עשרה משפטים מרכזיים וחשובים מתוך השיעור של הרב ישראל אברג'ל שליט"א, המבטאים את היסודות הרוחניים והפיזיולוגיים של הנפש, בציטוט מדויק:

1. הגדרת ההורמונים: "ההורמונים אינם אלא אגרות חתומות שהמוח הרוחני, שהוא מלך על כל האיברים, שולח דרך זרימת הדם לכל תא ותא בגוף האדם".
2. השפעת המתח והכעס: "כאשר אדם שרוי בכעס וחלילה בחרדה קיומית במתח או הקפדה לזולת, המוח… כותב מיד אגרות של זעם במלחמה, מורכבות מחומרים מאוד מאוד רעילים שנקראים אדרנלין וקורטיזול".
3. כוחה של האמונה: "כאשר אדם חי בשמחה באמונה יוקדת שהכל לטובתו והכל נובע רק ממנו יתברך… המוח כותב אגרות של אהבה ביטחון חיים שמורכבות מחומרים מאוד מאוד מתוקים".
4. סוד הדמעות והפורקן: "הבכי הטהור של קדושה… אינו רק מבטא כאב רוחני באוויר, הוא פשוט פותח שסתום גופני מעשי ושוטף את כל הורמוני הלחץ הרעילים החוצה".
5. ערך עצמי וסרוטונין: "הסרוטונין זה הרבה יותר מסתם שמחה, זה הערך העצמי… כשהיהודי אומר בבוקר 'נשמה שנתת בי טהורה' ומבין שהוא בן של מלך מלכי המלכים, באופן טבעי הסרוטונין עולה".
6. סכנת ה"דופמין הזול": "המלכודת הכי קשה שיש בדור שלנו זה דופמין זול… סמארטפונים, סוכר, משחקים, פריצות – אתה נותן למוח פיצוץ קצר של עונג אבל אחר כך נפילה תהומית וריקנות".
7. תהליך הריפוי של המוח: "לוקח בין 90 ל-100 יום למוח לאתחל את המערכת ולגדל מחדש את הקולטנים שנשרפו… הניתוק המוחלט מהזבל מחזיר את המתיקות".
8. מיהו עשיר: "העשיר האמיתי הוא היהודי הפשוט… שמסתכל על ילדיו הטהורים ועל הלחם והדגים ואומר 'אבא תודה רבה יש לי הכל' – אוטומט המוח שלו מוצף בסרוטונין".
9. חשיבות הלימוד בעיון: "העיון הזה זה לא ביטול תורה, זה בונה חשיבה, הוא בונה עומק… כדי להצליח בתשובה שתהיה אמיתית לקבוע שעתיים ביום ללימוד בעיון".
10. סיכום הלימוד – איזון: "מילה אחת שמסכמת את כל מה שעשינו כל השבוע… איזון; איזון גוף ונפש, איזון גוף ונשמה, איזון רוחני וגשמי".

 

שיעורו של הרב ישראל אברג'ל על הפיזיולוגיה הרוחנית של ההורמונים מחולק למספר נושאי ליבה המשלבים בין מדע, קבלה ועבודה עצמית:

1. הגדרת ההורמונים כ"אגרות המלך"

הרב פותח בהסבר כי המוח הוא ה"מלך" השולט על מיליארדי תאי הגוף. ההורמונים הם "אגרות חתומות" שהמלך שולח דרך זרם הדם כדי לנהל את הממלכה ולהעביר פקודות לכל איבר ותא.

2. המנגנון הכימי של רגשות: לחץ מול אמונה

• מצב של מגננה (כעס וחרדה): המוח מזהה סכנה ושולח "אגרות זעם" המורכבות מחומרים רעילים כגון אדרנלין וקורטיזול. חומרים אלו גורמים לכיווץ כלי דם, הפסקת פעולת העיכול וכניסת הגוף למצב של חולי ומתח כרוני.
• מצב של שמחה ואמונה: כאשר אדם חי בידיעה שהכל מהשם, המוח שולח "אגרות אהבה וביטחון" המורכבות מחומרים מתוקים כמו אוקסיטוצין, סרוטונין ודופמין. חומרים אלו גורמים לתאים להתרחב, להתמלא בחיות ולשפר את הבריאות.

3. סוד שני המאורות: ההבדל בין האיש לאישה

הרב מסביר כי קיימת שונות תהומית ומכוונת בין המערכות ההורמונליות:

• האיש (אור החמה): המערכת שלו יציבה, מחזורית ויומית, בנויה למשימות ממוקדות של פרנסה ועמידה בלחצי חוץ.
• האישה (אור הלבנה): המערכת שלה עדינה ומורכבת פי כמה, משתנה לאורך החודש. עדינות זו היא המקור לרגישותה העצומה, ליכולת ההכלה שלה ולחיבורה לדברים דקים בנפש, אך היא גם הופכת אותה לפגיעה יותר למתחים חיצוניים.

4. סכנות הדור: המסכים וה"דופמין הזול"

נושא מרכזי בשיעור הוא ההרעלה ההורמונלית שיוצרת הטכנולוגיה:

• אמיגדלה בלחץ: צריכת חדשות ו"נייס" מכניסה את המוח למצב של הזעקה מתמדת כאילו ישנה סכנת מוות ממשית, דבר השורף את המאגרים ההורמונליים העדינים.
• מלכודת הדופמין: הרב מבחין בין "דופמין זול" (מסכים, סוכר, גירויים מהירים) ששורף את הקולטנים במוח ויוצר ריקנות ושיעמום, לבין "דופמין יקר" של קדושה הנובע מעמל תורה ושמחת היצירה.

5. מנגנון הדמעות כצינור ניקוז רוחני

הרב חושף כי קיים הבדל פיזיולוגי בין דמעה טכנית (מבצל) לבין דמעה של רגש או תשובה. דמעות של בכי טהור ותפילה עמוסות בהורמוני לחץ ורעלים; הבכי פועל כ"שסתום גופני" השוטף את הרעלים החוצה מהדם ומפנה מקום להורמוני נחמה (אנדורפינים).

