת שלום 💛

בס"ד

שלום בבית ובנפש: ברית וחיבור

על פי שיעורו של

הרב ישראל אברג'ל שליט"א

הנוסח המלא של השיעור

קניינֵי תורה, שיעור 108: "מעמידו על השלום" (חלק ב')

1. פתיחה: שבת ותשובה, ומה למדנו בשבוע שעבר [0:06]

בגימטריה של השעה: "שבע ושתי דקות" הוא 702, כמניין "שבת". אם מוסיפים 11, מגיעים ל-713, כמניין "תשובה". "צריך דרך השעון להבין הכל". אחרי ברכה לקהל שמתמיד מדי שבוע, חוזרים על הנושא.

בשבוע שעבר נכנסנו לנושא גדול מאוד: "קניין תורה – מעמידו על השלום". הסברנו מהו שלום, שאלנו כמה שאלות, ועברנו על עשרה שערים בנפש, כלומר עשרה שלבים שאדם עובר. כמעט כל מפתחות החיים נמצאים בנושא הזה.

2. כולם מחפשים שלום [2:05]

שלום הוא אוצר שכל העולם מחפש. יש מי שמחפש כסף, יש מי שמחפש כבוד, הצלחה, חוכמה או כוח. כשמנתחים לעומק, כולם מחפשים שלום. אדם טועה לחשוב שאם יהיה לו הרבה כסף יהיה לו רגוע יותר, או שהצלחה תיתן לו רגיעה, או שהערכה מהסביבה תעשה לו טוב.

אבל אחרי מסכת חיים שלמה אדם מבין שיש הרבה מעבר לזה. שלום הוא לא דבר שמוצאים. שלום הוא דבר שבונים. כך גם זוגיות בבית: היא דבר שבונים.

3. שלום הוא לא היעדר מריבות [3:30]

הרבה אנשים חושבים ששלום פירושו שאין מריבות. האמת עמוקה יותר. אפשר לשבת לבד על אי בודד, ואז אין עם מי לריב, ובכל זאת האדם מלא מלחמות: בין השכל לרגש, בין המוח ללב, בין הגוף לנשמה, בין הרצוי למצוי, בין העבר לעתיד, בין פחד לאמונה. זו רשימה של מלחמות על גבי מלחמות.

לכן שלום הוא לא העדר מלחמה. גם שלום בית אינו אומר שאין מריבות בבית.

4. הגוף כמשל לשלום [4:33]

גוף בריא הוא הדוגמה. העין לא מקנאה באוזן. המוח לא מקנא בלב. הלב לא מקנא בידיים וברגליים, והידיים והרגליים לא מקנאות בעור. הגידים לא מקנאים בבשר, הבשר לא מקנא בעצמות, והלב לא מקנא בריאות. כולם ביחד משרתים את אותה מטרה.

המילה "שלום" נגזרת מלשון שלמות. כשכל הכוחות נמצאים במקום הנכון שלהם, נוצרת הרמוניה פנימית, חיבור פנימי. זו נקודת המפתח של השלום.

5. השלום הראשון: עם הקדוש ברוך הוא [5:32]

שורש השלום הוא השלום של האדם עם הקדוש ברוך הוא. כל עוד אדם חושב שהוא מנהל את העולם, הוא חי בלחץ, וכל דבר שלא הולך לפי התוכנית שלו יכול לשבור אותו. כל עוד הוא חושב שהכול תלוי בו, הוא חי בפחד: מה יהיה, איך יהיה.

כשהאדם מבין שכל צעד בחייו בא מהקדוש ברוך הוא, ושיש השגחה פרטית שמנהלת כל שלב, הגישה משתנה לגמרי. הוא מפסיק להתלונן, או שאינו מתחיל בכלל. הוא גם לא שואל "למה" ו"כמה". הוא שואל מה הקדוש ברוך הוא מבקש ללמד אותו, ואיפה הוא פוגש אותו כאן. משם מתחיל השקט הפנימי, ומשם מתחיל השלום.

6. ברית: המילה שקרובה לשלום [7:02]

לפני שנכנסים לשלום עם הסביבה ועם האדם עצמו, צריך הגדרה עמוקה יותר. אחרי ימים של מחשבה, כאן נמצא המפתח של הדור. אם צריך מילה כמעט נרדפת לשלום, זו המילה ברית.

הברית הראשונה היא בין הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו. גם בני זוג שמתחתנים כורתים ברית. ברית אינה רק מצווה מן העבר, היא מהלך בנפש: כל אחד מקריב משהו מעצמו למען הקשר.

7. ברית אינה חוזה [8:31]

הרבה חושבים שברית היא התחייבות. זה נכון, אבל זו רק הקליפה החיצונית. ברית אינה הסכם ואינה חוזה. חוזה מכר, חוזה שכירות וחוזה חכירה אפשר לבטל, והתחייבות אפשר לשנות. ברית היא דבר אחר לגמרי.

