ע"פ שיעורו של הגאון הרב ישראל אברג'ל שליט"א
הלימוד על אונות המוח אינו רק ידע תאורטי, אלא "מתנה גדולה" ו**"רפואה באמת לדור"** שנועדה לאפשר לאדם להבין מהי קדושה ולשלוט ביצריו. להלן המשפטים המבטאים את עוצמת הלימוד, ההשקעה העצומה שלו ודרך הלימוד הייחודית:
עוצמת הלימוד וחשיבותו
- הבנת הקדושה: "אם לא מכירים את הגוף אין מצב להכיר את הנפש, אם לא מכירים את הנפש אין מושג ואין מציאות שנקראת קדושה".
- שינוי החיים: "יש כאן דברים נפלאים מאוד שמחברים את המבנה הפיזי של האדם… עם המבט של קבלה וחסידות… שמשנה את כל החיים של האדם".
- שליטה עצמית: "מי שיבין את זה הוא יבין מי הגורם המרכזי לאדם לשלוט על יצרים ודחפים".
- הבנת סודות עליונים: "מי שיודע סוד הגוונים יכול להביא סוד המרכבה; בלי להביא סוד הגוונים אי אפשר להביא סוד המרכבה, אני הגעתי אליו מסוד המרכבה".
- מתנה לדור: "כל מה ששמעתם עוד לא שמעתם כלום, לא טיפה מן הים… יש לנו 300 קומות למטה עוד בזה".
ההשקעה של הרב והתמצות המדעי-רוחני
- שנות עבודה: "לקח לי הרבה הרבה מאוד שנים… לעזור לכתוב… אני עבדתי בשיטה של להכיר את ה… הגעתי לגוף אחרון ממילא הגעתי להכל".
- דיוק בניסוח: "לקח לי בערך שנתיים לכתוב את המשפט הזה [על מצב האונה המצחית ללא תפילין], אל תתבלבלו… לא גיבבתי את זה באיזה צירוף או גימטריה או חלום לילה, הרבה הרבה שנים לקח".
- תמצות עמוק: "כדאי לכתוב את מה שאני אומר כי זה תמצית של המון… כל מילה היא תמצית של אולי שני פרקים עמוסים".
- התלבטות בחשיפת הידע: "הרבה שנים הלכתי בהתלבטות אם לפתוח או לא לפתוח את הנושאים האלו, ובסוף החלטתי שאני כן פותח… חבל לחיות 90 שנה ובסוף לגלות פספסתי".
- התמסרות מוחלטת: "אני משרת את עם ישראל בנאמנות… עבד פועל עושה את מלאכתי 24/7".
דרך הלימוד הייחודית של הרב
- תורה כמקור בלעדי: "אני לא נעזר בספרי מדע כלל כעיקרון, לומד רק תורה; מה שאני מבין מתוך ההבנה שלי בלימוד שהשם נותן לי, אם זה בזוהר או בכתבים או בכל מיני קדמונים".
- המקור לרפואה: כשנשאל על ידי רופאים איפה למד רפואה, הוא משיב: "למדתי רפואה איפה שהרפואה למדה את התורה שלנו… זה בדעת השם".
- שילוב רבדים: "בכל חלק יש לנו כאן את המבנה הפיזי ואז ישתלב הפן הנפשי ברובד נוסף על פי קבלה… ברובד נוסף על פי חסידות".
- ראיית ה"מפה" האנושית: "אני אלמד לכם תורת ההורמונים… אתם תראו מפה של כל אדם ככה נפתחת, ככה לא שוכן מפה של חיים".
ונה המצחית: המלך והבלם של הנפש
- הגדרה ושם כינוי:
- הרב מגדיר אותה כ"השר הראשון" וכינויה המרכזי הוא "המלך".
- היא מוגדרת כ"סוד הרצון והמצפון".
- כינוי נוסף וקריטי הוא "הבלמים של הנפש" – זהו המרכיב המבדיל בין האדם לבהמה.
- מיקום פיזי:
- "במצח, בדיוק במקום הנחת תפילין [של ראש]".
- הרב מציין כי זהו המקום שבו "מוחו של תינוק רופס.
- תפקיד מעשי:
- קבלת החלטות: "מה שנקרא עמוד שדרה; להיות ברור בדרך".
- שליטה בדחפים: היכולת לעצור תאוות ודחפים רגעיים.
- תכנון אנושי: "תכנון עתידי, אצילות הנפש… בלי זה הוא לא אדם, הוא קרוב יותר לבהמה".
- על פי הקבלה והחסידות:
- האונה המצחית היא "סוד ספירת הכתר בשורש הרצון".
- היא מהווה את "החיבור לחיצוניות הכתר, שהוא שורש הרצון העליון".
