בס"ד
סדר עבודת כהן גדול ביום הכיפורים — על פי דברי הרב בן ציון מוצפי
בס"ד
סדר עבודת כהן גדול ביום הכיפורים
בתפילת מוסף ישנו סדר העבודה שהיה בבית המקדש. מי כתב אותו? יוסא בן יוסא הכהן, שהיה כהן גדול בבית המקדש. הוא כתב את סדר העבודה, הכל בצורה מאוד מנוסחת, בצורה מדהימה, ומתאר את הווידויים ואת כל העבודה של הכהן הגדול באותו יום.
עשרת הווידויים של הכהן הגדול
מה היה עם הכהן הגדול? הוא היה צריך להזכיר עשרה וידויים.
איפה היו עשרת הווידויים?
בהתחלה היו מביאים לו פרו, והוא היה מתוודה על עוונותיו. היה אומר:
"אנא השם, חטאתי, עוויתי, פשעתי לפניך, אני וביתי. אנא בשם, כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך, אני וביתי."
הנה שלוש פעמים: "חטאתי", "עוויתי", "פשעתי" — זה וידוי אחד.
אחר כך היו מביאים לו פר של ציבור הכהנים, ואז היה מתוודה וידוי על אחיו הכהנים.
מהו וידוי אחיו הכהנים?
הכהן הגדול או הכהן הרגיל במשך השנה אולי טעה ושגג — הקריב קורבן חטאת במקום עולה, חשב על השם ויצא שלמים, חשב על קורבן מסוים ויצא קורבן אחר. אז צריך לשרוף את זה, והוא עשה עוון. זה עוון, ולכן היה וידוי אחיו הכהנים.
היה אומר:
"חטאו, עוו, פשעו לפניך בני אהרן עם קדושך", כאמור:
"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו."
אז הוא היה אומר "לפני השם". הוא לא היה אומר כמו שאנחנו אומרים "אדני", אלא היה מזכיר את שם המפורש.
ואז אומר הזוהר הקדוש, שהיה יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה. כלומר, היו רואים אש יוצאת מהפה שלו.
לבד הוא לא היה אומר; הבת קול הייתה נכנסת בגרון שלו והיא הייתה מוציאה את הקול. לכן נאמר לא "אמר בשעה שהיה אומר", אלא "בשעה שהיה יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה". ואז היו יודעים שהתפילה והווידוי התקבלו למעלה.
זה היה הווידוי השני — וידוי אחיו הכהנים.
שני השעירים
אחר כך היה לוקח את שני השעירים.
שני השעירים היו צריכים להיות דומים ושווים — זה כמו זה וזה כמו זה. שלא יהיה אחד גדול ואחד קטן, אחד שמן ואחד רזה, אלא שניהם יהיו דומים לחלוטין.
היה לוקח קלפי. שם היה הסגן, והיו בה שני פתקים: אחד שכתוב עליו "לשם", ואחד שכתוב עליו "לעזאזל".
והיה טורף בקלפי, כלומר מערבב אותם.
היה אומר לו: "הגבה ידיך, אישי כהן גדול, הגבה ידך."
היה מכניס את היד ומוציא פתק אחד, ושם אותו על השעיר.
אם "של שם" יצא בימין — טוב. והשני היה יוצא בשמאל, והוא היה של שעיר לעזאזל.
אבל אם היה יוצא הפוך — לא טוב. זה היה בבית שני, וכמה פעמים היה יוצא הפוך.
ואז היה אומר לו: "הגבה ידיך, אישי כהן גדול, הגבה ידך."
וכשהיו רואים ש"של שם" יצא בצד ימין — כולם היו שמחים.
וידוי על שעיר המשתלח
ולא עוד, אלא שהיה לוקח את השעיר והיה מתוודה עליו — וידוי ישראל.
מה היה אומר?
"אנא השם, כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאו ושעו ופשעו לפניך עמך בית ישראל."
כך כתוב:
"כי ביום הזה יכפר עליכם."
ואז היה מזכיר את שם המפורש.
עשר הזכרות של שם המפורש
עכשיו, כמה פעמים היה מזכיר שם המפורש? עשר פעמים.
איך?
אחת ב"אנא השם" — אז הוא לא אומר "השם" כמונו, אלא אומר את שם המפורש: "אנא השם".
אחר כך: "כפר נא לחטאים…" — "אנא בשם, כפר נא לחטאים" — עוד פעם בשם המפורש, פעם שנייה.