6. חלוקת ההורמונים לשלוש קבוצות עבודה

הרב מחלק את עולם ההורמונים לשלוש קטיגוריות רוחניות:

• גוני היום (השגרה): דופמין (רצון), סרוטונין (שמחה וערך עצמי) ואוקסיטוצין (אהבה וחיבור).
• גוני החירום (מלחמה): אדרנלין וקורטיזול, שנועדו לגבורה וזריזות אך בשימוש לא נכון הופכים לרעל.
• הורמונים "מרעים" (הקינוח המתוק): אנדורפינים (נחמה) ומלטונין (אמונה בלילות ושינה).

7. כלים מעשיים לאיזון החיים

השיעור חותם בסדרת הדרכות לחיים תקינים:

• תזונה וסדר יום: הקפדה על "פת שחרית" בתוך שלוש שעות מהקימה ככלי לאיזון הורמונלי.
• שינה: חשיבות השינה לשטיפת "רעלים" חלבוניים מהמוח באמצעות נוזל הדעת.
• לימוד בעיון: בניית המוח מחדש דרך עמל אינטלקטואלי מעמיק בגמרא והלכה.
• קדושת הבית: הימנעות מביקורת, הקשבה הדדית ופרגון כדלק למערכת ההורמונלית.

המסר המסכם של השיעור הוא המילה "איזון" – היכולת לשמור על הרמוניה בין הגוף לנפש ובין הרוחני לגשמי.

על פי דבריו של הרב, הגדרת ההורמונים כ"אגרות המלך" היא פלא עצום המגלה כיצד רגש רוחני הופך למציאות מוחשית בגוף האדם. להלן פירוט הנושא בהרחבה, תוך שימוש בלשונו של הרב:

ההורמונים כ"אגרות חתומות"

הרב מגדיר את ההורמונים כגילוי נורא של "מה רבו מעשיך ה'". לדבריו: "ההורמונים אינם אלא אגרות חתומות שהמוח הרוחני, שהוא נקרא מלך, שולח דרך זרימת הדם לכל תא ותא בגוף האדם". אלו אינן סתם פעולות כימיות, אלא מכתבים סגורים המכילים פקודות מדויקות מהנהגת הנפש אל החומר.

משל המלך והממלכה

כדי להבין את המערכת הזו, הרב מביא משל על "מלך גדול וחכם היושב ספון בתוך הארמון שלו".

• המלך: הוא המוח הרוחני, מרכז הבקרה.
• הממלכה: היא גוף האדם, המכילה ממלכה אדירה של מיליארדי תאים (עד כדי 100 טריליון תאים).
• הפקודות: המלך צריך לנהל הכל – מתי הלב יפעם בחוזקה, מתי מערכת העיכול תעבוד ומתי השרירים יתכווצו.
• השליח: המלך מעביר את פקודותיו דרך "זרימת הדם", שהיא "הדבר הנאמן הסובב בכל העורקים ללא רגע אחת של מנוחה" ומחלק את המכתבים לכל פינה.

תוכן האגרות: בין זעם לאהבה

תוכן ה"אגרות" נקבע על פי מצבו הרוחני והרגשי של האדם:

1. אגרות של זעם במלחמה: כאשר אדם שרוי בכעס, חרדה קיומית, מתח או הקפדה על הזולת, המלך (המוח) נכנס למצב של מגננה. הוא כותב מיד אגרות המורכבות מחומרים רעילים מאוד – אדרנלין וקורטיזול. כשהאגרות הללו נפתחות בתאים, התאים "רועדים מפחד", כלי הדם מתכווצים והגוף נכנס למצב של חולי וכיווץ.
2. אגרות של אהבה וביטחון: לעומת זאת, כאשר אדם חי בשמחה ובאמונה יוקדת שהכל לטובתו ומאת השם, המוח כותב "אגרות של אהבה, ביטחון וחיים". אגרות אלו מורכבות מחומרים "מתוקים מאוד" – אוקסיטוצין, סרוטונין ודופמין. כשהן מגיעות לתאים, התאים "מתרחבים, מחייכים ומתמלאים בחיות עליונה ובבריאות איתנה".

הזירה שבה הרוח הופכת לחומר

ההבנה הזו של מערכת ההורמונים היא, על פי הרב, העומק האמיתי של דברי חז"ל. "זוהי הזירה האמיתית שבה הרוח הופכת לחומר". על גבי זרם הדם "רוכבות האגרות הכימיות", והן אלו שמפעילות את כל מציאותו של האדם לטוב או למטב. המוח הרוחני מתרגם את האמונה או את הפחד לפעולה גופנית ממשית דרך אותן אגרות הורמונליות.

על פי דבריו של הרב, הנושא השני עוסק במנגנון הכימי של הרגשות, וליתר דיוק: כיצד רגש רוחני הופך למציאות פיזית של כאב או בריאות בבשרו של האדם. הרב מסביר שהמוח הוא ה"מלך" המנהל ממלכה אדירה של מיליארדי תאים, והוא עושה זאת באמצעות "אגרות חתומות" (הורמונים) הנשלחות לכל פינה בגוף דרך זרם הדם.

להלן פירוט המנגנון בשני המצבים הקיצוניים של הנפש:

1. מצב של חרדה, כעס ומתח ("אגרות זעם")

כאשר אדם שרוי בחרדה קיומית, בכעס או בהקפדה על הזולת, המוח (המלך) מזהה סכנה ונכנס מיד ל"מצב של מגננה".

• הכתיבה הכימית: המוח כותב "אגרות של זעם במלחמה" המורכבות מחומרים רעילים מאוד: אדרנלין וקורטיזול.
• התגובה בתאים: כשהאגרות הללו נפתחות בתוך התאים, איברי הגוף "רועדים מפחד". כלי הדם מתכווצים כדי להגן על האיברים הפנימיים, והלב פועם בסערה.
• עצירת המערכות: מערכת העיכול נעצרת לחלוטין, כי "אין זמן לעקל מזון בשעת סכנה; עכשיו צריך לברוח או להילחם".
• התוצאה: האדם עשוי לשבת על כורסה בביתו, אך הגוף מגיב כאילו "חיית טרף רודפת אחריו". כוחות הנפש מצטמצמים והאדם הופך ל"כלי קיבול של דינים וייסורים".