- מצב תקין (בקדושה):
- כאשר יהודי מניח תפילין בקדושה ובכוונה, הוא " משרה שכינה ומזרים אור אלוקי ישירות למרכז הבקרה הזה"
- במצב זה, השכל ישלוט על הלב" – הרצונות והדחפים משועבדים למלכות השם.
- מצב של חטא (או חוסר קדושה):
- מי שלא מניח תפילין או שמניח ללא כוונה, המקום נשאר "שומם, מיותם, מרוקן, חשוך ואפל", מה שמוביל לתחושות "ריקנות, חוסר ותסכול פנימי".
- פגם בכעס או בתאווה זולה גורם לאדם "לאבד צלם אלוקים" ולהישאר עם "מצח נחושה כמו של בהמה".
- "חי בספונטניות מופקרת בלי סדר יום… פשוט מאבד צלם אלוקים".
- התיקון הרוחני:
- כוונה בתפילין: בעת הנחת תפילין של ראש, יש לכוון מפורש ש"משעבד את האונה הקדמית, את הרצונות, המחשבות והדחפים למלכותו יתברך".
- סדר יום נוקשה: "קביעת סדרים קבועים… קביעת סדר יום נוקשה וברור". הסדר החיצוני בונה את האונה מחדש ומשליט את המצפון על הכאוס.
- תרגול הבלם הפנימי: לעצור בכוונה תחילה פעולה מותרת פעם ביום כדי לבנות את שריר השליטה.
דוגמאות שהרב מביא מהחיים:
- היהודי והתפילין: הרב מספר על אדם שהגיע אליו במצוקה קשה. הרב סירב לעזור לו עד שיניח תפילין. האיש סרב. ושהה כ-40 דקות בהמתנה. הרב ביקש מתלמידו שיניח לו תפילין. האיש חזר ואמר: "הכל בסדר, הכל הסתדר". הזרמת האור למצח פתרה את הקושיות הפנימיות שלו.
- משל הבורקס והפיצה: הרב תמה: "מה פתאום שבורקס של 80 גרם או משולש פיצה יפיל בן אדם של 80 קילו? מה ההיגיון?" – זוהי דוגמה לחולשת האונה המצחית שאינה מתפקדת כ"בלם" מול תאוות קטנות.
- האדם ללא עמוד שדרה: הרב מתאר אדם שהאונה שלו חלשה: "חי בספקות תמידיים… מה אתה אומר, אני אקח או לא אקח? וואו, כמה הוא מתלבט עד שהוא מקבל החלטה".
- הסדר הצבאי והרעב: הרב מדגים כיצד הגוף מתרגל לסדר חיצוני: חיילים מרגישים "בור בבטן" בדיוק ב-12 בצהריים כי הם רגילים לסדר האכילה הצבאי. כך סדר יום רוחני בונה "נעילה" חיובית במוח.
- תרגיל הסטייק: כתרגול ל"בלם הפנימי", הרב מציע לעצור לרגע באמצע אכילת סטייק חם וטוב: "עוצר… מחכה דקה… אומר לו: יש פה בעל הבית, אני פה בעל הבית".
- סיום הזוהר בזמנים ה"מתים": הרב מספר שסיים את כל הזוהר ב-3.5 חודשים רק על ידי ניצול "דקות ריקות… 20 שניות, 10 שניות, דקה, שלוש דקות". זוהי תוצאה של אונה מצחית מפותחת שיודעת למפות את היממה לפרטי פרטים.
כלים לתיקון האונה המצחית (המלך/הבלם)
אונה זו אחראית על השליטה בדחפים ועל כוח הרצון, והכלים עבורה נועדו לבנות "עמוד שדרה" פנימי:
- כוונת התפילין: בעת הנחת תפילין של ראש, יש לעצום עיניים ולכוון מפורש: "משעבד את האונה הקדמית, את הרצונות, המחשבות והדחפים למלכותו יתברך", ולבקש שהשכל ישלוט על הלב.
- קביעת סדר יום נוקשה: לבנות סדר יום מפורט בכתב, "ברמה של דקות", הממפה את כל היממה (קימה, תפילה, לימוד, שינה). סדר חיצוני זה בונה את האונה מחדש ומשליט את המצפון על הכאוס.
- תרגול "הבלם הפנימי": פעם ביום לעצור בכוונה תחילה פעולה מותרת כדי לבנות את שריר השליטה. לדוגמה: לעצור לדקה אחת באמצע אכילת סטייק חם או להשאיר חתיכה קטנה בצלחת.
- ניצול "דקות ריקות": להשתמש בזמנים של דקה או שתיים (המתנה, הליכה) ללימוד או גריסה של דברי תורה, דבר המפתח את היכולת המוחית לנצל את הזמן למקסימום.