אחר כך: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם לפני השם" — עוד פעם הזכיר את שם השם.
אז היו שלוש על הראשון, שלוש על השני ושלוש על השלישי — ביחד תשע.
איפה העשירי?
שעיר להשם.
העשירי היה בשעיר, שהיה אומר: "להשם חטאת". מה היה עושה? אחרי שהיה טורף בקלפי, ויצא לו "אחד" על השעיר של השם, היה אומר עליו את שם השם המפורש שלוש פעמים — זה תשע.
אחר כך היה לוקח את השעיר של לעזאזל ואומר עליו "שם חטאת" — שם המפורש.
האיש העיתי והשעיר לעזאזל
ואז היה מכינים איש עיתי.
מה זה איש עיתי?
אחד שהיה מוכן מאתמול.
מה פירוש "עיתי"?
תוספות כותבים שהיה רואה ברוח הקודש מי עתיד למות אותה שנה, וממנה אותו לשלוח את השעיר לעזאזל.
והוא היה לוקח את השעיר.
כשהיה עובר איתו, היו באים לשם. במשנה כתוב שהיו מורטים לו את השערות, אומרים שזה קורבן שהולך לעזאזל, והיו מכים אותו.
אז שמו שם מחיצה כדי שלא יוכלו לפגוע בו.
והיה האיש הזה לוקח את השעיר, רץ איתו למדבר יהודה.
ולא היה מגיע לראש ההר, היה דוחף אותו לאחוריו. לא היה מגיע לחצי ההר עד שהיה נעשה איברים איברים.
למה?
אומר הזוהר הקדוש: כל החיצונים היו באים וחותכים אותו לחתיכות.
ואז היו יודעים שהשעיר הגיע למדבר באותה שעה.
לשון של זהורית
היו שמים וקושרים חתיכת בד אדומה, על שם:
"אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע כצמר יהיו."
היו קושרים אותה בהיכל, בגג של ההיכל.
כולם היו רואים איך שהיא מתהפכת ללבן.
וההיא שהייתה על השעיר עצמו — הייתה נשלחת חצי. היה שם חצי פה.
אחר כך, בבית שני, בסוף בית שני, פעמים בגלל המעשים שלהם, לא תמיד היה נהיה לבן, ואז היו בצער.
מה עשו?
הכניסו את הבד בפנים, מההיכל בפנים, כדי שלא ייראה.
הקטרת הקטורת בקודש הקודשים
ועכשיו הכהן, אחר כך, היה נכנס להקטיר קטורת.
איך היה נכנס?
אסור לו להפנות גב לקהל, וגם לא גב להיכל.
אז היו עושים שתי פרוכות: פרוכת אחת על קודש הקודשים, ופרוכת שנייה בינו לבין העם.
והיה הולך באלכסון. היה הולך בכניסה בין שתי הפרוכות, ואז היה מסתובב ונכנס לפני ולפנים.
והיה לוקח את הקטורת.
מה היה לוקח?
ארבעה קילו וחצי של סממנים.
הרי היה שלושה מנים יתרים, שמהם מכניס כהן גדול בחופניו ביום הכיפורים. מחזירן למכתשת בערב יום הכיפורים, כדי לקיים מצוות "דקה מן הדקה".
ביד השנייה מה היה לו?
מחתה עם גחלים.
והיה לוקח את המחתה של הגחלים, שם אותה בין בדי הארון, בין שני הכפורת, ושופך ביד שלו את הקטורת על האש.
ואז, לא היה עוזב, עד שהיה כל הבית מתמלא כולו עשן.
ואז הייתה הקטורת עולה למעלה והיא הייתה מכפרת על העם.
לקטורת יש מעלה גדולה.
ואז היה מכפר על העם והיה יוצא.
היו יוצאים… היה יוצא שמח.
אחר כך היה פעם שנייה נכנס, להוציא את הקטורת שהוא הכניס, להוציא את הגחלים.
סדר העבודה ליום הכיפורים
תודה למכון מאיר על הטבלה המסכמת את עבודת הכהן הגדול:
תודה גדולה לרב מנחם מקובר על העזרה החשובה בבדיקת תוכן סדר העבודה של הכהן הגדול. למרות ההשקעה המרובה מאד בהכנת התמונות יש עדיין לתקן שגיאות בעברית של הבינה.
תודה לאתר לשכנו תדרשו על העידוד להשתמש בתמונות.
קובץ זה טרם נבדק.