ברית היא קשר שאינו בנוי על תועלת, על רווח, על תנאים או על אינטרסים. לכן השם אומר לאברהם וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ (בראשית יז, ז), ולא "אני מקים את ההסכם". ברית היא מציאות שבה כל אחד מקריב משהו מעצמו למען השני, ומצד שני יש בה אפס רווחים ואפס אינטרסים.

8. נישואין לשם נוי או לשם ממון [10:03]

מכאן לבית היהודי. הגמרא אומרת על מי שנושא אישה לשם נוי, כי היא יפה, או לשם ממון, כי היא עשירה ואבא שלה בנה לה דירה ועסק, שלא יהיו לו בנים ראויים. אפשר לחיות כך ולהביא ילדים, אבל הם יצטרכו אחר כך להוציא הרבה כסף כדי לטפל במה שנהרס.

למה? כי הגישה לנישואין שגויה מהיסוד. זו לא ברית, זה עסק.

9. פגם הברית: כך נפגם הלב [11:05]

מהו פגם הברית? פגם השלום. אֵין־שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי (תהלים לח, ד), כלומר החטא פוגע בשלום הפנימי.

דימוי: אם כותבים משפט אחד נקי ומסודר, הכתב קריא. אם חוזרים וכותבים את אותן המילים שוב ושוב על אותו מקום, מקבלים קשקוש, ובסוף חורים בדף. כך גם אדם שחוטא וחוזר על החטא: נוצר בנפש חריץ, ובלשון פשוטה "רושם רע". זה כמו יבלת בלב.

10. קוראים את הנפש שמאחורי הכתב [12:31]

משל על מכתבים: אני קורא לא רק את המילים אלא את הנפש שכתבה אותן. אדם שעצר לפני שכתב מכתב, נטל ידיים, התכונן, התיישב ליד שולחן מסודר וכתב מכל לבו, מורגש בכתב. ואדם שכתב מתוך בלבול אחר. מי שלא יודע לקרוא את הנפש שכותבת, אינו יודע לקרוא באמת.

יש לי מזכיר אישי שהעולם לא מכיר, אבל הוא היד הימנית שלי בכל המכתבים. הוא יודע את הקודים שלי, ואני מדבר איתו רק בקודים. גם מי שיושב לידנו לא מבין שום מילה, וכך אני שומר על הפרטיות של כל אדם. הוא טכנולוגי ואני לא טכנולוגי, והוא מבין אותי היטב. לפעמים אני אומר לו: "תקרא מה כתוב", כי אני לא יודע לקרוא. לפעמים בארבע שורות מכניסים שמונה עשר דברים, וזה לא מפריע לי: אני רואה את הנפש מעורבת בכתב.

11. ברית היא קשר שלא נותק [14:30]

אדם שחוטא וחוזר על כך נוצר בנפשו רושם רע. מול זה, השם אומר לאברהם זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם (בראשית יז, י). ברית היא קשר שאינו מתנתק, קשר עמוק ואמיתי שמשקלו לדורות.

לכן בני זוג אמיתיים אינם נפרדים לעולם. גם אחרי מאה ועשרים שנה, כשהאדם הולך לעולמו, הנשמה עולה למעלה. אבל חלק מנשמת הבעל עובר לאשתו ביום החתונה ונשאר בה. המונח הוא "רוחא דשביק בעלה בגבה", הרוח שהבעל השאיר בתוכה. זו הסיבה שאלמנה מדברת עם בעלה כמו שדיברה בחייו, ושחסר לה רק הגוף שלו.

12. ברית ככריתת ברית: שניים הופכים למציאות אחת [17:00]

וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם (בראשית יז, יג). הברית נחקקת בבשר דווקא, כדי ללמד שהקשר הזה עמוק מן השכל, מן הרגש ומן הרצון. הוא נוגע במהות האדם.

המילה היא מלשון "כריתת ברית": שני דברים נפרדים שהופכים למציאות אחת. הוא נולד במקום אחד והיא נולדה במקום אחר, ויום אחד הקדוש ברוך הוא מזווג אותם. לפעמים הם מאותה שכונה, לפעמים משני קצוות העולם. כמו בכריתת ברית הקדומה, שבה עברו בין הבתרים, הרמז הוא ששני הצדדים אינם שתי מציאויות זרות אלא מציאות אחת.

13. כל הבריאה בנויה על ברית [18:31]

הבריאה כולה בנויה על סוד הברית: הברית בין הקדוש ברוך הוא לעולמות, בין הנשמה לגוף, בין איש לאשתו, בין עם ישראל לתורה, ובין עם ישראל לאבינו שבשמים.

דוגמה משבועת הרופא, שבה הרופא נשבע לא להבדיל בין יהודי לגוי, אשכנזי לספרדי, זכר לנקבה או שחור ללבן, ולטפל בכולם במסירות. מי שאינו עושה זאת מועל בברית. כך גם שבועת החייל.

מכאן ההגדרה: שלום הוא חיבור בין כל המערכות. ברית היא הכוח המאחד, הכוח שמבטל את הפירוד.