האונה הקודקודית: החיישן וסוד האהבה
- שם כינוי והגדרה:
- הרב מכנה אותה "השר השני" וכן "החיישן".
- היא מוגדרת כ"סוד המציאות והאהבה".
- מיקום פיזי:
- האונה ממוקמת "בקודקוד הראש במרכז, בדיוק תחת הכיפה". הרב מציין כי זהו "מקום מאוד רגיש".
- תפקיד מעשי:
- אחראית על "עיבוד תחושות מגע" (כגון חום או קור, ומה שנעים או לא נעים לאדם) וכן על "התמצאות במרחב".
- היא מייצגת את "היכולת לחבר נתונים נפרדים לתמונה אחת שלמה של חיים".
- על פי הקבלה והחסידות:
- קודקוד הראש מכוון כנגד "ספירת הכתר", המייצגת את "האמונה הפשוטה שכל המציאות מונהגת בהשגחה עליונה למעלה מהשגת השכל".
- זהו המקום של "חיבור אמיתי למקום ולזמן".
- מצב תקין:
- במצב זה האדם זוכה ל"קבלת המציאות באהבה" ולחיבור למשפחה ולסביבה.
- האדם "מקבל מלכות שמיים באהבה גמורה דרך החיישן העליון" ומכיר בכך שחייו מושגחים בהשגחה נפלאה.
- מצב של חטא:
- חטא באונה זו מתבטא ב"ביקורתיות או אהבה תלויה בדבר".
- אדם שפוגם במקום זה חי ב"תסכול וניתוק", הופך ל"מריר מאוד", ומרגיש ש"קשה לו כל דבר בחיים, כלום לא הולך לטוב".
- התיקון הרוחני:
- התיקון המרכזי הוא "אהבה ללא תנאים".
- הדבר דורש את "הסרת משקפי הביקורת" וכן "לעקור מהשורש את האינסטינקט להעיר, לתקן את בני הבית על טבעם המולד".
- התיקון כולל גם "ויתור על השליטה באחר" וקבלת המציאות כפי שהיא.
דוגמאות שהרב מביא מהחיים:
- משל החיישן ברכב: הרב ממשיל את האונה ל"חיישנים במכוניות החדשות" (כמו חיישן רוורס), שעוזרים לאדם להתמצא ולהישמר.
- חוסר בחירה במשפחה: הרב מדגיש ש"אדם לא בוחר את הוריו, הוא לא בוחר את אחיו, והוא לא בוחר גם את ילדיו", ולכן עליו לקבלם בדיוק כפי שהם.
- הצהרת הקבלה היומיומית: הרב מציע תרגיל מעשי: "לעצור כל יום על מפתן הדלת, רגע לפני הכניסה לבית, לכוון את הדעת אל קודקוד הראש… ולומר בלב: אני מקבל באהבה גמורה את אשתי וילדיי ונכדיי איך שהם, כמו שהם… בלי שום תנאי ושיעור".
- שחרור המרחב לאחר: ברגע שאדם מאפשר לשני "מרחב מחיה" ולא מבקר אותו, הוא מאפשר לו להתפתח ולהגיע בסופו של דבר לדרך הנכונה.
- דיבור חיובי מפרה: הרב ממליץ להרבות ב"דיבורי חיזוק מפורשים" שיוצרים חום בתוך חיישן הנפש של בני הבית ומגרשים את חושך התסכול.
כלים לתיקון האונה הקודקודית (החיישן)
הכלים כאן נועדו להחליף את הביקורתיות באהבה ללא תנאים:
- הסרת "משקפי הביקורת": לעקור את האינסטינקט להעיר או לתקן את בני הבית על טבעם המולד, ולהבין שזהו האופי שהשם טבע בהם.
- הצהרת קבלה יומיומית: לעצור בכל יום על מפתן הדלת לפני הכניסה לבית, לכוון לקודקוד הראש ולומר בלב: "אני מקבל באהבה גמורה את אשתי וילדיי ונכדיי איך שהם, כמו שהם… בלי שום תנאי ושיעור".
- דיבור חיובי מפרה: להרבות בדיבורי חיזוק מפורשים שיוצרים חום בנפש בני הבית ומגרשים תסכול.
האונה הרקתית: בית הגנזים והכונן הקשיח של הנפש
-
- הגדרה ושם כינוי: הרב מכנה אותה "השר השלישי" וכינויה המרכזי בעולם הפנימי הוא "בית הגנזים של האדם".
- הגדרה נוספת בשפה של העולם: "הכונן הקשיח של הנפש".
- מיקום פיזי: "בצדדים, מעל האוזניים אזור הרקות.
- תפקיד מעשי:
- שמיעה ושפה: "הבנת לשון הקודש ופינוח הדיבור יושב באונה הזאת".