2. מצב של שמחה ואמונה ("אגרות אהבה וחיים")

לעומת זאת, כאשר אדם חי בשמחה ובאמונה יוקדת שהכל לטובתו – גם המתיקות וגם המרירות – והכל מכוון מהשם יתברך, המערכת פועלת בצורה הפוכה לגמרי.

• הכתיבה הכימית: המוח כותב "אגרות של אהבה, ביטחון וחיים" המורכבות מחומרים שמתוארים על ידי הרב כ"חומרים מתוקים מאוד": אוקסיטוצין, סרוטונין ודופמין.
• התגובה בתאים: כאשר האגרות הללו מגיעות ליעדן, התאים "מתרחבים, מחייכים ומתמלאים בחיות עליונה ובבריאות איתנה". הרב משווה זאת לטבע החום המפשט והמרחיב לעומת הקור המכווץ.

סיכום המנגנון: רוח שהופכת לחומר

הרב מדגיש שזהו הסוד הגדול של "מה רבו מעשיך ה'": "זוהי הזירה האמיתית שבה הרוח הופכת לחומר". הנפש שוכנת על זרם הדם, ועל גבי זרם זה "רוכבות האגרות הכימיות" המפעילות את כל מציאותו של האדם – לטוב (קדושה ובריאות) או למטב (דברים הזקוקים לתיקון). האמונה איננה רק רעיון מופשט, אלא כוח פיזיולוגי שמשנה את הרכב ה"אגרות" שהמלך שולח לגופו של האדם.

על פי דבריו של הרב, הנושא השלישי עוסק בסוד שני המאורות, המבאר את השוני התהומי והקדוש שהטביע הבורא במערכות ההורמונליות והנפשיות של האיש והאישה. הרב מסביר כי הבדל זה נועד כדי שבני הזוג יוכלו "להכיל זה את זה" ולהשלים זה את זו.

להלן פירוט הנושא בהרחבה במילותיו של הרב:

1. המערכת של האיש: בחינת "אור החמה"

הרב מגדיר את המערכת ההורמונלית של הגבר כבחינת "המאור הגדול לממשלת היום".

• יציבות וממוקדות: המערכת פועלת ב"מחזוריות יומית קצרה, יציבה וממוקדת". בדומה לשמש שצורתה וטבעה קבועים, גם מוחו של האיש מפריש הורמונים בצורה קבועה וזקופה.
• ייעוד למשימות חוץ: הורמונים אלו מיועדים למשימות נקודתיות של "עמידה בלחצי הרחוב, כיבוש השדה והבאת פרנסה". המערכת הגברית היא "סכלתנית יותר" ובנויה לספוג זעזועים נקודתיים ולחזור מיד לשיווי משקל ללא תנודות פנימיות חריפות.

2. המערכת של האישה: בחינת "אור הלבנה"

לעומת האיש, המערכת ההורמונלית של האישה מוגדרת כ"יצירת פאר אדירה", עדינה ומורכבת לאין שיעור.

• שינוי והתחדשות: האישה פועלת בבחינת "אור לבנה" – היא מתמעטת, מתמלאת, משתנה ומתחדשת לאורך כל ימי החודש. גופה ונפשה מחוברים ב"עבותות של פלא" לשינויים הללו.
• עדינות ככלי עוצמתי: הרב מדגיש כי העדינות אינה חולשה, אלא "הכלי המפואר ביותר שנתן לה השם יתברך". עדינות זו מאפשרת לה להיות רגישה פי כמה, מכילה יותר, ובעלת "יכולת אלוהית לקלוט את הדברים הדקים והשקטים יותר".
• דוגמאות לרגישות: הרב מציין כי האישה מסוגלת לשמוע בכי של תינוק מתוך שינה עמוקה ("היא גם ישנה והיא גם מטפלת") או להרגיש מיד מה שעובר על בעלה.

3. הפגיעות והסכנה שבשיבוש המערכת

בשל המורכבות והעדינות הרבה, המערכת של האישה חשופה ופגיעה הרבה יותר לשיבושים.

• השפעת המתח: המערכת ההורמונלית הנשית פגיעה לכל מתח חיצוני או דאגה פנימית. מספיק שאיזון קטן בבית מופר, והדבר עלול להוביל לשיבושים במערכת ההורמונים (אסטרוגן ופרוגסטרון).
• סכנת ה"צבירה": השיבוש הכימי נולד כאשר האישה, שהיא "הלב הפועם של המשפחה", נושאת מסע רגשי עצום ללא יכולת לפרוק אותו. היא עוגרת דאגות וחשבונות, נושכת שפתיים ושותקת, והמוח מתרגם את המועקה הזו כ"סכנת מוות וסכנה קיומית".

סיכום: השלמה ולא דמיון

הרב חותם את הנושא בהסבר שהשוני הזה בבריאה – בין השמש (האיש) ללבנה (האישה) – הוא מכוון. האיש צריך להבין את העדינות והתנודות של האישה, והאישה צריכה את היציבות הסכלתנית של האיש, וכך נבנה בית מאוזן שבו הרוח והחומר פועלים בהרמוניה.

על פי דבריו של הרב, הנושא הרביעי עוסק במלכודת של הדור – ה"דופמין הזול" והשפעת המסכים. הרב מסביר כיצד הטכנולוגיה והגירויים המהירים משבשים את ספירת הכתר שבנפש ויוצרים "נכות רוחנית" של ממש.

להלן פירוט הנושא בהרחבה במילותיו של הרב:

1. הגדרה: המלכודת של הדור

הרב מגדיר את ה"דופמין הזול" כ"המלכודת הכי קשה שיש בדור שלנו". בעוד שהדופמין כשלעצמו הוא חומר יקר שנועד לתת לאדם רצון ועונג, הגישה המודרנית הפכה אותו לזמין, רעיל וזול. הוא ממשיל זאת למי שמקבל "מבול של 300 כפיות סוכר" בבת אחת במקום כפית אחת טבעית ומאוזנת.

2. סוד הכתר: רצון ותענוג

בפנימיות, הדופמין הוא "התגשמות של ספירת הכתר בגוף האדם". הכתר מתחלק לשניים, והדופמין משקף את שניהם:

• חיצוניות הכתר (שורש הרצון): זהו הדלק של האדם, המוטיבציה לקום ולפעול. "בלי דופמין אדם כמו מכונית בלי דלק".
• פנימיות הכתר (שורש התענוג): זהו רגש העונג והסיפוק שמגיע לאחר השגת המטרה, בחינה של "טעם גן עדן".