14. "על כן יעזוב איש את אביו" [21:00]

לפני "והיו לבשר אחד" כתוב: עַל־כֵּן יַעֲזׇב־אִישׁ אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ (בראשית ב, כד). מי שלא קיים "יעזוב" לא יכול לקיים "ודבק". כדי שיהיה שלום אמיתי חייבת להיות עזיבה, ופגם בה הוא פגם גדול ברוחני ובגשמי.

העזיבה צריכה להיעשות סמוך לחופה, באותו יום, שעה לפני החופה. לכן לא תקין שאדם כבר עזב את הבית ומתגורר במקום אחר זמן רב לפני החתונה. וחלק מברכת האדם היא שההורים מלווים אותו בלב שמח לחופה. מנהג בחתונות: לפני שהחתן והכלה יורדים מהחופה, חיבוק ונשיקה להורים, תודה, ובקשת סליחה על מה שצריך. אחר כך יוצאים לדרך עם ברכת ההורים. "אני מאמין בברכה של הורים לילדים. יש דברים שאין להם מחיר."

15. פירוד, והתחלתו בקורח [23:00]

אחד המשברים הקשים בעולם נוצר מן ההפקרות בענייני קדושה בעולם החילוני, שהפכה את הנושא לזול ופגעה בגיל צעיר באדם, בהורים וביחסים. הם מגיעים לחתונה כמו חיות פצועות, ואז שואלים למה אין שלום בית.

השיעור של היום יסודי מאוד, ומי שיודע אותו יכול לנהל חיים בלי מחלוקת. הפירוד התחיל אצל קורח, ולא אצל משה, כי משה היה מחובר בכל החלקים.

שלום הוא תוצאה של חיבור, והברית היא שורש החיבור.

16. למה הברית יושבת ביסוד [24:32]

מידת היסוד נקראת ברית. היא כוח מקשר, כי היא מרכזת את השפע של כל הספירות שמעליה. הסבר בעזרת הניקוד "סגול", שלוש נקודות: שתיים למעלה ואחת למטה. "אשתך" בפסוק אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה (תהלים קכח, ג) מנוקד בסגול ולא בחיריק, כי איש ואישה עומדים זה ליד זה, נאמנים זה לזה, והקדוש ברוך הוא נכנס מתחתם ומחזיק את שניהם.

אבל כשאחד מנסה להיות מעל השני, זו כבר מידת הגבורה, והבית לא יכול להחזיק שלום. הדבר נכון לא רק בין איש לאשתו, אלא בין הורים לילדים, שותפים, שכנים, ומורים לתלמידים.

17. מגדל שלושה סגולים: עשר הספירות [27:03]

אם עושים מגדל של שלושה סגולים, אחד על השני: הסגול העליון הוא חוכמה, בינה ודעת. השני הוא חסד, גבורה ותפארת. השלישי הוא נצח, הוד ויסוד. מתחתיו נקודה אחת, מלכות. בעולם הפנימי של האדם, מלכות רומזת לאשתו, הכלי שמקבל את הכול. לכן נקראת "נקבה", מלשון נקב, כלי שמקבל.

לכל ספירה יש שם שמאיר בה. ביסוד מאיר השם "שדי", ולכן פגם ביסוד פוגע בשם שדי, שנמצא גם במזוזה. לפעמים אפשר לעורר תיקון דרך המזוזה. אישה צריכה להיות "היכל" לבעלה, כמו ההיכל של ספר תורה, נקייה וטהורה.

18. שלום הוא לקבל את כל ההפכים במקום אחד [29:33]

שלום אינו רק היעדר מריבה. משל הגוף שוב: המוח לא מקנא בלב, הלב לא מקנא בעיניים, העיניים לא באוזניים, הכליות לא במערכת העיכול. למה? כי כולם משלימים משימה של אדם אחד. יד ימין לא מקנאה ביד שמאל. שלום הוא לא לשבת ביחד ולאכול, שלום הוא לקבל את כל ההפכים במקום אחד.

19. שלושה קווים: חסד, דין, רחמים [30:30]

בהנהגה של הקדוש ברוך הוא יש שלושה קווים. קו ימין הוא קו החסד: חוכמה, חסד, נצח. קו שמאל הוא קו הדין: בינה, גבורה, הוד. קו האמצע הוא קו הרחמים: דעת, תפארת, יסוד. ראשי התיבות של שלושת הקווים הם "חדר": ח' של חסד, ד' של דין, ר' של רחמים.

קו החסד אומר שגם אם לא מגיע לך, תקבל. לפעמים אדם מקבל אבל "בא על חשבון", כמו חשבונית שמגיעה הביתה וצריך לשלם עליה. את זה אנחנו לא רוצים. אנחנו רוצים שכל שפע, חיים טובים, בריאות, שמחה, ישועות ופרנסה, יבוא ממידת החסד.

קו האמצע הוא רחמים, גם חסד וגם דין. הגמרא אומרת: מי יעמוד בדין? וכִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה־טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא (קהלת ז, כ). לכן מבקשים שהנהגה תהיה בחסד.