- זיכרון: שם שוכן ההיפוקמפוס – "מרכז הזיכרון של האדם".
- רגש ופחד: שם שוכנת האמיגדלה המגדלה" – "מרכז הפחד והרגשות".
- על פי הקבלה והחסידות:
- האונה הרקתית היא "סוד שמע ישראל" שמשמעותו "שמיעה עמוקה".
- מצב תקין (מאוזן):
- כאשר המקום מאוזן "כל החיים שמחים ומיושבים".
- אדם הזוכה לקדש חלק זה זוכה ל"בית גנזים טהור של קדושה" ושל "זיכרון צלול של תורה".
- מצב של חטא (פגם השמיעה):
- הצפת המוח בפסולת: שמיעת חדשות, פוליטיקה, לשון הרע ורכילות היא "הצפת המוח בפסולת רעילה".
- פגיעה בנפש: המידע השלילי "מרתיח את המגדלה" (מרכז הפחד), מה שמוביל ל"נפילה לחרדות בפחדים דמיוניים… אדם בטוח שהוא הולך למות".
- שכחה ובלבול: הפסולת "דוחקת את רגלי הקדושה מן ההיפוקמפוס", מה שגורם ל"שכיחה, בלבול הדעת… ואיבוד טעם בחיים".
- התיקון הרוחני:
- מסנן שמיעתי: לקבוע "מסנן שמיעתי על פתח הלב" ולזכור ש"לא כל מה שנכנס לאוזן צריך להיכנס ללב".
- גמילה מהתעדכנות של חדשות ועוד": קבלת קבלה חזקה להתנתק מקבוצות חדשות ומקולות הרחוב.
- השמעת קולות קדושה: "השמעת קולות של קדושה באוזניים… לשמוע ניגון טהור של דביקות או שיעור תורה מחזק, מנקה את הפסולת מן הדעת ומחזיר את המגדלה… לאיזון ולרוגע".
- כוונת ה"שמע": לכוון במילת "שמע" שכל מערכת השמיעה והרגש תהיה "משועבדת לאמונה טהורה בלבד".
דוגמאות שהרב מביא מהחיים:
- הנהגת גדולי ישראל: הרב מספר שהרב עובדיה יוסף וחכם בן ציון אבא שאול היו הולכים עשרות שנים ברחוב מבלי לקרוא מודעות רחוב, כדי לא לבזבז את ה"מקום" במוח על שטויות ולשמור על זיכרון התורה צלול.
- הגנב והקרמיקה: הרב מספר על כפר שבו ראה בשירותים "19 סוגי קרמיקה" במטר אחד – משל לאדם ששומע הכל מהרחוב ("נייס") וממלא את מוחו בפיסות מידע גנובות ומבולבלות שאינן מתחברות לאחדות אחת.
- החרדה הדמיונית: הרב מתאר מקרה של אדם שסובל מחרדה קשה, ומסביר שזה נובע ב-100% מפסולת שלילית שנכנסה לאוזן והרתיחה את האמיגדלה עד כדי תחושת מוות דמיונית.
- המסננת לילד: הרב מספר שאמר לבנו הבכור לפני כיתה א': "השם עשה לנו מסננות במוח, לא כל מה שנכנס לאוזן צריך להיכנס ללב" – זהו הכלי הבסיסי לתיקון האונה הרקתית.
- שיעורים בקירות הבית: הרב מספר שבתור אדם צעיר היה משמיע שיעורי תורה של אביו (הרב יורם זצ"ל) בשקט בבית, כדי שהקירות והאוויר יספגו קדושה וינקו את המוח מהשפעות חיצוניות.
כלים לתיקון האונה הרקתית (בית הגנזים)
כלים אלו נועדו לטהר את השמיעה ולמנוע חרדות הנובעות מהצפת המוח במידע שלילי:
- מסנן שמיעתי: לאמץ את הכלל ש"לא כל מה שנכנס לאוזן צריך להיכנס ללב". יש לברור את השמיעה ולקדש אותה.
- גמילה מחדשות: להתנתק מקבוצות חדשות, פוליטיקה ורכילות שמרתיחים את מרכז הפחד (האמיגדלה) ומייצרים חרדות.
- השמעת קולות קדושה: להשמיע בבית שיעורי תורה או ניגוני דבקות (אפילו בשקט שהקירות יספגו). הקולות הללו מנקים את המוח מ"פסולת החדשות" ומחזירים את המערכת לאיזון.
- כוונת ה"שמע": בקריאת שמע, לכוון לשעבד את חוש השמיעה והזיכרון לאמונה טהורה.
האונה העורפית: חדר הפיתוח של הנפש
-
- הגדרה ושם כינוי: "השר הרביעי".
- כינויה המרכזי הוא "חדר הפיתוח של הראייה"
- הגדרה מהותית: "סוד הראייה והקשר".