3. מצב של חטא: "הרעלה של דופמין"

כאשר אדם צורך "דופמין זול" – דרך מסכים, סמרטפונים, חדשות ("נייס"), סוכר או פריצות – הוא יוצר "שטף דם כימי" במוח.

• שריפת הקולטנים: המוח, כדי להגן על עצמו מהצפה של מאות כפיות סוכר, "שורף את הקולטנים שלו" ומוריד את הרגישות.
• התוצאה – "הגמרא משעממת": בגלל שסף הגירוי עלה בצורה מטורפת, האדם נהיה "חרש ואילם" רוחנית. "הוא לא מסוגל להרגיש את המתיקות של כפית אחת" של לימוד תורה או קדושה, והכל נראה לו אפור ומשעמם.
• אבחונים מוטעים: הרב קובע בנחרצות שרוב בעיות הקשב והריכוז, החרדות והדיכאון בדורנו "זה לא גנטיקה… זו הרעלה של דופמין".

4. המנגנון ההרסני: המגדלה בלחץ

בנוסף לדופמין, המסכים והחדשות מפעילים את ה"אמיגדלה" (המגדלה) – מרכז הפחד במוח.

• הזעקה מדומה: המוח לא יודע להבדיל בין סכנה רחוקה בחדשות לבין סכנה בסלון. כשאדם נחשף לאסונות ומלחמות במסך, האמיגדלה צועקת "סכנת מוות", והגוף מוצף בהורמוני לחץ (קורטיזול) "כאילו חמושים עומדים בתוך הסלון שלו".
• שריפת המאגרים: הדרייב התמידי הזה "שורף את הבלוטות, מרוקן את המאגרים ומעלים את השלווה קליל".

5. התיקון הרוחני: "דופמין יקר של קדושה"

התיקון דורש תהליך של "ניקוי רעלים" עמוק ומסירות נפש:

• ניתוק מוחלט: אי אפשר להפחית בשלבים; יש צורך ב"הפסקה מוחלטת" מהמקור של ה-300 כפיות.
• נוסחת 100 הימים: הרב חושף כי לוקח למוח "בין 90 ל-100 יום לאתחל את המערכת" ולגדל מחדש את הקולטנים שנשרפו.
• חזרת המתיקות: לאחר תקופת הניתוק (ה"קריז"), פתאום חוזר החשק לקדושה. "פתאום ילד פותח דף גמרא ומחייך", כי כפית סוכר אחת של תורה חוזרת להיות מתוקה וחביבה.
• עמל התורה: התיקון הוא להחליף את התענוג הזול ב"עמל בסוגיה קשה בגמרא" – זהו דופמין טהור ואיכותי שבונה את הנפש במקום להחריב אותה.

על פי דבריו של הרב, הנושא החמישי עוסק בסוד הדמעות וצינור הניקוז הרוחני. הרב חושף מנגנון פיזיולוגי מדהים שדרכו הנפש והגוף משתחררים מרעלים ומדינים באמצעות הבכי.

להלן פירוט הנושא בהרחבה במילותיו של הרב:

1. שק הדמעות: מנגנון גאוני לשחרור כימי

הרב מתאר את שק הדמעות כ"מנגנון גאוני ועצום לשחרור כימי" שטמן הבורא באדם. לדבריו, המדע המודרני עומד כיום "כעני בפתח" מול התגליות הללו, שהיו ידועות לחז"ל כבר לפני אלפי שנים. תחת המיקרוסקופ מתגלה הבדל מוחלט בין דמעה טכנית (כמו דמעה מחיתוך בצל או מגירוי פיזי) לבין דמעה של רגש.

2. הדמעה כצינור לשטיפת "רתיחת הדמים"

דמעות שנובעות ממועקה, עלבון, תשובה או תפילה חרישית, הן "עמוסות לעייפה בהורמוני לחץ, בחלבונים ובקורטיזול רעיל". כאשר יהודי שופך את ליבו לפני השם, הוא לא רק מבטא כאב רוחני, אלא הוא "פשוט פותח שסתום גופני מעשי ושוטף את כל הורמוני הלחץ הרעילים החוצה" מתוך זרם הדם דרך העיניים. זהו העומק הפיזיולוגי של דברי הגמרא ש"שערי דמעה לא ננעלו".

3. ארבעת הפעולות של "דמעה של קדושה"

הרב מפרט ארבע פעולות חיוביות שקורות בגוף ובנפש בעת בכי של תפילה והתרפקות:

• כיבוי אש העצבות: הדמעה מכבה את הבעירה הפנימית של העצבות בנפש.
• ניקוי רתיחת הדמים: הבכי מרגיע את הסערה הכימית והפיזית בדם.
• הוצאת הרעלים: החומרים המזיקים (כמו עודפי קורטיזול) יוצאים פיזית מהמערכת.
• פינוי מקום לאנדורפינים: ברגע שהרעלים יוצאים, המוח מפנה מיד מקום לאנדורפינים – שהם "הורמונים של נחמה ושלווה" המתוקים מדבש, השוטפים את הגוף בתחושת הקלה.

4. אזהרה: בכי של התמרמרות מול בכי של פורקן

הרב מבחין בחדות בין שני סוגי בכי:

• בכי של קדושה: בכי של תפילה, געגוע לקדושה, חרטה ותשובה. זהו בכי של פורקן והתרפקות המנקה את האדם.
• בכי של התמרמרות: בכי של כעס, ייאוש או מרירות על הבורא. בכי כזה אינו משחרר אלא הפוך – הוא "מקווץ את הנפש ומרעיל את הדם עוד יותר".

לסיכום: הבכי הטהור הוא "צינור הניקוז של הדינים". הוא מאפשר ליהודי להפוך את המרירות למתיקות, ולשטוף את הלחץ והרעלים החוצה כדי לפנות מקום לאור השכינה ולנחמה האלוקית.

