רבי שמעון בר יוחאי – השראה לחיים של עומק, אמת ועבודת השם
בל"ג בעומר, כשעם ישראל נושא עיניו להר מירון, אל דמותו של רבי שמעון בר יוחאי, אנו מוזמנים להתבונן לא רק בסיפורי הניסים וההילולה, אלא בעיקר במסר העמוק של חייו ותורתו – מסר שיכול להפוך כל אחד מאיתנו ליהודי עובד השם טוב יותר.
רשב"י, תנא בן הדור הרביעי ותלמידו של רבי עקיבא, הקדיש את חייו ללימוד תורה במסירות שאין לה אח ורע. הוא לא נרתע מרדיפות, לא נכנע לאיומי השלטון הרומאי, ובשעה שכל העולם סביבו התמוטט – בחר להעמיק פנימה, להתחבר אל המקור, ולגלות את אור הסוד והפנימיות של התורה. במערה, במשך 13 שנה, חי עם בנו על חרובים ומעיין, עטוף בחול, אך ליבו בוער באש התורה. שם, בחושך, גילה את האור הגדול ביותר – את הזוהר שמאיר עד היום את נשמות ישראל.
אבל דמותו של רשב"י לא מסתכמת במסירות נפש ללימוד בלבד. הוא לימד אותנו שהעיקר הוא הכוונה שבלב – "הלוך אחר המחשבה". לא די במעשה החיצוני; מה שמניע את האדם, מה שממלא את מצוותיו בתוכן, זו הכוונה, הרצון, השאיפה להתקרב אל השם באמת. גם בענייני בין אדם לחברו, הדגיש רשב"י את הרגישות העמוקה לזולת: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים" – עד כדי כך חשובה כבודו של האחר, עד שמוטב לאדם לסבול בעצמו ולא לפגוע בזולתו.
רשב"י האמין באיכות ולא בכמות. לא בכמות המעשים, אלא בעומק, במשמעות, בתשומת הלב הפנימית. הוא ראה בכל יהודי בן מלך – "כל ישראל בני מלכים הם" – והאמין ביכולת של כל אחד ואחת מאיתנו להגיע לגדולה, לקדושה, לאור שמאיר את כל העולם.
המסר של רשב"י רלוונטי מתמיד: בעולם של רעש, של חיצוניות, של מרדף אחרי הישגים – הוא מזמין אותנו לעצור, להיכנס אל ה"מערה" הפנימית שלנו, להקשיב לנשמה, להעמיק בכוונה, בלימוד, במידות, באהבת ישראל. לא להסתפק במעשים ריקים, אלא למלא אותם באור פנימי, באהבת השם, באהבת הבריות.
ביום הזה, נתחבר אל רשב"י לא רק בזכות המדורות והפיוטים, אלא בעיקר בזכות ההשראה לחיים של אמת, של עבודת השם מתוך שמחה, מתוך עומק, מתוך אהבה. נזכה ללמוד ממנו – לאהוב תורה, לאהוב את הזולת, ולגלות את האור הגדול שבכל אחד מאיתנו, עד שנזכה לראות את הגאולה השלמה במהרה.
הפיוט "בר יוחאי" והרקע למחברו
רבי שמעון לביא, מחבר הפיוט "בר יוחאי", נולד בספרד וגורש ממנה בילדותו בעקבות גירוש ספרד, יחד עם משפחתו הגיע לפאס שבמרוקו, שם הצטיין בלימוד תורה גלויה ונסתרת בדרכו לארץ ישראל עבר בטריפולי שבלוב, וכשראה את מצבה הרוחני הירוד של הקהילה היהודית, החליט להישאר שם, חיזק את הקהילה, לימד תורה, ותיקן את סדרי התפילה והחינוך. רבי שמעון היה גם רופא, בעל ידע באסטרונומיה, ורכש הערכה מצד שלטונות טריפולי. בפיוט "בר יוחאי" שילב את אותיות שמו בכל בית, למעט הראשון והאחרון.