- מיקום פיזי: "באחורי הראש בעורף, מקום קשר של תפילין",.
- תפקיד מעשי:
- עיבוד הראייה: "העיניים הן רק מצלמה, הפיתוח של התמונה נעשה כאן מאחורה".
- זהו המקום שבו נקבעת איכות הראייה המהותית: "פה למעשה יושבת הנקודה הזאת… מקום שגם הופך את התמונה".
- על פי הקבלה והחסידות:
- האונה ממוקמת בעורף, שהוא "מקום אחיזה של הקליפות פרעה אותיות העורף.
- סוד קשר של תפילין: הקשר מונח בדיוק שם כדי "להגן עליה ולחבר את הראייה הפיזית לאור אלוקים".
- זהו הצומת שבו האדם מחליט אם לזכות לראות "שכינה עין בעין" או להישאר בבחינת "עיניים להם ולא יראו".
- מצב תקין (קדושת הראייה):
- האונה הופכת ל"הספקלריה המאירה".
- האדם זוכה לראות "אותיות של תורה… מביא נסתרות בתוך האות".
- הוא מסוגל "לטייל בגנזיה דמלכה" ולראות רבדים רוחניים שנסתרים מהעין הרגילה. בדומה לרבי מאיר, ה"עור" הפיזי הופך ל"אור" רוחני.
- מצב של חטא (פגם הראייה):
- פגם בראיות אסורות (טלפונים, מסכים, מראות רחוב לא צנועים) גורם לכך שהאדם "צורב את הטומאה בתוך חדר הפיתוח של המוח".
- התוצאה היא "מסך נפש שרוף מבפנים"; האדם רואה רק חיצוניות, מתקשה להבין צורת אות, וסובל מ"דימוי עצמי נמוך, תסכול ודמיונות טורדניים בפרט בשעת התפילה ולימוד תורה".
- התיקון הרוחני:
- שמירת עיניים נוקשה: קבלה חזקה "להסיט את המבט מיד כשמופיעה תמונה שאינה צנועה" כדי שלא תידפס בעונה העורפית.
- מילוי העיניים באור: להביט הרבה ב"צורת אותיות התורה", להסתכל ב"ספר תורה פתוח בשעת ההגבהה", ולהתבונן ב"פני הצדיקים ואנשי אמת" שראייתם "מוחקת תמונות רעות".
- פעולות פיזיות: לגברים – "למשש קשר של תפילין בעורף" מדי פעם בזמן התפילה.
- נשיקת יד חכם: לנשק יד של חכם אמת כדי "למשוך משם אור וטהרה שישרוף את כל המראות הפגומים שנחרטו במוח".
דוגמאות שהרב מביא מהחיים:
- משל המצלמה והפילם: העיניים הן רק העדשה, אבל אם אדם רואה מראות אסורים הוא למעשה "שרף את הפילם" בתוך חדר הפיתוח (האונה העורפית), ולכן המוח לא מצליח "לפתח" תמונות של קדושה ולימוד.
- האברך המתוסכל מול הגמרא: הרב מתאר אדם שיושב מול ספר אך האונה שלו "שרופה" מפגמי ראייה: "הוא עסוק בדימוי העצמי הנמוך שלו, בתסכול… הוא מלל גדול… פיוז שרוף מבפנים"; הוא רואה את הטקסט אך לא מצליח להרגיש את ה"טעם" או להבין את הסברה.
- הנהגת אביו (הרב יורם זצ"ל): הרב מעיד על אביו: "אף פעם לא ראיתי את אבא שלי מוריד משקפיים ברחוב… והוא לא נתקע בעמודים… וידע לשמור העיניים שלו בקדושה גדולה מאוד,. זוהי דוגמה לאדם שחדר הפיתוח שלו כה טהור שהוא רואה את המציאות דרך משקפיים של קדושה.
- נשיקת יד החכם והרמב"ם: הרב מציין כי קדמונים העידו שהרמב"ם זכה לכל השגותיו בזכות "נשיקה של חכם" שקיבל בילדותו. האצבעות של החכם הן "צינורות של חוכמה וקדושה" שיכולים לטהר את המוח של מי שנוגע בהם.
- ההבדל בקריאת טקסט: הרב מדגים כיצד שני אנשים קוראים את אותו דף גמרא: אדם רגיל קורא את המילים, אך אדם שקידש את האונה העורפית "רואה נסתרות בתוך האות… הוא קורא טקסט אחר, אבל זה אותו טקסט".
כלים לתיקון האונה העורפית (חדר הפיתוח)
כלים אלו נועדו לנקות את "מסך הנפש" מדימויים שליליים ולזכך את הראייה:
- הזנת הראייה באור: להביט הרבה בצורת אותיות התורה, להסתכל בספר תורה פתוח בעת ההגבהה, ולהתבונן בפני צדיקים. ראייה זו מוחקת תמונות רעות שנחרטו בעבר.