נושא מספר 6 בשיעורו של הרב עוסק בחלוקת ההורמונים לשלוש קבוצות עבודה, אותן מכנה הרב "מפתחות הנפש". הרב מסביר כי הקדוש ברוך הוא צייר את המערכת ההורמונלית בשלוש קבוצות עיקריות, ונתן בידי האדם את הכוח לסובב את המפתחות הללו כדי להמליך את הבורא על הלב.

להלן פירוט שלוש הקבוצות בהרחבה, במילותיו של הרב:

קבוצה 1: "גוני היום" (השגרה והחיים השוטפים)

אלו הם ההורמונים המפעילים את האדם בחיים הרגילים, והם המפתח לשמחה וליציבות נפשית:

• דופמין (המכונה "הרצון"): הרב מגדיר אותו כ"סטארטר" של האדם. זהו הכוח המניע, הרצון לקום, לעשות ולפעול.
• סרוטונין (המכונה "המלכות"): זהו ההורמון האחראי על "תחושת המלכות והרוגע". הוא המייצב של מצב הרוח והערך העצמי של היהודי.
• אוקסיטוצין (המכונה "האהבה"): הורמון זה הוא "הדבק של הנשמות", האחראי על החיבור לזולת, לסביבה וליצירת קשר חם ואוהב.

קבוצה 2: "גוני החירום" (זמן מלחמה ומגננה)

קבוצה זו כוללת הורמונים המופרשים כאשר המוח מזהה שמשהו "השתבש או מאתגר", והם נועדו להגן על האדם, אך בשימוש לא נכון הם הופכים לרעל:

• אדרנלין (המכונה "הגבורה"): זהו "הכוח להילחם או לברוח". בצדו הקדוש הוא משמש לזריזות בעבודת השם, אך כשהוא מופרש בגלל כעס על שטויות, הוא הופך ל"אש זרה" השורפת את הגוף מבפנים.
• קורטיזול (המכונה "הדאגה"): הרב מגדיר אותו כ"רעל של הדאגה". במינון גבוה וכרוני הוא "אוכל את המוח", פוגע בזיכרון ומחליש את מערכת החיסון. התיקון שלו הוא השלכת יהב על השם.

קבוצה 3: "ההורמונים המרעים" (הפיצוי האלוקי והנחמה)

קבוצה זו מכונה על ידי הרב ה"קינוח המתוק" שמגיע לאחר מאמץ או קושי רוחני:

• אנדורפינים (המכונה "הנחמה"): אלו הם הורמונים "מתוקים מדבש" המופרשים לאחר בכי של פורקן ותפילה, או לאחר עמל תורה. הם שוטפים את הגוף בנחמה ובשלווה עמוקה.
• מלטונין (המכונה "האמונה בלילות"): הורמון זה קשור לשינה וללילה. הרב מסביר שהוא מייצג את היכולת של האדם להתעלות מעל חושך העולם הזה, והוא השער ל"עולם האמת, לחלומות ולנבואה".

העוצמה שבלימוד הקבוצות

הרב מדגיש כי הכרת הקבוצות הללו היא מתנה גדולה: "מי שמכיר מבין איך להמליך את הבורא יתברך על הלב". הלימוד מאפשר לאדם להבין את ה"מפה" של נפשו ולדעת כיצד להפוך את המערכת הכימית שלו לכלי להשראת שכינה ולאיזון גוף ונפש.

נושא מספר 7 בשיעורו של הרב עוסק בכלים המעשיים לאיזון החיים, והוא מהווה את ה"מרשם" המעשי של הרב לריפוי המערכת ההורמונלית וייצוב הנפש. הרב מסביר כי "האויב הגדול של האדם לפעמים זהו בעצמנו בהתנהלות הלא נכונה", ולכן התיקון דורש שינוי באורח החיים.

להלן פירוט הכלים המעשיים בהרחבה, במילותיו של הרב:

1. פת שחרית: המפתח לאיזון יומיומי

הרב מדגיש כי הקפדה על תזונה נכונה בבוקר היא קריטית לאיזון הכימי של הגוף.

• הזמן: יש להקפיד על "פת שחרית בתוך שלוש שעות מהשקמה".
• התוכן: לא מדובר במאכלים תעשייתיים (כמו צ'יפס או דוריטוס), אלא ב"משהו פשוט: גבינה, המוציא, כוס שתיים של מים".
• השפעה על נשים: הרב מציין כי מחקר שערך הראה שאישה המסיימת פת שחרית עד 8 בבוקר זוכה למערכת הורמונלית מאוזנת הרבה יותר, דבר המשפיע ישירות על תפקודה ועל שלוותה.
• הנהגה בזמן האכילה: הרב קובע כי "בזמן שאוכלים לעולם ועד לא קוראים ולא לומדים". אין להחזיק עיתון או ספר בזמן האוכל, אלא להתרכז בפעולת האכילה בנחת.

2. סוד השינה וניקוי המוח

בניגוד לתפיסה ששינה היא בזבוז זמן, הרב מסביר שהיא חלק בלתי נפרד מתהליך הריפוי.

• ניקוי רעלים: בזמן השינה מופרש הורמון המלטונין, המכווץ את התאים ב-60%. פעולה זו מאפשרת ל"מי הדעת" (נוזל המוח) לשטוף את המוח בשטף אדיר ולפנות את כל החלבונים והרעלים הפגומים אל הכבד והכליות ומשם החוצה מהגוף.
• התחדשות: אדם שלא ישן כראוי, הרעלים נשארים במוחו והוא מתחיל "להסתבך בעצמו לעצמו".

3. לימוד בעיון: בניית הכלים של המוח

התיקון האינטלקטואלי והרוחני של המוח נעשה דרך עמל התורה.

• בניית חשיבה: הרב ממליץ לקבוע שעתיים ביום ל"לימוד בעיון" – לא גריסה שטחית, אלא פירוק הסוגיה בדקויותיה.
• השפעה נפשית: העיון "בונה חשיבה, הוא בונה עומק". זהו הכלי שמאפשר לאדם להצליח בתשובה אמיתית וליישר את מוחו.

4. הנהגת הבית: הקשבה, פרגון ואפס ביקורת

איזון המערכת ההורמונלית של בני הבית תלוי ביחסים שביניהם.