בַּר-יוחַאי, נִמְשַׁחְתָּ – אַשְׁרֶיךָ! שֶׁמֶן שָׂשׂון מֵחֲבֵרֶיךָ.
בַּר-יוחַאי, שֶׁמֶן מִשְׁחַת קדֶשׁ נִמְשַׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקּדֶשׁ, נָשָׂאתָ צִיץ נֵזֶר הַקּדֶשׁ, חָבוּשׁ עַל ראשְׁךָ פְּאֵרֶךָ.
בַּר-יוחַאי, מושַׁב טוב יָשַׁבְתָּ, יום נַסְתָּ, יום אֲשֶׁר בָּרַחְתָּ, בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ, קָנִיתָ הודְךָ וַהֲדָרֶךָ.
בַּר-יוחַאי, עֲצֵי שִׁטִּים עומְדִים, לִמּוּדֵי ד' הֵם לומְדִים, אור מֻפְלָא, אור הַיְקוד הֵם יוקְדִים, הֲלא הֵמָּה יורוּךָ מורֶךָ.
בַּר-יוחַאי, וְלִשְׂדֵה תַּפּוּחִים עָלִיתָ לִלְקט בּו מֶרְקָחִים, סוד תּורָה בְּצִיצִים וּפרָחִים, "נַעֲשֶׂה אָדָם" נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ.
בַּר-יוחַאי, נֶאֱזַרְתָּ בִּגְבוּרָה, וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דָּת הַשַּׁעְרָה, וְחֶרֶב הוצֵאתָ מִתַּעְרָהּ שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צורְרֶיךָ.
בַּר-יוחַאי, לִמְקום אַבְנֵי שַׁיִשׁ הִגַּעְתָּ וּפְנֵי אַרְיֵה לַיִשׁ, גַּם גֻּלַּת כּותֶרֶת עַל עַיִשׁ, תָּשׁוּר וּמִי יְשׁוּרֶךָ.
בַּר-יוחַאי, בְּקדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. קַו יָרק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים, שֶׁבַע שַׁבָּתות סוד הַחֲמִשִּׁים קָשַׁרְתָּ קִשְׁרֵי שִׁי"ן קְשָׁרֶיךָ.
בַּר-יוחַאי, יוּ"ד חָכְמָה קְדוּמָה הִשְׁקַפְתָּ לִכְבוּדָה פְּנִימָה, לֶ"ב נְתִיבות רֵאשִׁית תְּרוּמָה אֵת כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו דּורֶךָ.
בַּר-יוחַאי, אור מֻפְלָא רם מַעְלָה יָרֵאתָ מִלְּהַבִּיט כִּי רַב לָהּ, תַּעֲלוּמָה וְאַיִן קרָא לָהּ, נַמְתָּ: עַיִן לא תְשׁוּרֶךָ.
בַּר-יוחַאי, אַשְׁרֵי יולַדְתֶּךָ, אַשְׁרֵי הָעָם לומְדֶיךָ, וְאַשְׁרֵי הָעומְדִים עַל סודֶךָ, לובְשֵׁי חשֶׁן תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ.
סדרת 11 קלפי בר יוחאי המפוארים
אשריך שנתגדלת, לגלות את סודות התורה – יותר מחבריך.
נתגדלת בחכמת הנסתר הקדושה, ושרתה על ראשך רוח הקודש.
למושב טוב זכית ביום שברחת, למערה החקוקה בצור ששם קנית את מעלתך.
זכות תורתך עומדת לעד כעצי השיטים של המשכן, את לימודי סודות הכלולות בשם הוי"ה למדת עם החברים.
עלית ללקוט פירות מפרד"ס התורה, את סודות התורה, ועליך אמר הקב"ה "נעשה אדם".
חגרת עצמך בגבורה במלחמת התורה, ושלפת את חרבך להוקיע את מלכות רומי הרשעה.
למקום גבוה ביותר הגעת בהשגותיך, גם את סודות מערכת הכוכבים השגת מה שאף אחד לא השיג.