- מישוש קשר התפילין: לגברים – במהלך תפילת שחרית למשש מדי פעם את קשר התפילין שבעורף כדי למקד את הקדושה ולהגן על האונה מהקליפות.
- נשיקת יד חכם: לנשק יד של חכם אמת מתוך כוונה למשוך אור וטהרה שישרפו מראות פגומים במוח (האצבעות נחשבות ל"צינורות של חוכמה").
- הסטת המבט: לקבל קבלה חזקה להסיט את המבט מיד כשמופיעה תמונה שאינה צנועה, כדי למנוע ממנה להידפס ב"חדר הפיתוח" העורפי
נסכם: ארבע אונות של המוח – קראנו להן "ארבעה שרים".
האונה הקודקודית: עיבוד תחושות מגע, כאב, והתמצאות במרחב.
אונה מצחית: רצון, תכנון, קבלת החלטות, שליטה בדחפים.
אונה עורפית: עיבוד הראייה, רוחני וגשמי.
אונה רקתית: שמיעה, הבנת שפה, זיכרון, רגשות.
אז המצח זה מה שנקרא "המלך" – זה מקום הרצון, התפילין והחלטות המצח.
קודקודית זה החלק העליון, ה"חיישן", מקום הרגשת המציאות והחיבור למשפחה ולסביבה.
הרקתית זה רקות, הצדדים, זה בית הגנזים של הנשמה, מקום השמיעה, הזיכרון, הפחד ועוד הרבה מאברים שם.
והעורף זה חלק הרואה, מקום עיבוד הראייה בקשר של תפילין.
אם אני מסכם את הקטע הזה, אז היכל המוח הוא בחינת קודש הקודשים שבאדם. היכל המוח הוא בחינת קודש הקודשים של האדם, בו יושבים ארבעת השרים הגדולים שמנהלים את המערכה העצומה של החיים.
אז הנה, עשינו מסע בנבכי המערכת הזאת. המסע הזה מגלה לנו שהמוח זה לא רק איבר פיזיולוגי מורכב, אלא הוא ממש מרכבה לשכינה הקדושה וכלי הקיבול המדויק ביותר להשראת הצלם האלוקי. כאשר ארבע האונות פועלות בהרמוניה ובקדושה, האדם הופך למשכן חי, מוח שליט על הלב. תראו תניא פרק ט', והמציאות שלו כולה זועקת כבוד השם.
אך כאשר, חלילה, ישנו פגם באחד מהשרים הללו, המערכת יוצאת מאיזון; אדם מאבד את עצמו, נופל לתהומות הבלבול, בר מינן, החרדה והתאווה. כדי לאסוף את כל האורות שגילינו לכלל תמונה אחת שלמה ונוקבת, הנה נרכז תמצית אחת של התפקיד והתיקון של כל ארבעת שרי הנפש. עכשיו אתן לכם משפטים קצרים, תמצית של כל מה שדיברנו:
השר הראשון – האונה הקדמית (הגדרנו כ"מלך"): זה קדמת המצח, מקום הנחת תפילין של ראש. תפקידו – אתם זוכרים מה התפקיד? שליטה על הרצון והמצפון. איך הגדרנו אותו? זהו הבלם, נכון? הבלם החזק ביותר של הנפש, המבדיל בין אדם לבהמה. זה כוח ששומר לו לתאוות רגעיות. למה "נצח נצחים"? ואז אמרנו שמי שפוגם בכעס או בפריצות, או בפריצת גבולות מהבית, צלם אלוקים נשאר עם מצח נחושה; אתה רואה עזות, נצח, שונה תשובות, וזה קשה מאוד. התיקון שלו: על ידי קביעת סדרים, שליטה בדחפים. הבאנו תרגילים של אימון כמו להשאיר חלק בצלחת, להמתין כמה דקות, שיעבוד הרצון למלך מלכי המלכים.