20. כל הקווים נשפכים אל היסוד [33:00]

לכל ספירה יש תוצרת משלה, וגם מה שהיא מקבלת ממי שמעליה. שלושת הקווים, הימין, השמאל והאמצע, כולם נשפכים אל היסוד. היסוד הוא ספירה אחת שכוללת בתוכה את התשע שמעליה: חיים, בריאות, ראיית העיניים, שמיעת האוזניים, פרנסה, שמחה, זוגיות, ילדים, שלווה, שקט ושלום.

לכן פגם ביסוד אינו פגם במידה אחת, אלא פגם בכל המערכת. השוואה: מכה בפגוש של האוטו היא לא נעימה אבל אפשר לחיות איתה. מכה בגזע המוח היא נוקאאוט. לכן צריך לדעת איפה נוגעים.

21. האישה כמלכות, ויצירת האדם והאישה [35:31]

שלום וברית קשורים בקשר מוחלט. מידת היסוד היא כוח המקשר, וכל הספירות שמעליה מתנקזות אליה ומשם אל המלכות. בעולם הפרטי, המלכות היא אשתו של האדם. מי שמכבד אותה מכבד את עצמו, ומי שפוגע בה פוגע בעצמו. כי היא חלק מעצמו: זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי (בראשית ב, כג).

הקדוש ברוך הוא ברא קודם רק את האדם הזכר. האדם נתן שמות לכל החיות, וחיפש בן זוג ולא מצא. וזה נעשה בכוונה: החוסר יצר צימאון ורצון לקבל, והרצון הזה הפך אותו לכלי ראוי לקבל שפע. אחר כך וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל־הָאָדָם (בראשית ב, כא), והתחיל "הניתוח הראשון של העולם".

22. שולחן וכיסאות: שתי מערכות שונות שמשלימות [38:32]

איש ואישה הם שני מינים במין האנושי, שתי מערכות נפרדות ושונות לגמרי. ביחד הם מערכת שלמה, כמו שולחן וכיסאות: הכיסאות לא באים בטענה לשולחן, והשולחן לא בא בטענה לכיסאות. זה בלי זה מערכת חסרה. אם הכיסא ירצה להיות שולחן, אין כאן מערכת. כשכל אחד נשאר מה שהוא, המשפחה כולה מתנהלת בלב טוב.

23. חלוקת הנשמות והצניעות [39:31]

כל נשמות הזכרים נשארו באדם, וכל נשמות הנקבות הועברו לחווה. לכן כל אדם נשוי הוא כמי שמצא את החלק שהיה שלו. אשתך היא חלק מהצלע שלך.

הקדוש ברוך הוא בחר ליצור אותה מהמקום הצנוע ביותר באדם, ולא מן העין, מן האוזן, מן הפה או מן הרגל, ולכן הטביע בה טבע של צניעות. הצניעות היא המכסה של הסיר, ואם הוא נפגם נפגמת כל המהות. צניעות היא לא רק לבוש. זו שיטת חיים: צניעות במחשבה, בדיבור, בהתנהלות, בעסקים, בהליכה ובישיבה. (הרחבה בספרי "חלב הארץ", חלק ב'.)

24. פגם הברית הוא תחילתו של פירוד [42:01]

פגם הברית מתחיל לפני כל מעשה חיצוני, בניתוק פנימי: התרחקות של האדם מעצמו, מנשמתו, מרצון השם ומהשליחות שלו. מאותו רגע נוצר פירוד בין המוח ללב, התפרקות פנימית. זה כמו עסק שלא קורס ביום אחד: מי שמבין, רואה את הסימנים מראש.

פגם הברית הוא פגם בכוח החיבור: בנאמנות, בהתקשרות, ביציבות, באחדות ובשלום. אנשים שמתקשים להתמיד, מתחילים דבר ומפסיקים, קופצים ממקום למקום, לפעמים סובלים מזה.

25. למה אדם מרגיש ריק אחרי פגם [45:32]

למה אחרי פגם אדם מרגיש ריקנות, חלל פנימי, שבירה, עצבות, ריחוק? כי באותו רגע נפגע כוח החיבור הפנימי שלו ונוצר קרע בתוכו. הקרע מורגש בנפש הרבה לפני שהוא נראה בחוץ.

מכאן "כלל ברזל": שלום הוא תוצאת הברית. השלום לא יוצר את הברית, הברית יוצרת את השלום. ובחתונה, בחופה ובקידושין, כורתים ברית בין שניים והופכים שתי מציאויות למציאות אחת שלמה.

26. הברקת הדופן לפני המדבקה [46:33]

חברה שמדביקה לוגו על משאיות. לפני כן היא שוטפת ומצחצחת את הדופן. כששאלו אם זה לא מוגזם, ענו: אפילו טיפת אבק או דבק, והמדבקה תיפרד. כדי שהמדבקה תהיה חלק מהדופן, צריך להבריק את המקום לפני כן.