השגת את סוד קודש הקדשים שלמעלה, את סוד גוון הירוק המתחדש תמיד, עד חמישים שערי בינה הגעת.
השקפת אל תוך סוד ה"יוד" שבשם הוי"ה המרמזת על חכמה, הארת באור חכמתך.
כשהגעת לאור עליון מכוסה, יראת להביט כי גדולה היא, כי היא נעלמת ונקראת "אין".
מאושרת היא יולדתך, ומאושרים הם לומדי דבריך, המאירים את עיניהם כאורים ותומים.
שיעור הגאון רבי בן ציון מוצפי על רבי עקיבא ול"ג בעומר
ת: רבי אברהם הלוי היה מתלמידי האר"י הקדוש. לאחר שראה בחלום כי הגיע זמנו להיפטר מן העולם, שלח אותו האר"י לירושלים – נסיעה שלא הייתה "דבר של מה בכך" באותם ימים – כדי להתפלל בכותל המערבי וליחד ייחודים. שם זכה לראות את השכינה בדמות אישה עטופה שחורים, בוכה ומתאבלת על החורבן, וכשנדנדה בראשה הבין שתפילתו התקבלה. כשחזר לצפת, בישר לו האר"י כי נוספו לו 22 שנים לחיים.
ת: כזכר לנס, הוא בנה את המבנה מעל קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, והקים שם חדרים ששימשו כ"מלון חינם אין כסף" למבקרים, שעד אז נאלצו ללון בשדה הפתוח.
ת: מתוך צער על גלות השכינה ומצב עם ישראל, הוא נהג להתענות בכל יום. בנוסף, הוא נהג לומר בכל יום בתוך ברכת "תשכון" שבתפילת העמידה את תפילת "נחם", שבדרך כלל נאמרת רק בתשעה באב. כשעשה זאת בל"ג בעומר, נגלה רשב"י לאר"י והקפיד על כך, ובנו של רבי אברהם נפטר זמן קצר לאחר מכן.
ת: רבי עקיבא ראה מים מטפטפים על אבן ויוצרים בה חור. הוא עשה קל וחומר בעצמו: אם המים הרכים הצליחו לחדור לאבן הקשה, הרי שהתורה שנמשלה למים ודאי תוכל לחדור לתוך "מוח של בשר".
ת: כוחו של סיסרא נבע מכך שנשמת רבי עקיבא הייתה כלואה בתוכו. יעל, כשמחצה את רקתו ביתד, שחררה את הניצוץ הזה חזרה לצד הקדושה. לקח מאות שנים עד שאותה נשמה הגיעה לעולם בדמותו של רבי עקיבא.
ת: חזו לבתו שתמות בליל חופתה. בחתונה היא נתנה את מנתה האישית לעני רעב. בזכות מעשה זה, כשנעצה בלילה את הסיכה בקיר, היא הרגה נחש ארסי וניצלה. רבי עקיבא הכריז: "צדקה תציל ממוות".
נשמת רשב"י והקשר למשה רבנו (הרב חיים לנגר)
מדוע כל ישראל שמחים בהילולא?
- ניצוץ נשמת משה: רשב"י היה ניצוץ מנשמתו הגדולה של משה רבנו.
- השלמת המצוות: משה רבנו התאווה לקיים את המצוות התלויות בארץ אך לא זכה לכך. רשב"י בא והשלים אותן עבורו.
- גילוי סודות: ביום פטירת משה נסתמו מעיינות החכמה, אך בל"ג בעומר נפתחו מעיינות החכמה ונגלו סודות ספר הזוהר.
5 קטגוריות ההקבלה בין משה לרשב"י:
1. קשר נשמתי: שניהם מכונים "בוצינא קדישא" ו"שבת". רשב"י היה ניצוץ ממשה עליו נאמר "אבד חסיד מן הארץ".
2. אירועי חיים: משה ברח מפרעה, רשב"י מהרומאים. שניהם השיגו שלמות במערה ("נקרת הצור").
3. גילוי סודות: כנגד 5 חומשי תורה של משה, תיקן רשב"י 5 פרקים של "ספרא דצניעותא". שניהם זכו להארה בפנים.