• צומת לב הדדית: יש למצוא זמן ממוקד בכל יממה לשיחה, שיתוף והקשבה. "אדם שעוגר – זה יתפוצץ… אין דבר שבאמת עבר לידך ולא קרה".
• הסרת הביקורת: המציאות המאוזנת דורשת "המון המון פרגון ולדעתי אפס ביקורת". הזדהות עם בן הזוג ("וואו, זה היה לך לא נעים") יוצרת קשר עמוק שמתדלק את המערכת ההורמונלית באנרגיה חיובית.
• ניקוי האוויר: "רפואת הנפש האמיתית" כוללת כיבוי מסכים, סינון מידע וניתוק מהרעש החיצוני. בית שבו האוויר נקי מדיווחי פחד הופך ל"מקדש של מלך" שבו המוח יכול להפריש הורמוני שמחה ונחת.

סיכום: מילת המפתח – איזון

הרב מסכם את כל הכלים הללו במילה אחת: "איזון". איזון בין גוף לנפש, בין פרנסה לבריאות, ובין סדר יום ללימוד תורה. המטרה היא לתת לנשמה "מכונה בריאה ותקינה" כדי שתוכל לעבוד את השם באהבה.

על פי דבריו של הרב, נושא מספר 8 בשיעור עוסק בסוד הסרוטונין – הורמון המלכות, העושר האמיתי וערך הנשמה היהודית. הרב מסביר שסרוטונין הוא הרבה יותר מסתם חומר שגורם לשמחה; הוא המפתח לערך העצמי של האדם ולתחושת המקום שלו בעולם.

להלן פירוט הנושא בהרחבה במילותיו של הרב:

1. הגדרת הסרוטונין: "הורמון הסטטוס והמלכות"

הרב מכנה את הסרוטונין "סוד המלך". זהו ההורמון האחראי על "תחושת המלכות והרוגע", על הביטחון העצמי ועל היציבות של מערכת העצבים. כאשר רמת הסרוטונין גבוהה, הנשמה משדרת לאדם: "טוב לי, אני שמח, יש לי מספיק… אני במקום הנכון מיושב בדעתי".

2. הנוסחה הכימית לעושר: "איזהו עשיר השמח בחלקו"

הרב חושף כי המשנה במסכת אבות איננה רק "מוסר השכל", אלא "נוסחה כימית מדויקת מאוד".

• העשיר המלל: אדם יכול להיות מיליארדר, אך אם הוא נמצא במרדף תמידי, המוח שלו חסר סרוטונין. הרב מתאר עשירים כאלו כ"עניים האמיתיים", שחייהם מלאים בתחרות, דאגות, השוואות ותסכולים, ובפנים הם "בור עמוק של חוסר ביטחון".
• היהודי הפשוט: לעומתם, יהודי פשוט שיושב בשולחן שבת, מסתכל על ילדיו ועל הלחם והדגים ואומר בלב שלם "אבא תודה רבה, יש לי הכל" – באותו רגע "אוטומט המוח שלו מוצף בסרוטונין" והוא מרגיש עשיר ומלכותי באמת.

3. "טומאת הריקנות": דיכאון וגאווה

כאשר רמת הסרוטונין יורדת, האדם נופל לאחד משני "בורות עמוקים" של הנפש:

• דיכאון (עניות הדעת): אדם מרגיש מושפל, מיותר וחסר ערך. המחשבות רצות בלופ: "אף אחד לא אוהב אותי, אני לא שווה כלום". הרב מכנה זאת "טומאת הריקנות", שהיא קשה מכל הטומאות.
• גאווה שלילית (הבלון הנפוח): אדם שמנסה "לנפח את הבלון מבחוץ" כי הוא ריק מבפנים. הוא משפיל אחרים ורודף אחר כבוד מדומה רק כדי להרגיש גבוה לרגע. אדם כזה "לא ישן בלילה" אם שמו לא הופיע ראשון במודעה, כי כל ערכו תלוי באישור חיצוני.

4. התיקון: "נשמה שנתת בי טהורה"

הדרך להעלות את הסרוטונין בקדושה היא דרך "הכרת הערך העצמי היהודי":

• הצהרת בוקר: כשיהודי אומר בבוקר "נשמה שנתת בי טהורה" ומבין שהוא בן של מלך מלכי המלכים, הסרוטונין עולה באופן טבעי ללא צורך ב"לייקים" או מחמאות מהרחוב.
• לבישת מדי המלך: תחושת ה"רוממות" (שאינה גאווה). יהודי שמתהלך עם ה"מדים" שלו – ציצית, זקן וחזות של בן תורה – מרגיש כשייך ל"לגיון של מלך".
• יציאה לאור: הסרוטונין מופרש באור יום. הרב ממליץ לצאת החוצה, להביט לשמיים ולומר "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה". פעולה זו לא רק מעלה סרוטונין ביולוגי, אלא מעוררת יראת שמיים ואמונה טהורה.

לסיכום: הסרוטונין הוא הכלי שהופך את האדם ל"כלי מלא וגדוש הראוי להשראת שכינה", וזאת על ידי הפיכת ה"אני" המתוסכל לנפש שבעה השמחה בחלקה ובאלוקיה.

על פי דבריו של הרב, הנושא התשיעי עוסק בהורמון האוקסיטוצין – "דבק הנשמות", סוד החיבור והמעבר מה"אני" אל ה"אנחנו". הרב מסביר כי זהו המנגנון הביולוגי שהטביע הבורא בגוף כדי לאפשר את קיום המצווה של "ואהבת לרעך כמוך".

להלן פירוט הנושא בהרחבה במילותיו של הרב:

1. הגדרת האוקסיטוצין: "דבק הנשמות"

הרב מגדיר את האוקסיטוצין כ"חומר שממיס את ה'אני' ומחבר אותו ל'אנחנו'". זהו ההורמון האחראי על החיבור לזולת, לסביבה וליצירת קשר חם ואוהב. מבחינה רוחנית, הרב מסביר שזהו "המעבר מהכתר אל הדעת" – המקום שבו הרצון והתענוג הפרטיים (כתר) הופכים לחיבור ממשי ומודע עם הזולת (דעת).