המשל: אסור שייכנס אפילו אבק בין בני זוג. וכדי שלא ייכנס אבק ביניהם, צריך שלא ייכנס אבק בין האדם לבוראו.

27. תיקון ליום שישי בבוקר [47:30]

דברים בשם רבי יעקב אבוחצירה על ברית קודש, ותיקון על פי הקבלה: ביום שישי בבוקר, אחרי תפילת שחרית, לקרוא את פרשת השבוע "שנים מקרא ואחד תרגום" (ברכות ח ע"א), לעבור בכל הבית, לנקות ולסלק את הקורי העכביש. זה מסלק שטן מן הבית ומרבה שלום בית. זה לא "יעשה" את השלום בעצמו, אבל זה מועיל.

28. ארבעה שלבי נאמנות [49:01]

כשאדם נאמן לברית שלו עם הקדוש ברוך הוא, מתחיל שלום. זה שלב ראשון. שלב שני: נאמן לברית עם נשמתו. שלב שלישי: נאמן לברית עם ביתו, כלומר אשתו. רבי יוסי אמר: "מימי לא קריתי לאשתי אשתי … אלא לאשתי ביתי" (גיטין נב ע"א). שלב רביעי: נאמן לברית עם השליחות שלו. לכל אדם יש שליחות משלו, ואין אחד דומה לחברו.

שלום אינו פעולה אלא תוצאה: מצב שבו כל חלקי החיים מתחברים למרכז אחד.

29. יוסף הצדיק, סמל השלום [50:03]

יוסף הצדיק הוא סמל השלום כי שמר את הברית, והוא גם הכוח המאחד הגדול ביותר בתורה. הוא חיבר בין האחים, חיבר את המשפחה, חיבר את מצרים לעולם ואת השפע למציאות, וחיבר בין הגלות לגאולה. אחרי שהאחים לא קראו אותו נכון, הוא סבל מכך, וקיבל את הסבל באהבה.

30. בית של תלמיד חכם [51:35]

מהו שלום בית? הרמב"ם כתב שאין מריבה בביתו של תלמיד חכם. תלמיד חכם אמיתי הוא כוח מחבר, והוא מרבה שלום בעולם, כמו שאומרת הגמרא: וְכׇל־בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ (ישעיהו נד, יג), ו"אל תקרי בניך אלא בוניך" (ברכות סד ע"א). תלמידי חכמים הם בוני העולם.

31. כוחם של לומדי התורה [52:32]

הצלחת עם ישראל מול אויביו נובעת מכך שיש בני תורה שמחברים את ישראל לאביהם שבשמיים, ושבלי הישיבות והכוללים בארץ ישראל העם לא היה שורד. לפי הגמרא, עיר שאין בה עשרה בטלנים, כלומר אנשים שבטלים ממלאכתם כדי לעסוק בתורה, אסור ליהודי לגור בה.

32. סיפור אישי: "הלימוד שלך מעמיד אותנו" [54:00]

בילדותי אבי אמר לי: "בני, אתה תלמד תורה". הוא דאג לכל צרכיי, כדי שלא יהיה לי שום עניין חוץ מלימוד. ובלשונו: "הלימוד שלך מעמיד אותנו". הוא לא ישן אלפי לילות בגללי, והשקיע בי. היו סוגיות של שלושה חודשים ושל שנה ושנתיים, ובמשך שנים רבות חצי מהמוח שלי היה רק בסוגיה, וחצי עם האישה, הילדים והחברותות. זו קבלת עול ושליחות, ולא בחירה.

33. אחאב: מלך שניצח בכל מלחמה [56:01]

הגמרא מפליגה בשבחם של מעט מאוד מלכים, ביניהם אחאב. אחאב עבד עבודה זרה ועבר עבירות חמורות, ובכל זאת בכל מלחמה שיצא אליה חזר עם כל חייליו, בראש מורם ובלב שמח, בריאים בגוף ובנפש. כך גם בימינו, כשיש בישראל פצועים רבים בנפש.

הגמרא שואלת למה זכה אחאב. אלה העקרונות שלו. ראשון: אין לשון הרע. כשאדם דיבר לשון הרע, אחאב לא התעניין במי שמדובר עליו, כי זה לא קשור אליו. כל אחד חי בכבוד בשלו. שני: הוא כיבד תלמידי חכמים. הוא היה רץ אליהם, מנשק את ידיהם, ממלא את כיסיהם בזהב ומבקש: "רבנו, תתפלל עליי". בזכות זה אף אדם בעולם לא יכול היה עליו, ואילו נביא שבא אליו בשם השם גרם לו להכנעה מוחלטת.

34. מי הקדים את יוסף: הצדיקים בש"ס [60:01]

בש"ס נקראים "הצדיק" שלושה: יוסף הצדיק, בנימין הצדיק ושמעון הצדיק, מאנשי כנסת הגדולה. ואחריהם עזרא, שעליו אמרו שראוי היה שהתורה תינתן על ידו אלא שמשה קדם לו.