4. הנהגה: דורו של רשב"י נחשב ל"דור דעה" בדומה לדור המדבר. שניהם ביטלו מגיפות (משה בקטורת, רשב"י בדיבורו).
5. פטירה: המילה "ל"ג בעמר" שווה בגימטריה ל"משה" (345). שניהם סיימו חייהם בברכה.
גלריית אינפוגרפיקות ותוכן ויזואלי
התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי – מראה והוד
מה מברכים על הקשת? הלכה ומנהג לל"ג בעומר
חייו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי
מה כתוב בזוהר הקדוש על שבועות?
למה מדורה וחץ וקשת? מנהגי ל"ג בעומר
קלפים לעבודת מודעות פנימית
מדוע כל ישראל שמחים בהילולא?
דף צביעה לל"ג בעומר
פעילות יצירתית לילדים לכבוד יום ההילולא
ניתן לשמור את התמונה ולהדפיס אותה עבור הילדים.
בס"ד
מעלתו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי.
הסיפורים לוקטו מתוך השיעורים שהתקיימו אתמול בבית הכנסת מוסיוף בירושלים
*1. המחלוקת עם השלטון הרומאי והבריחה למערה*
הסיפור המוכר ביותר מתחיל מוויכוח בין שלושה מחכמי ישראל: רבי יהודה שיבח את פיתוחיהם של הרומאים (כגון שווקים, גשרים ומרחצאות), רבי יוסי שתק, ואילו *רבי שמעון בר יוחאי גינה אותם* וטען שכל מה שעשו – עשו לטובת עצמם (למשל, מרחצאות לעדן בהם את גופם וכו'). הדברים נשמעו על ידי יהודה בן גרים, התגלגלו לאוזני השלטון, ונגזר דינו של רשב"י להריגה. תחילה הסתתרו רשב"י ובנו רבי אלעזר בבית המדרש, לשם הביאה להם אשתו מזון, אך מחשש שמא יענו אותה והיא תגלה את מקומם, הם ברחו והסתתרו במערה. במערה התרחש נס – נברא להם עץ חרובים ומעיין מים. הם פשטו את בגדיהם כדי שלא יבלו, כיסו עצמם בחול עד צווארם ולמדו תורה במסירות נפש במשך 12 שנים.
*2. היציאה מהמערה והמפגש עם הזקן*
לאחר 12 שנים הגיע אליהו הנביא והודיע שהקיסר מת וגזירותיו בוטלו. כשיצאו רשב"י ובנו וראו אנשים עוסקים בחקלאות (חיי שעה) במקום בחיי עולם (תורה), כל מקום שנתנו בו את עיניהם נשרף מיד. יצאה בת קול מהשמיים ואמרה: "להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם!". הם חזרו ל-12 חודשים נוספים, וכשיצאו שוב בערב שבת, פגשו זקן רץ ובידיו שני ענפי הדס. לשאלתם ענה שהוא ממהר לכבוד שבת, וענפי ההדס הם כנגד "זכור" ו"שמור". כשראה רשב"י עד כמה המצוות חביבות על עם ישראל, נחה דעתו והם פסקו מלהקפיד על בני האדם.
*3. המפגש המצמרר עם חותנו, רבי פנחס בן יאיר*
לאחר יציאתו מהמערה פגש רשב"י את חותנו, רבי פנחס בן יאיר. רבי פנחס לקח אותו לבית המרחץ כדי לרחוץ אותו, וראה ש*גופו של רשב"י היה מלא בחתכים ובקעים, כמו חלודה, מהחול שבו היה קבור במערה. רבי פנחס פרץ בבכי ואמר: "אוי לי שראיתיך בכך!" אך רשב"י השיב לו בגדלות רוח: *"אשריך שראיתני בכך, שאם לא היית רואה אותי בכך, לא היית מוצא בי את כל התורה שיש בי"** – כלומר, מדרגתו הרוחנית העצומה הושגה דווקא בזכות הייסורים שמסר למען התורה.
