רבי שמעון בר יוחאי – השראה לחיים של עומק, אמת ועבודת השם

בל"ג בעומר, כשעם ישראל נושא עיניו להר מירון, אל דמותו של רבי שמעון בר יוחאי, אנו מוזמנים להתבונן לא רק בסיפורי הניסים וההילולה, אלא בעיקר במסר העמוק של חייו ותורתו – מסר שיכול להפוך כל אחד מאיתנו ליהודי עובד השם טוב יותר.

רשב"י, תנא בן הדור הרביעי ותלמידו של רבי עקיבא, הקדיש את חייו ללימוד תורה במסירות שאין לה אח ורע. הוא לא נרתע מרדיפות, לא נכנע לאיומי השלטון הרומאי, ובשעה שכל העולם סביבו התמוטט – בחר להעמיק פנימה, להתחבר אל המקור, ולגלות את אור הסוד והפנימיות של התורה. במערה, במשך 13 שנה, חי עם בנו על חרובים ומעיין, עטוף בחול, אך ליבו בוער באש התורה. שם, בחושך, גילה את האור הגדול ביותר – את הזוהר שמאיר עד היום את נשמות ישראל.

אבל דמותו של רשב"י לא מסתכמת במסירות נפש ללימוד בלבד. הוא לימד אותנו שהעיקר הוא הכוונה שבלב – "הלוך אחר המחשבה". לא די במעשה החיצוני; מה שמניע את האדם, מה שממלא את מצוותיו בתוכן, זו הכוונה, הרצון, השאיפה להתקרב אל השם באמת. גם בענייני בין אדם לחברו, הדגיש רשב"י את הרגישות העמוקה לזולת: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים" – עד כדי כך חשובה כבודו של האחר, עד שמוטב לאדם לסבול בעצמו ולא לפגוע בזולתו.

רשב"י האמין באיכות ולא בכמות. לא בכמות המעשים, אלא בעומק, במשמעות, בתשומת הלב הפנימית. הוא ראה בכל יהודי בן מלך – "כל ישראל בני מלכים הם" – והאמין ביכולת של כל אחד ואחת מאיתנו להגיע לגדולה, לקדושה, לאור שמאיר את כל העולם.

המסר של רשב"י רלוונטי מתמיד: בעולם של רעש, של חיצוניות, של מרדף אחרי הישגים – הוא מזמין אותנו לעצור, להיכנס אל ה"מערה" הפנימית שלנו, להקשיב לנשמה, להעמיק בכוונה, בלימוד, במידות, באהבת ישראל. לא להסתפק במעשים ריקים, אלא למלא אותם באור פנימי, באהבת השם, באהבת הבריות.

ביום הזה, נתחבר אל רשב"י לא רק בזכות המדורות והפיוטים, אלא בעיקר בזכות ההשראה לחיים של אמת, של עבודת השם מתוך שמחה, מתוך עומק, מתוך אהבה. נזכה ללמוד ממנו – לאהוב תורה, לאהוב את הזולת, ולגלות את האור הגדול שבכל אחד מאיתנו, עד שנזכה לראות את הגאולה השלמה במהרה.

הפיוט "בר יוחאי" והרקע למחברו

רבי שמעון לביא, מחבר הפיוט "בר יוחאי", נולד בספרד וגורש ממנה בילדותו בעקבות גירוש ספרד, יחד עם משפחתו הגיע לפאס שבמרוקו, שם הצטיין בלימוד תורה גלויה ונסתרת. בדרכו לארץ ישראל עבר בטריפולי שבלוב, וכשראה את מצבה הרוחני הירוד של הקהילה היהודית, החליט להישאר שם, חיזק את הקהילה, לימד תורה, ותיקן את סדרי התפילה והחינוך. רבי שמעון היה גם רופא, בעל ידע באסטרונומיה, ורכש הערכה מצד שלטונות טריפולי. בפיוט "בר יוחאי" שילב את אותיות שמו בכל בית, למעט הראשון והאחרון.