35. עזרא, גלגולו של אהרן הכהן [61:06]

עזרא הוא גלגול של אהרן הכהן, שכולו שלום. עזרא עצר את גלות בבל, העלה את העם לארץ, בנה את בית המקדש השני ואת חומות ירושלים. כשהעם חזר פצוע מן הגלות, ורבים נשאו נשים נוכריות, עזרא כינס את כולם לשלושה ימים. מי שלא יבוא, רכושו יוחרם והוא יובדל מקהל הגולה. זה כוח גדול: כוח של מנהיג שכל העם בא אליו.

ואז הוא עומד על הבמה מול כל העם ובוכה כמו תינוק. הוא חיבר את כל הקצוות למקום אחד, וגידל אותם לעם חזק, חכם ועשיר. זה שלום: חיבור של כל ההפכים.

36. סיכום ביניים: על מה יושב השלום [64:01]

השלום יושב על שלמות הברית. פגם הברית הוא פגם השלום. ברית היא ברית אמונים בין איש לאשתו, בין האדם לקדוש ברוך הוא, ובין האדם לנשמתו. לכן יוסף זכה להיקרא "משביר": הוא חיבר את כל השפע.

37. יוסף המשביר: שפע בא למקום של חיבור [64:30]

יוסף ידע לקרוא אפילו חלום שאין בו ממש ולהפוך אותו למציאות. הוא חיבר את הגלות עם הגאולה העתידה, ואת כל ההפכים וכל החלקים, כי כל מהותו הייתה ברית. כשהברית שלמה, מופיע שלום. לכן יוסף היה הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכׇל־עַם הָאָרֶץ (בראשית מב, ו).

כל השפע של העולם, חוכמה, גבורה ועושר, בא למקום שיש בו חיבור. השפע מסתלק ממקום שיש בו פירוד.

38. השלום בנפש: מחלה מתחילה בפירוד ורפואה בחיבור [65:30]

בזהירות: כל מחלה נפשית מתחילה בסוג של פירוד. בין המוח ללב, בין הרצון למעשה, בין האדם לנשמתו, לבורא ולשליחות שלו. לעומת זאת כל רפואה מתחילה בחיבור: אדם מתחבר לעצמו ולאמת, אחר כך לנשמה שלו, ואז לבורא. כאן מופיע שלום. לכן תיקון הברית אינו תיקון של תחום אחד או של עבר, אלא תיקון של כל מערכת החיבור בין האדם לבוראו.

39. מהו שלום בית [67:04]

שלום בית אינו רק היעדר ריב, כי גם שני שכנים יכולים שלא לריב. שלום בית הוא ברית: מצב שבו שני אנשים נעשים מציאות אחת, לא כי הם זהים, אלא כי הם מחוברים בשורש.

לכן כל מה שמחזק את הברית מחזק את השלום, וכל מה שמחליש אותה מחליש אותו. ככל שהברית עמוקה יותר, השלום עמוק יותר.

40. חתימת התפילות היא שלום [68:02]

כל הסבל בגוף ובנפש הוא מצב של פירוד: בין עם ישראל לאביו שבשמיים, בין האדם לנשמתו, בין העולם לבורא. הגאולה היא חזרה של הברית למקומה: מחזירים את החיבור, את האחדות ואת השלום. לכן חתימת כל התפילות היא שלום, וחתימת התורה היא שלום.

לסיכום: הברית היא כוח החיבור, והשלום הוא כוח החיבור. פגם בברית מוליד פירוד, ופירוד מוליד חוסר שלום. כשהברית נשמרת, החיבור מתחזק, האחדות מתגלה ומופיע השלום. השלום הוא הפריחה של הברית, והברית היא השורש הנסתר של כל שלום.

41. אדם שבורח מעצמו [70:01]

מכאן יורדים לעולם המעשה, אל עשרת השערים. כולם מחפשים כסף, כבוד, הצלחה, חוכמה, כוח או מעמד, ובעומק הכול יושב שלום: חיבור כל הכוחות למקום אחד.

זו "המלחמה הסודית של הדור": הרבה אנשים מכירים את העולם היטב, כבישים, נופים, ימים וארצות, ויודעים מה כולם חושבים ואומרים, ויש להם תארים. אבל את עצמם הם לא מכירים. זה אחד משורשי הסבל הגדולים: כשאדם בורח מעצמו, הנפש לא מוצאת מנוחה.

אין מנוחה גדולה לנפש יותר מאשר חיבור למקום הפנימי. מי שמגיע לזה בגיל צעיר "קנה חיים", ובגיל מבוגר עדיף מכלום. אדם שנלחם בעצמו יכול להיות בשלום עם אחרים, אבל עם עצמו לא. תמיד יהיו תלונות על האישה, על הבית ועל העבודה. השלום מתחיל כשהאדם מפסיק לברוח מנפשו: מתחיל להכיר את הכוחות, את החולשות, את היעוד ואת המתנות שהקדוש ברוך הוא שתל בו.