*4. טיהור העיר טבריה וסופו של הכותי*
כאות תודה על הנס שנעשה לו במערה, חיפש רשב"י לתקן דבר מה למען הרבים. התברר שבעיר טבריה ישנו ספק לגבי טומאת מת שמונע מכהנים לעבור במקומות מסוימים. רשב"י שתל תורמוסים, ובכל מקום שהיה בו קבר – העצמות צפו ועלו, וכך הוא טיהר את העיר. אדם כותי שומרוני שניסה ללגלג על רשב"י, לקח מת וטמן אותו בשטח שרשב"י כבר טיהר. רשב"י, שידע זאת ברוח הקודש, גזר: "עליונים למטה ותחתונים למעלה". האדמה בלעה את הכותי בעודו חי, והמת נפלט החוצה.
*5. הצלת העולם מחורבן והוויכוח עם הקדוש ברוך הוא*
הזוהר הקדוש מתאר כי פעם אחת ראה רשב"י אפלה יורדת על העולם ומלאך מבעית שמפיו יוצאות 30 להבות אש. המלאך גילה לרשב"י שהקדוש ברוך הוא גזר להחריב את העולם משום שאין בו 30 צדיקים. רשב"י סירב להשלים עם הגזירה ואיים על המלאך שאם לא יסתלק, הוא יגזור עליו גירוש מהשמיים. *רשב"י נשא ונתן ישירות מול בורא עולם*, ואמר שאפילו אם אין עשרה צדיקים, הרי שיש שניים (הוא ובנו), ואפילו אם יש רק אחד – הרי הוא עצמו צדיק יסוד עולם שמסוגל להגן על הדור כולו. בת קול יצאה מהשמיים והכריזה שהקדוש ברוך הוא גוזר גזירה ורשב"י מבטל אותה.
*6. ביטול המגפה בלוד*
באחת הפעמים הגיע רשב"י לעיר לוד וגילה שמגפה קטלנית משתוללת בה ואנשים מתים. רשב"י הכריז: *"כל זה בעיר ואני כאן? אני גוזר שהגזירה תתבטל"*. מיד נשמעה בת קול המצווה על המגפה להסתלק, מכיוון שרשב"י נוכח בעיר והוא מבטל גזירות עליונות.
*7. הצלת רבי יצחק ממלאך המוות*
רבי יצחק, אחד מחבריו של רשב"י, הבחין כי צלו נעלם מהכותל – סימן לכך שהגיע זמנו למות. הוא הגיע לבית המדרש בבכי. רשב"י ציווה על בנו, רבי אלעזר, לעמוד בפתח ולא לאפשר לאיש (כולל למלאך המוות) להיכנס. רשב"י תפס את רבי יצחק, התפלל עליו ואמר לקדוש ברוך הוא: "אני ערב לו" (אני לוקח עליו אחריות). המלאך נסוג, ורבי יצחק ניצל וזכה לאריכות ימים בזכות כוחו העצום של רשב"י.
*8. גירוש השד "בן תמליון" ברומא*
כאשר חכמי ישראל נזקקו לבטל גזירות קשות של מלכות רומי, נסעו רשב"י ורבי יוסי לרומא. בדרך הופיע שד בשם "בן תמליון" והציע לעזור להם בכך שייכנס בגופה של בת הקיסר ויוציא אותה מדעתה, והיא תדרוש שדווקא רשב"י ירפא אותה. כשהגיעו לרומא, הנסיכה אכן זעקה לשמו של בר יוחאי. רשב"י לחש באוזנה "בן תמליון, צא!", השד עזב אותה, וכאות תודה איפשר להם הקיסר לקרוע ולהשמיד את הגזירות.