2. הכוח המעשי: "מגע של קדושה"

האוקסיטוצין אינו נשאר כרגש מופשט, אלא זקוק לביטוי פיזי ומוחשי כדי לפעול בנפש:

• מגע וחיבור: הרב מדגיש ש"לא סתם רוקדים יד ביד, לא סתם לוחצים יד בחום… חיבוק חם לילד, לאישה" – פעולות אלו מפרישות אוקסיטוצין במינונים גבוהים שבונים את הנפש.
• המילה הטובה: הקשר אינו רק פיזי; מילה טובה ומחמאה הן "דלק" למערכת ההורמונלית הזו.

3. "הבדידות הורגת": הסכנה שבפירוד

הרב קובע בנחרצות כי "הבדידות הורגת", והסיבה לכך היא היעדר האוקסיטוצין.

• גיהנום עלי אדמות: לחיות באותו בית "יחד בלי יחד" – ללא חיבור רגשי ומגע של אהבה – זהו "גיהנום שלא בא מהשמיים, בא מהאדם".
• הצורך הנשי: הרב מציין כי אצל האישה ההורמון הזה מפותח מאוד, והיא זקוקה ל"חיבור רגשי, למילה טובה, למגע אוהב" כדי לפרוח. כאשר זה נגרע ממנה, היא מרגישה "אלמנה בחיי בעלה".

4. המאבק בין ה"צדק" ל"שלום"

הרב חושף יסוד פסיכולוגי-הורמונלי עמוק במערכות יחסים:

• צדק = קורטיזול: הרצון להיות תמיד "צודק" במריבה מעורר את הורמוני הלחץ והדאגה (קורטיזול) שמרעילים את הקשר.
• שלום = אוקסיטוצין: התיקון הוא "לוותר על הצדק בשביל השלום", שכן השלום והוויתור הם אלו שמביאים להפרשת אוקסיטוצין ולחיבור הנשמות מחדש.

5. "ואהבת לרעך כמוך" כמנגנון ביולוגי

הרב מסכם שהאוקסיטוצין הוא "הדבק שמחזיק את העולם שלא יתפורר". המצווה לאהוב את הזולת אינה רק ציווי מוסרי, אלא הפעלה של המנגנון הביולוגי-רוחני הכי עמוק באדם, שהופך את ה"אני המרומם" לחלק מ"אנחנו קדוש".

דוגמה מהחיים שהרב מביא: הרב מספר על אישה שהיה לה "כרטיס אשראי משוחרר" וכל שפע חומרי שבעולם, כולל רכב יוקרתי, אך היא הייתה "מרוקנת ברמה אכזרית". כשבדק את העניין, גילה שבעלה נתן לה הכל חוץ מ"מילה אחת טובה" וחיבור רגשי. הרב מסביר שזהו "שיבוש של העולם המשוגע" שחושב שכסף יכול להחליף את האוקסיטוצין – את החיבור הנפשי שאין לו תחליף.

על פי דבריו של הרב, הנושא העשירי והמסכם של השיעור עוסק בהורמוני החירום והנחמה (אדרנלין, קורטיזול, אנדורפינים ומלטונין), וחותם במושג המפתח של כל הלימוד: סוד האיזון. הרב מסביר כיצד להפוך את כוחות המלחמה והדאגה לכוחות של גבורה וביטחון, וכיצד לזכות לנחמה ואמונה גם ברגעים הקשים.

להלן פירוט הנושא במילותיו של הרב:

1. אדרנלין: בין "אש זרה" ל"גבורה דקדושה"

האדרנלין הוא הורמון השייך לקבוצת ה"חירום", והרב מגדיר אותו כ"כוח להילחם או לברוח".

• הסכנה – אש זרה: כשאדם כועס על שטויות (כמו מישהו שחתך אותו בכביש), האדרנלין גורם ללב לדפוק ולפנים להאדים. הרב מכנה זאת "אש זרה השורפת את הגוף מבפנים", המעלה את לחץ הדם ופוגעת בלב.
• התיקון – גבורה שבקדושה: הצדיק משתמש באדרנלין כדי להתגבר על יצרו. במקום לצעוק על השני, הוא מפנה את הכוח לזריזות בעבודת השם – לרוץ למקווה, לתפילה או לעשות חסד.
• עצה מעשית: כשאדם מרגיש רתיחת דמים ואדרנלין, עליו לבצע "הליכה מהירה או ריצה לדבר מצווה" כדי לשרוף את האנרגיה בקדושה.

2. קורטיזול: "רעל הדאגה" מול ביטחון בהשם

הקורטיזול הוא הורמון הלחץ המתמשך, והרב מזהיר מפניו קשות:

• הנזק: במינון גבוה וכרוני הוא "רעל שאוכל את המוח", פוגע בזיכרון ומחליש את מערכת החיסון. הדאגה (מה יהיה עם הכסף? מה עם הילדים?) פשוט ממיסה את הגוף.
• התרופה – השלכת יהב: ברגע שאדם משליך את כובד משקלו על השם, רמת הקורטיזול יורדת מיד. "הביטחון בהשם הוא תופעה ביולוגית שמרגיעה את בלוטת יותרת הכליה".
• תרגיל רוחני: בכל פעם שעולה דאגה, יש לקחת נשימה עמוקה ולומר: "השם הוא המלך, הוא דואג להכל, אני משחרר".

3. אנדורפינים ומלטונין: "הקינוח המתוק" של הנפש

אלו הם הורמונים המכונים "הורמונים מרעים", המעניקים לאדם פיצוי ונחמה לאחר מאמץ.

• אנדורפינים (הנחמה): הורמונים "מתוקים מדבש" המופרשים לאחר בכי טהור של תפילה או עמל תורה, ושוטפים את הגוף בשלווה עמוקה.
• מלטונין (האמונה בלילות): זהו הורמון השינה, המייצג את היכולת להתעלות מעל חושך העולם הזה. הוא השער ל"עולם האמת, לחלומות ולנבואה", והוא פועל כחומר הניקוי השוטף את רעלי המוח בלילה.

4. סיכום הכל: סוד האיזון

הרב חותם את כל סדרת השיעורים במילה אחת שמרכזת את כל התורה כולה: "איזון".