השר השני – האונה הקודקודית (קראנו לה "חיישן"): אתם זוכרים? זה מרכז הראש, תחת הכיפה. צניעות זה תחת הכיסוי ראש, וחשוב שכיסוי הראש יהיה הרמטי, בלי אפילו שערה אחת בחוץ. כל שיער שמתגלה אצל האישה – חצי סנטימטר, סנטימטר – נותן אחיזה לקליפות ולכוחות חיצוניים. בלתי נמנע שהיא משלמת על זה בחולשות יתר ובנזקים גדולים לבעלה, לבניה וגם לעצמה. מרכז הראש תחת הכיפה, תפקידו הוא תחושה; זו התמצאות במרחב, קבלת המציאות. זה סוד אהבה בלי תנאי למשפחה, לאישה, לילדים, לסביבה, למקום עבודה – מקום שהשם גזר עליך לחלוק את החיים שלו. מי שפוגם בו בביקורתיות או באהבה תלויה בדבר ("למה אוהב את המקום? בגלל המשכורת"), הוא חי בתסכול וניתוק. דווקא אלו האנשים שסובלים והם נהיים מרירים מאוד; כל חלק בחיים שלהם מריר. תאמין ותדע שהשם שתל אותך כאן. השליחות שלך כאן – תפתח שמחה במקום ואהבה למקום, איך שאתה, כמו שאתה, איך שהוא – כמו שהוא. תיקונו: הוויתור על השליטה באחר, קבלת המציאות, האישה, הילדים, המשפחה באהבה גמורה כפי שהם.
השר השלישי – האונה הרקתית (קראנו לה "בית הגנזים"): אלו הרקות שמעל האוזניים. תפקידו – שמיעה, רגש וזיכרון, נכון? נתן לו הגדרה: זה ה"כונן הקשיח" של הנפש, נכון? מי שפוגם בשמיעת חדשות, רכילות, לשון הרע – מרתיח את האמיגדלה, שזה מרכז הפחד, ומייצר חרדות ושכחה. המוח נהיה עמוס בתלאות לשון הרע, זה אחד הדברים גם שמקצרים לאדם את החיים. אתה אוכל את החיים, מאבד טעם בחיים. התיקון שלו: שמיעה עמוקה וסלקטיבית, התנתקות מקולות הטומאה והרחוב, והזנת המוח בקולות של תורה וקדושה.
השר הרביעי – האונה העורפית: זה עורף של האדם, מקום קשר של תפילין. אמרנו שהמקום שלו, תפקידו, זה חדר הפיתוח של הראייה. מה שנכנס דרך העיניים מקדימה, נחרט על מסך הנפש מאחורה – לנסח. מי שפוגם בראיות אסורות, מטמא את מסך נשמתו ורואה רק חושך; גם כשרואה דבר, הוא לא רואה. בלתי נמנע שהוא יגיע למקום לא טוב. תיקונו: שמירת עיניים נוקשה והזנת הראייה באותיות של תורה, לפני הצדיקים המטהרים את הדעת.
בסיכום, יוצא שהעבודה השלמה של יהודי היא לחבר את ארבעת השרים הללו כל בוקר מחדש. בשעת הנחת תפילין, אדם קושר את כל המערכת כולה לאחדותו יתברך: הוא מניח "בית" על המלך הקדמית, ממליך את השם כפשוטו על כל המהות שלו; מכוון לשעבד את חוש השמיעה והזיכרון בבית הגנזים (הרקתית); פשט קריאת שמע – מקבל מלכות שמיים באהבה גמורה דרך החיישן העליון, זה הקודקודית; מכיר בכך שכל מציאות חייו מושגחת בהשגחה נפלאה. במציאות של הייחוד הזה, זה בונה באדם חומה אדירה של קדושה שממילא מגינה עליו מכל פגעי הזמן, מכינה את גופו ונפשו להיות כלי לשכינה הקדושה.
פעילות: "ארבעת השרים שבתוכי"
מבנה כללי: פתיחה קצרה, ארבע תחנות (אחת לכל אונה), וסיכום מעשי עם קבלה אישית. משך: כ-60–75 דקות. מתאים לקבוצה שיושבת במעגל או בשולחנות.
פתיחה (10 דק') פותחים בשאלה למליאה: "מתי הרגשתן לאחרונה שאתן 'לא שולטות' בעצמכן — בתגובה, ברצון, במחשבה?" אוספים כמה תשובות בלי לפרש, ואז מציגים את הרעיון המרכזי: במוח יושבים "ארבעה שרים" שכל אחד אחראי על ממד אחר בחיים, וכשאחד מהם לא מאוזן — כל המערכת מרגישה את זה.
ארבע תחנות (כ-10 דק' לכל אחת)
תחנה 1 — המלך (האונה המצחית): רצון ובלמים. מציגים בקצרה, ואז מבקשים מכל אחת לזהות "בלם" אחד שהיא רוצה לחזק. תרגיל מעשי לבית: לעצור פעם ביום פעולה מותרת — למשל להשאיר פרוסה בצלחת, או להמתין דקה לפני שלוקחים משהו מתוק.
תחנה 2 — החיישן (האונה הקודקודית): אהבה ללא תנאי. זו התחנה הכי חזקה לנשים בהקשר של בית ומשפחה. כל אחת כותבת על פתק שם של אדם קרוב שקשה לה לקבל "כמו שהוא", ומנסחת משפט קבלה אישי בנוסח שהרב מציע — "אני מקבלת באהבה גמורה את… כפי שהוא/היא, בלי תנאי". אפשר לשתף בזוגות.