*9. סגולת השלום בית: בני הזוג שהתגרשו בשמחה*
זוג שהיו נשואים 10 שנים ללא ילדים באו לרשב"י וביקשו להתגרש, כמקובל בהלכה. ברוח קודשו, הורה להם רשב"י לערוך מסיבת פרידה ושמחה גדולה בדיוק כפי שעשו ביום חתונתם. במהלך המסיבה, אמר הבעל לאשתו מתוך שכרות ואהבה: "קחי איתך לבית אביך את החפץ היקר והאהוב עלייך ביותר בביתנו". כשישן, ציוותה האישה לשאת את מיטתו לבית הוריה. כשהתעורר הבעל וגילה שהוא בבית הוריה, הסבירה לו האישה שהוא הדבר היקר לה ביותר. כשהלכו לבשר זאת לרשב"י, הוא התרגש מאהבתם, התפלל עליהם, ובזכות אהבתם ושלום הבית שביניהם, הם נפקדו בילדים.
*10. יום פטירתו (ל"ג בעומר) וגילוי ה"אדרא זוטא"*
ביומו האחרון בעולם, בל"ג בעומר, כינס רשב"י את תלמדיו וגילה להם את הסודות העמוקים ביותר של תורת הקבלה, במה שידוע כ"אדרא זוטא". *השמש סירבה לשקוע באותו היום עד שסיים לומר את כל סודותיו, ואש הקיפה את ביתו לאורך כל הדרשה* כדי שאנשים שאינם ראויים לא יתקרבו. כשהגיע לפסוק "כי שם ציווה אדוני את הברכה חיים עד העולם", באמירת המילה "חיים" – יצאה נשמתו בטהרה.
סיפורים אלו ממחישים את המשפט השגור בפי רשב"י: *"יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"* – עדות לכוחו הרוחני העצום, למסירות נפשו לתורה ולפעולותיו חסרות התקדים למען עם ישראל.
הרב מוצפי בשם האר"י הקדוש ההסבר: השם "אכדטם" (המורכב מהאותיות א-כ-ד-ט-ם) מסמל את המתקת הדינים והחלפת ההנהגה הרוחנית בליל ל"ג בעומר.
שלטון שם "אלוקים" ומידת הדין: במהלך 32 הימים הראשונים של ספירת העומר, מתגלה בעולם שם "אלוקים". שם זה מייצג את מידת הדין הקשה, ולכן בימים אלו הדין שולט ו"מי שעושה עוון הכי קטן נידון בחומרה".
החילוף באלף-בית בליל ל"ג בעומר: בליל ה-33 לספירת העומר (ל"ג בעומר), הדין מתחלף ומומתק. הדבר מתבטא בכך ששם "אלוקים" מוחלף באותיות שקודמות לו בסדר האלף-בית:
האות א' נשארת א' (כיוון שאין אות לפניה).
האות שלפני ל' היא כ'.
האות שלפני ה' היא ד'.
האות שלפני י' היא ט'.
האות ם' (מם סופית) נשארת ם' סתומה מכיוון שהיא בסוף התיבה.
כך, מהשם א-ל-ה-י-ם, נוצר השם החדש המורכב מהאותיות א-כ-ד-ט-ם.
המשמעות המספרית (גימטריה) ורמזיה:
האותיות שהתחלפו (כ', ד', ט'): הערך המספרי שלהן יחד (כ=20, ט=9, ד=4) שווה בדיוק ל-33. מספר זה מקביל ל-33 ימי הספירה שכבר עברו, והוא נרמז במילה "גל" שגם ערכה הוא 33.
השם החדש בשלמותו: הגימטריה של כל האותיות בשם החדש (א+כ+ד+ט+ם) עולה ל-74. מספר זה שווה לגימטריה של המילה "עד".
צירוף שני הרמזים יחד ("גל" ו"עד") מופיע בפסוק: "את הגל הזה ועד המצבה אם אני לא אעבור".
התוצאה הרוחנית:
מעבר זה משם "אלוקים" לשם החדש "אכדטם" מסמל את ביטול תוקף הדין שאפיין את ימי העומר. בעקבות המתקת הדין הזו, פסקו תלמידי רבי עקיבא למות, ומשום כך ל"ג בעומר נחשב ליום של שמחה גדולה.
מה את.ה יכול.ה ללמוד מרבי עקיבא לחיים שלך?