42. המוח והלב: שדה הקרב הגדול [73:02]

שוב משל האיברים: כולם משלימים חיבור של מערכת אחת. אבל שדה הקרב הגדול ביותר הוא בין המוח ללב. יש אדם שיודע את האמת, אבל לבו רוצה משהו אחר. הוא מבין מה טוב ונמשך להפך. כאן נולדים קרע, עייפות, חולשה ובלבול, ומכאן משברים רבים.

לכן התורה אומרת וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל־לְבָבֶךָ (דברים ד, לט). לא מספיק לדעת במוח, צריך גם להשיב אל הלב. יש כאן גשר בין שתי ממלכות באדם.

43. מוח ימין ומוח שמאל, איש ואישה [74:32]

בשיעורים קודמים דובר על המוח. מוח ימין מנהל את חצי הגוף השמאלי ומוח שמאל את הימני, ובין שני החצאים יש גשר שבקבלה נקרא "דעת". יש לפחות 700 הבדלים בין איש לאישה, גם במבנה המוח. אצל האיש המחשבה בנויה בקווים ישרים, ואצל האישה בעיגולים, ולכן היא יכולה לבכות, לצחוק, לדבר בטלפון ולענות לילד בו זמנית. הגשר אצל האישה רחב פי שניים, לא כי יש לה יותר דעת, אלא כי יש לה יכולת תמרון בין מצבים לפי השליחות שלה.

44. גוף ונפש: שתי ממלכות [77:31]

הגוף מבקש נוחות, והנפש מבקשת משמעות. הגוף מבקש תענוג חיצוני, והנפש מבקשת קדושה. הגוף רוצה עכשיו ולא אכפת לו ממחר, והנפש מסתכלת לחיי הנצח. כל חיי האדם הם ניסיון לחבר את שתי הממלכות האלו.

45. חיבור בין המוח ללב: הרבי מלובביץ' כדוגמה [78:00]

אדם שיודע לחבר בין המוח ללב הוא העשיר הגדול ביותר, והוא יכול למשוך כל אושר שבעולם. דוגמה: הרבי מלובביץ': דרך ידיו עברו בכל חודש סכומים עצומים, והוא לא נגע בהם והתפרנס בפשטות, ולא חיפש דבר חיצוני מעבר למה שהיה צריך לתפקידו.

46. שלום אמיתי: הגוף ככלי לנשמה [79:34]

השלום האמיתי מגיע כשהגוף נעשה כלי לנשמה. האכילה נעשית לשם שמיים כדי שהגוף יהיה בריא וחזק לעבודת השם. כך גם השינה, וכך גם הפרנסה. במשנה: וְכׇל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם (אבות ב, יב), וכך נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים רלא, א). הכול עולה על דרך המלך, וכל החיים, גשמיים ורוחניים, הופכים לעבודת השם אמיתית.

47. השלום עם העבר [80:32]

הדבר הנסתר באדם הוא השלום עם עברו. הרבה אנשים חיים היום בפצעים של אתמול: פגיעה מלפני עשרים שנה, אכזבה מלפני שלושים שנה, כישלון מלפני חמש, עשר או עשרים שנה.

פעם בא אליי זוג שרצה להתגרש. הסתכלתי על כל אחד מהם והראיתי לו את הטוב שבאחר, ושאלתי שתיים-שלוש שאלות שהחזירו אותם אחורה. ביקשתי מהם לחכות חודש. כשחזרו, שאלתי אם הם רוצים להתגרש, והם ענו: "חס ושלום". אז למה, שאלתי, מדברים כך עשרים שנה?

שלום אינו דורש לשכוח את העבר, אבל הוא דורש לרפא אותו.

48. להפוך כישלון לדלק [82:32]

הצדיקים לא מוחקים את העבר, הם הופכים אותו לדלק ולמקור של צמיחה. אי אפשר לשתות דלק, אבל כשיש מיכל דלק, מתרגמים אותו למקום הנכון. את הכאב הופכים לעומק, את הדמעות לתפילה, את הנפילה למדרגה, ואת כל הקשיים לסולם עלייה.

תלמיד קרוב ביקש שאעזור לו למחוק נקודות מעברו. עניתי שלא כדאי למחוק, אלא לנקות ולסדר: "אם אני מוחק לך את זה, אתה בקומה 50 ואין לך איך לרדת. אני צריך לתת לך סולם מ-50 ל-100 ו-200 ו-700".

49. קבלת המקום: כאן ועכשיו [84:01]

אחד הסודות הגדולים בעבודת השם הוא קבלת המקום. רוב האנשים חיים במקום שאינם נמצאים בו: הם כאן, וחושבים על מקום אחר. הם חיים היום, אבל תקועים באתמול ורצים למחר.

שלום פירושו להסכים להיות במקום שבו הקדוש ברוך הוא הציב אותי עכשיו, כאן ועכשיו. מתוך זה מתחיל מקום הצמיחה.