• ההגדרה: איזון בין גוף לנפש, בין רוחני לגשמי, בין פרנסה לבריאות, ובין סדר יום ללימוד תורה.
• המטרה: לתת לנשמה "מכונה בריאה ותקינה" שפועלת בהרמוניה. כשהמערכת ההורמונלית מאוזנת, האדם הופך ל"כלי מלא וגדוש הראוי להשראת שכינה".
• התפילה המסכמת: הרב מברך שנדע לבקש על הפרנסה והבריאות לא לשם עצמם, אלא כדי שנוכל להיות "מיושבים לעבודתו יתברך… לעבוד עבודת הקודש בקדושה וטהרה".

 

ע"פ שיעורו של הרב ישראל אברג'ל

הקדוש ברוך הוא ברא בתוכנו מנגנון גאוני ועצום לשחרור כימי וכרוני – זהו שק הדמעות.

המדע המודרני עומד כעני בפתח מול תגליות מדהימות שמאירות את דברי חכמינו הקדושים. מתברר מול מיקרוסקופים מיוחדים שיש הבדל מוחלט בהרכב החלקיקים והמולקולות בין סוגי דמעות שונים:

1. דמעה כתוצאה מגירוי פיזי: למשל, אישה שחותכת בצל במטבח או שחדר חול לעין.

2. דמעה של מועקה, עלבון, תשובה או תפילה: דמעות שנשפכות בשיח מול השם יתברך .

מהו ההבדל המהותי? דמעות של כאב נפשי, מועקה או תשובה עמוסות לעייפה בהורמוני לחץ ובחלבונים כגון קורטיזול רעיל. כאשר אדם נעלב או כאשר אדם שופך את לבו ונפשו בשיח טהור לפני השם יתברך, הוא לא רק מבטא כאב – הוא פורק את מכאוביו. הוא פותח שסתום גופני ופיזי, ושוטף את כל הורמוני הלחץ הרעילים החוצה דרך העיניים.

בדיוק על כך אמרו חכמינו בגמרא (ברכות לב, ע"ב): 'שערי דמעה לא ננעלו'. הבכי הטהור של קדושה הוא צינור הניקוז של הדינים.

התועלת בדמעה של תפילה:

א. מכבה את אש העצמות.

ב. מנקה את רתיחת הדמים.

ג. מוציאה את הרעלים החוצה.

ד. מפנה מקום לאנדורפינים – הורמון של נחמה ושלווה עמוקה ששוטף את כל הגוף.

כל זה נכון רק כאשר מדובר בבכי של פורקן, תפילה והתרפקות לפני השם. לעומת זאת, בכי של התמרמרות, כעס או ייאוש, מקבץ את הנפש ומרעיל את הדם עוד יותר

איך ניתן להפוך דאגה לביטחון בהשם ברמה הפיזיולוגית?

על פי דבריו של הרב, המעבר מדאגה לביטחון בהשם אינו רק שינוי מחשבתי מופשט, אלא תהליך פיזיולוגי ממשי המתרחש בתוך המכונה המופלאה של הגוף. הרב מסביר כי המוח הוא ה**"מלך"** השולח פקודות לכל התאים דרך "אגרות חתומות" (הורמונים) הרכיבות על זרם הדם.

כדי להפוך דאגה לביטחון ברמה הגופנית, יש לפעול לפי המנגנונים הבאים המופיעים במקורות:

1. הרגעת בלוטת יותרת הכליה (האדרנל)

הדאגה מפרישה הורמון הנקרא קורטיזול, אותו מכנה הרב "רעל של הדאגה". במינון גבוה וכרוני, הקורטיזול פוגע בזיכרון ומחליש את מערכת החיסון.

• הפעולה הפיזיולוגית: הרב קובע כי "הביטחון בהשם יתברך הוא לא סתם רעיון יפה, זו תופעה ביולוגית שמרגיעה את בלוטת יותרת הכליה".
• תרגיל מעשי: בכל פעם שעולה דאגה, יש לקחת נשימה עמוקה ולהגיד לעצמך: "השם הוא המלך, הוא דואג להכל, אני משחרר". פעולה זו מורידה באופן מיידי את רמת הקורטיזול בדם.

2. ניקוז רעלים דרך "שערי דמעה"

כאשר הדאגה והמועקה כבר הצטברו בגוף והפכו ל"רתיחת דמים" רעילה, הבורא נתן לאדם את שק הדמעות כ"מנגנון גאוני לשחרור כימי".

• התהליך הכימי: דמעות של מועקה או של תפילה חרישית עמוסות בקורטיזול רעיל ובחלבונים עודפים.
• הפיכת הדין לנחמה: בכי טהור של התרפקות לפני השם פותח "שסתום גופני מעשי" השוטף את הורמוני הלחץ החוצה מהדם דרך העיניים. ברגע שהרעלים יוצאים, המוח מפנה מקום להפרשת אנדורפינים – הורמונים "מתוקים מדבש" המביאים נחמה ושלווה לגוף.

3. ניתוב האדרנלין ל"גבורה דקדושה"

דאגה מלווה לעיתים קרובות באדרנלין, הגורם לדפיקות לב מואצות ולדריכות. אם לא מנתבים אותו, הוא הופך ל"אש זרה" השורפת את הגוף.

• המרת האנרגיה: במקום לתת לאדרנלין להפוך לכעס או חרדה, יש להשתמש בו ל**"זריזות בעבודת השם"**.
• פעולה פיזית: הרב ממליץ לבצע הליכה מהירה או ריצה לדבר מצווה כדי לשרוף את האנרגיה הפיזית של האדרנלין בקדושה.

4. כתיבת "אגרות אהבה וביטחון"

כאשר אדם מצליח לעבור למצב של אמונה ש"הכל לטובתו", המוח מפסיק לכתוב "אגרות זעם" ומתחיל לכתוב "אגרות של אהבה וביטחון".

• הכימיה של האמונה: במקום קורטיזול, המוח מציף את התאים בחומרים מתוקים: אוקסיטוצין, סרוטונין ודופמין.
• תגובת התאים: בעוד שהדאגה מכווצת את הגוף, הביטחון גורם לתאים להתרחב, "לחייך" ולהתמלא בחיות עליונה ובבריאות.

לסיכום, הרב מלמד שמילת המפתח היא איזון. הביטחון בהשם מאפשר לאדם לשמור על "מכונה בריאה ותקינה", שבה הרוח הופכת לחומר של חיים ושמחה במקום לחומר של חולי ודינים.