תחנה 3 — בית הגנזים (האונה הרקתית): מה אני מכניסה לאוזניים. דיון קצר: איזה "רעש" (חדשות, רכילות, לשון הרע) ממלא לנו את הראש? כל אחת בוחרת "מסנן" אחד שהיא מקבלת על עצמה לשבוע, ורעיון חיובי אחד להכניס במקומו — שיעור, ניגון, ספר.
תחנה 4 — חדר הפיתוח (האונה העורפית): שמירת העיניים ומה שאני מזינה בו. מדברים על מה שאנחנו רואות (מסכים, רשתות) לעומת "הזנת הראייה באור" — אותיות של תורה, פני אנשי אמת. קבלה אישית קטנה בתחום המבט.
סיכום וקבלה (10 דק') כל משתתפת בוחרת שר אחד מתוך הארבעה — זה שהכי דיבר אליה — ורושמת קבלה קטנה וריאלית אחת לשבוע הקרוב. חותמים ברעיון של הרב: המוח הוא "קודש הקודשים" שבאדם, וכשארבעת השרים בהרמוניה — האדם נעשה משכן לשכינה.
אַרְבַּעַת הַשָּׂרִים שֶׁל הַמּוֹחַ
דף פעילות לשיעור · מסע פנימי אל ארבע האונות
במוח יושבים ארבעה „שרים” — ארבע אונות, וכל אחת מהן שר האחראי על ממד אחר בחיינו: הרצון, האהבה, מה שאנו שומעות ומה שאנו רואות. כשארבעתם באיזון והרמוניה, האדם נעשה שלם, כעין מקדש. הערב נכיר כל שר, ונבחר קבלה קטנה וריאלית אחת בכל תחום.
פתיחה במעגל: מתי הרגשתי לאחרונה שאיני „שולטת” בעצמי — בתגובה, ברצון, במחשבה או במבט? מילה או שתיים בלב, בלי לפרש.
|
השר א׳ · הַמֶּלֶךְ — הָרָצוֹן וְהַבְּלָמִים האונה המצחית · שליטה עצמית והחלטה השר הזה מחליט, בולם ומכוון. חוזק הבלם נבנה דווקא בדברים הקטנים והמותרים — כל עצירה קטנה מחזקת את המלך שבתוכי. קבלה מעשית לשבוע: פעם ביום — לעצור פעולה מותרת: להשאיר מעט בצלחת, להמתין רגע לפני שאני מגיבה. איזו עצירה קטנה אבחר? |
|
השר ב׳ · הַחַיִישָׁן — אַהֲבָה לְלֹא תְּנַאי האונה הקודקודית · חיבור, נתינה וקבלה השר החש את הזולת. האתגר האמיתי: לקבל אדם קרוב כפי שהוא, בלי „אם רק היה”. אני מנסחת משפט קבלה: „אני מקבלת באהבה גמורה את… כפי שהוא/היא”. קבלה מעשית לשבוע: לבחור אדם קרוב שקשה לי לקבל „כמו שהוא”, ולכתוב עליו משפט קבלה אישי אחד. |
|
השר ג׳ · בֵּית הַגְּנָזִים — מָה אֲנִי מַכְנִיסָה לָאָזְנַיִם האונה הרקתית · שמיעה, זיכרון ומחשבה כאן נאגר כל מה שאנו שומעות. איזה „רעש” (רכילות, לשון הרע, חדשות דוחקות) ממלא לי את הראש? אבחר מסנן אחד — ורעיון טוב אחד להכניס במקומו. קבלה מעשית לשבוע: מסנן אחד לשבוע (ממה אמנע לשמוע) + הזנה טובה אחת (שיעור, ניגון, ספר). |
|
השר ד׳ · חֲדַר הַפִּיתּוּחַ — שְׁמִירַת הָעֵינַיִם האונה העורפית · ראייה ודמיון כל מה שהעין רואה מתפתח בפנים כתמונה. לצד השמירה — יש הזנה: מבט באור, באותיות קדושות, בפני אנשי אמת, ביופי הבריאה. קבלה מעשית לשבוע: קבלה קטנה אחת בתחום המבט — ממה אשמור עיניי, ובמה אבחר להביט לטובה. |
סיכום — הקבלה שלי
מבין ארבעת השרים, מי מהם דיבר אליי הכי חזק הערב? אבחר אחד, ואנסח קבלה קטנה, ריאלית ואמיתית לשבוע הקרוב — כזו שאוכל באמת לעמוד בה.
השר שבחרתי:
הקבלה שלי לשבוע:
„כשאַרבעת השרים בהרמוניה — נעשה האדם משכן, וקודש הקודשים שבו הוא המוח.”