50. הבית בנוי ממילים ומבטים [85:03]

אין מקום שהשלום חשוב בו יותר מאשר בבית, בין איש לאשתו. בית מלא שלום הוא גן עדן קטן, ובית בלי שלום הוא גיהינום. הבית לא בנוי מאבנים. הוא בנוי ממילים, ממבט של עין טובה, מכבוד, מאהבה אמיתית בלי תנאים ובלי קנטורים. כשהכבוד נכנס לבית, השכינה נכנסת איתו.

חכמים הפליגו במעלת שלום בית יותר מכל תחום אחר, עד שאמרו שמוחקים את שם השם על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. כשיש שלום, הילדים רגועים, הברכה שורה, האמונה מתחזקת והבית נהיה "מקדש מעט". כשיש מלחמות, כל בני הבית נפגעים, ולא משנה מי צודק.

אין תועלת להוכיח מי צודק. כדאי להוכיח את חשיבות השלום, ושהיא גדולה מן הצדק.

51. מה כל ילד צריך [87:31]

כל ילד זקוק לשלושה דברים: שיראו אותו, שישמעו אותו ושיאמינו בו. ילד שמרגיש אהוב צומח, ילד שמרגיש רצוי פורח, וילד שיש לו מקום בעולם מתחזק. ילדים כאלה גדלים בטוחים בעצמם, גם אם יש להם קשיים בטבע. אם אחד משלושת הדברים נפגע, הילד עלול להתמודד עם קשיים רבים.

הרבה מהמרידות של ילדים אינן מרידה בסמכות אלא צעקה אילמת: "תראו אותי, תקשיבו לי, תבינו אותי".

52. לא להילחם בכוח, אלא לנתב אותו [89:33]

קיבלתי מכתב מאיש חינוך על תלמיד קשה. עניתי שיש כאן עוצמה נדירה: לא להילחם בתלמיד אלא לנתב אותו. הוא דומה לכלי עם ארבעה מנועים. אם פונים רק למנוע אחד, מפספסים שלושה. צריך להציב לו יעדים גדולים ולא לפחד.

53. נקודות שאחרי פגיעה קשה להחזיר בהן שלום [90:31]

בין בני זוג יש נקודות פנימיות שאחרי שפוגעים בהן קשה להחזיר את השלום. כשמבינים אותן ומטפלים בהן נכון, האישה תעשה הכול למען בעלה, גם את הבלתי אפשרי, "כי זו אמת".

54. עין טובה בזולת: מקורח ועד היום [91:31]

יש רובד נוסף: בין האדם לעולם, עין טובה בזולת מול עין רעה. שורש רוב המריבות בעולם הוא קנאה. קורח לא נפל בגלל חוסר חוכמה או חוסר עושר, כי היה העשיר בעולם. הוא נפל כי לא היה בשלום עם המקום הפנימי שלו, וראה בהצלחת חברו איום, במקום לראות בה חלק מסולם העלייה שלו.

מי שזוכה לשלום פנימי, שהוא היסוד והברית, רואה בכל הצלחה של חברו שמחה. אדם חכם לא נלחם באור של השני, הוא מגלה את האור שלו. מחלוקת על תלמידי חכמים היא מהכוחות הארסיים ביותר בנפש, כי היא פוגעת בשורש החיבור.

55. התורה והתפילות חותמות בשלום [94:31]

אין צורך לחכות שהשלום יבוא מהמנהיגים, גם אם הם נכשלו. הקדוש ברוך הוא חתם כל חלק בתורה בשלום. תפילת עמידה מסתיימת בשלום, ברכת המזון מסתיימת בשלום, ברכת כוהנים נחתמת בוְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (במדבר ו, כו), וזוג שמתחתן מברכים אותו בשלום. פותחים את החיים בשלום, וכל תנועה שלנו בשלום.

56. סיכום: שלד של שלום [95:00]

השלום בין האדם לבורא, לנפש, בין המוח ללב, בין הגוף לנשמה, בין איש לאשתו, בין הורים לילדים, בין אדם לחבריו ובין האדם לעולם כולו: אלה כל הכותרות שהוזכרו בשיעור היום ובשבוע שעבר. בשיעורים האלה נבנה שלד השלום, ובשבוע הבא, בלי נדר, נעמיק ב"ציפוי ובפנים", כלומר איך יוצרים שלום בכל המציאות.

כדאי לשמוע את השיעור שוב בדרך הביתה, כי "המון אור נשפע היום". ומי שמתבונן בנפשו, פתאום כל העולם משתנה סביבו. "אנחנו לא מתחרים באף אחד. יד ימין לא מתחרה ברגל והעין לא מתחרה באוזן. כולנו משלימים גוף אחד."

57. ברכת סיום [97:33]

סיום בברכה לקהל ולצופים: אריכות ימים, שפע, בריאות, ושנזכה לגאולה השלמה. ובברכת ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם (תהלים כט, יא).

הנוסח נכתב מתוך תמלול אוטומטי של השיעור, ולא הוגה על ידי הרב.

קישור לשיעור

שיעור 108